אלטו פיאמונטה: אזור יין נולד מחדש

הכרמים הנטושים של אלטו פיאמונטה

עם 1,500 מ"מ גשם, אלטו פיאמונטה ידועה בכך שהיא פחות או יותר האזור הגשום ביותר באיטליה וכר נח לצמיחתם של יערות של ממש.

ואכן, בחלוף השנים, הלכו והשתלטו יערות עבותים על כל שטחי הכרמים הנטושים: אלונים וערמונים, שהיו העצים הגדולים והנפוצים באזור וביניהם שרכי-ענק. על אלה נוסף מין חדש, שיטה או אקציה: עץ שהאיטלקים הכירו בתוניסיה וייבאו לצפון פיאמונטה כדי שיצמח מהר וישר, ויספק עץ זמין להסקה ולמטרות אחרות.

"בתוך עשר שנים משתלט היער על כל כרם נטוש," אמר לי מאסימו קלריקו, אחד היצרנים המקומיים, ומי שמהר מאוד שהפך ל- beer buddy חדש: "עשר שנים… ואם אני רוצה לברא שטח ולחזור לטעת בו גפנים, אני צריך לעבוד עליו ארבע שנים, עד שאני מצליח להשתלט על השיטה (ה…ת)."

ואכן, פה ושם, לצד דרכי היער, אפשר לראות שרידים של הכרמים האלה, בצורת עמודי ותומכות עץ שבהן עוד ניתן לראות חורי מסמרים, אליהם חוברו הכבלים להדליית הגפנים.

הרנסאנס הביא איתו גם קשיים מוזרים

הבציר הראשון שחוזר לאזור עם יצרנים ותיקים-חדשים, או כאלה שרוצים להחיות ולפתח אותו, הוא 2004; כל כך הרבה שנים לוקח, עד שיצרנים מקומיים ומי שמגיעים מבחוץ חוזרים אל הכרמים האלה.

היזמים ובני המשפחות הוותיקים שרוצים לטעת כרמים, צריכים לא רק לברא את היער, אלא גם לעיתים קרובות לאתר את בעלי החלקות; יורשים מרובים שחלקם כבר לא מתגוררים בכלל באיטליה.

כרם עירוני

כרם של מאסימו קלריקו: מאחורי בית ההלוויות המקומי…

ומי שכן נשארו במקום וגרים בו, נטעו את ביתם בכרמים: קלריקו מראה לי שני בתים על גבעה, לצד הבית והכרמים שלו עצמו ואומר "אלה בתים של דודים שלי, בנויים על מה שהיו פעם החלקות הכי טובות של המשפחה. מה תעשה?" כך יוצא שיש כרמים מוזרים ולא מעטים – חלקות בנות 10 דונם לעיתים – בתוך כפר או אזור שנראה עירוני כמעט לחלוטין.

אז מה כן יש לנו היום?

מתוך 12 האזורים של אלטו פיאמונטה, יצא שאלה שבהם ביקרתי נמצאים ממערב לנהר Sessia, ובעיקר ברמטרה ושני האזורים שמצידה: גטינרה ולסונה – לשון געשית-צרה להפליא, שבה נטוע כמעט אך ורק נביולו, עם מעט וספולינה ו- Uva rara. (ניתן לראות במפה הגיאולוגית).

חוקי האפלסיון – DOC – דורשים שהיינות יהיו לפחות 85% נביולו – או Spanna, בעגה המקומית ובשם הככל-הנראה מקורי, ויעברו התבגרות של 22 חודשים לפחות, 12 מהם בעץ (לרוב 3000 ליטר, אבל היום גם מעט באריק). יינות ריזרבה – שיש מי שמייצרים גם מהם – עוברים התבגרות של 46 חודשים לפחות, 30 מהם בעץ.

באזורים אחרים, כמו Coste delle Sesia, שבין לסונה וביאלה, בירת המחוז, דורשים "רק" 50% נביולו לצד זנים אחרים.

למה לחשוב דווקא על אלטו פיאמונטה? קראו עוד

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה טעימות, יין, יין, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.