Domaine Fournier: סנסר ופואי פומה

עם כל ההייפ סביב שאבלי, יש עוד אזור אחד שעושה יינות לבנים לא רעים בכלל (אהמ) ולא משרדונה, אלא מסוביניון בלאן: סנסר, בעמק הלואר. ומשם מגיעים גם בני דומיין פורנייה – והיינות שלהם

פול פורנייה הקים את הבית שלו בשנות החמישים של המאה הקודמת, מה שעושה את הסיפור שלו לפחות סיפור של "ניצול אומלל מהמהפכה הצרפתית", וליותר סיפור של חזון ויזמות: פורנייה התחיל את העסק שלו עם הבנת הפוטנציאל ועם 20 דונם כרמים ועז, פחות או יותר. היום הבית – בהנהגת בניו, קלוד וז'אק – הוא היצרן השני בגודלו באזור, עם הרבה יותר שטח כרמים ועם אחוזות במקומות אחרים.

החזון והיקב היו ונשארו terroir oriented: את 600 הדונמים שלהם הם מחלקים לשלושה טיפוסי קרקע עיקריים ול- 160 חלקות שונות, שכל אחת מהן עוברת ויניפיקציה לחוד. אם חושבים על זה, מדובר במשימה לא קטנה בכלל: היקב עובד בעיקר עם סוביניון בלאן (יש גם פינו נואר) וחלון הבציר שלו הוא צר למדי; בתוך חמישה – עשרה ימים כל הענבים חייבים להיות ביקב, והכול בבציר ידני.

"אנוטקה" של בני חינאווי מביאים מגוון יפה מאוד של היינות של פורנייה ובניו, שכוללים לא רק יינות סוביניון בלאן, אלא גם רוזה אחד, שעשוי מפינו נואר. טווחי המחירים סבירים – 80 – 240 ש"ח לצרכן ומלבד בחנויות השונות, היינות זמינים במסעדות מהטובות בעיר – מהנורמן והבסטה ועד לפר דרייר.

ולפני שאנחנו פונים ליינות עצמם, שווה להזכיר משהו שלא רבים יודעים, על האזור הזה: האדמה מאוד דומה לזו של שבלי, ובכל זאת לא מגדלים כאן שרדונה, אלא סוביניון בלאן. למה?

הסוביניון בלאן הגיע לכאן עם הכנות האמריקאיות, אחרי שהכרמים פחות או יותר – לא פחות או יותר, בעצם, אלא לגמרי – הושמדו על ידי הפילוקסרה. באזור נטעו אז כמה וכמה זנים, אבל בסופו של דבר נבחר הסוביניון בלאן כמנצח הגדול של האפלסיון (פואי פומה, אגב, האו אפלסיון נפרד משנת 1937).

נתחיל דווקא בשמפניה שלא קשורה לכלום, חוץ מזה שהיא הייתה מוצלחת: דובל לרואה ברוט ריזרב (תווית שחורה), עם הרבה טעמים רעננים של תפוחים ירוקים מתבקשים, אבל גם משהו קינמוני חביב. קצת פחות אהבתי את המוס, אבל בסה"כ יופי של שמפניה, שהוגשה כאפריטיף.

Sancerre “Les Belles Vignes” Rosé 2016
אפריטיף מצוין. היין מגיע מחלקות limestone בעיקר, כיון שחימר מכניס מינרליות לפינו נואר, שביקב פחות אוהבים. מאוד אהבתי את החומציות המעודנת יותר שכאן, שעדיין מלווה בגוף פירותי; לא כבד, אלא הרמוני ומעודן. (88)

Pouilly – Fumé “Les Deux Cailloux” 2016
מילה על השנה – 2016: בגלל ענייני כרמים קפואים, השנה הזו וגם 2017 היא שנה עם בציר מצומצם. הפרי מרוכז יותר, אבל אין הרבה , נגיד. 2015 הייתה שנה חמה הרבה יותר – לא כמו אצלנו אולי, אבל בהחלט לא שגרתית.

ולעניין היין: זהו הפואי פומה הבסיסי, מתוך שלושה של הבית. (130 ש"ח) עם אף פירותי ודי ארומתי, אבל לא עמוס או מוחצן מדי. יש כאן לימוניות טובה בפה, עם ארומות קצת טרופיות באף. אשכוליות בסיומת המתונה. (89)

Sancerre “Les Belles Vignes” Blanc 2016
אדמה גירנית בעיקרה. ליין אף מאופק ועדיין ארומתי ודי בעטני אפילו. בכל מקרה הוא מאוד רענן, עם הרבה פרי טרי, קצת פירות יער לבנים ומשהו מינרלי-קל. הסיומת בינונית, קצת הדרית. (90)

Sancerre “La Chaudouillonne” 2016
סוביניון בלאן מחלקות של כרמים בוגרים, עד 50 שנים (הקודמים שייכים לסדרות הבסיסיות יותר, שבהן הכרמים בני 15 -20 שנים). אופי ליימי-הדריעם פה מאוד אלגנטי ומאוד עגול, למרות שיש ליין בהחלט פן קר ומרוכז. הסיומת מתובלת מאוד וחדה, פלינטית. מה שיפה הוא שהוא מרשים במתקפה ונשאר נאמן לאורכו. (92). כ- 200 ש"ח.

Pouilly – Fumé Grande Cuvée 2015
שנה חמה יותר – כאמור: 5% עץ, בהשוואה ל- 15 – 20% עץ ברוב השנים; דבר שמחווה רק על עוצמות הפרי ומבנה היין, גדול ורחב יותר. הוא מאוד מרשים! פה עגול, טוב מאוד במתקפה, סיומת מאוד ארוכה, יבשה ומתובלת. לא לשתות קר מדי – עד 10 מעלות זה בסדר גמור. (92). בהזמנה מיוחדת, בגלל כמויות קטנות; 240 ש"ח.

Sancerre “Les Terres Blanches” 2015
חומציות טובה מאוד, פה מתון יחסית ליין הקודם, ללא עץ בכלל. הוא מיותר "טרופיים" בין היינות, למרות שהפה מהודק. גפנים בוגרות מאוד – בנות 55 ויותר. (91) 240 ש"ח.

Sancerre “Cuvée Silex” 2014
מעניין מאוד. מגפנים צעירות יותר (15 – 20 שנים) אבל משנה באמת מעולה בסנסר. סופר מאוזן, מאוד מאוד מרשים. מינרליות טובה, אבל בעיקר פרי מצוין, עשיר ומפתה. בסיומת יש משהו מפולפל, טאני וקצת ירקרק. (92). 240 ש"ח.

Sancerre “Les Boffants” 2014
כרם יחידני וגפנים בנות 45 שנים ויותר. מאוד מהודק, רזה יותר מהקודם – כאן יש 10% עץ – אבל עדיין מעוגל יחסית, קצת טרופי. סיומת מינרלית מתונה, ארוכה, חדה וטאנית; קצת פלינטית. (91)

סיכום? יינות מרשימים, מאוד מהנים כולם, נגישים מאוד ואלגנטיים. כמעט כל יין אפשר לשמור ארבע וחמש שנים מהבציר בלי שום חשש לאובדן דרך או אופי, אבל הם ללא ספק מצוינים כבר עכשיו.

 

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה אוכל, טעימות, יין, יין, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.