מזקקה חדשה נוספת באיילה – עשירית. האם זה טוב?

לאחר דיאג'ו, עם הפתיחה וחידוש העבודה בפורט אלן ב- 2020, לאחר ההודעה של האנטר ליינג על פתיחת מזקקה משלהם, מגיעה ההודעה על הקמתה של מזקקה עשירית באי איילה – של אליקסיר דיסטילרס

השם – אליקסיר דיסטילרס – אולי לא מוכר כל כך בישראל, אבל מדובר במבקבק עצמאי שבבעלותו, בין השאר, המותגים פורט אסקייג ואלמנטס אוף איילה; שני מותגים שמתמחים בוויסקי מאיילה (חלק מגיע גם לישראל).

סוקינדר סינג, על שער ה"ויסקי קוואטרלי"

סוקינדר סינג, על שער ה"ויסקי קוואטרלי"

החברה נמצאת בבעלותם של האחים Sukhinder Singh ו- Rajbir Singh, שבבעלותם גם ה- Whisky Exchange, שמוכרת לא רק ויסקי ממגוון שלם של מותגים ובקבוקים נדירים, אלא גם משקאות אחרים.

'אליקסיר' הציגה תוכנית לבנייתה של מזקקה חדשה, עשירית במספר באיילה, בחלקו הדרומי של האי (לא רחוק מפורט אלן), מה שמשקף לדעתי שניים – שלושה כיוונים מעניינים, שכולם מסמלים דבר אחד: פיצול וריבוי מוצרים ומותגים – אבל הליכה על בטוח.

בשנים האחרונות יש הרבה מאוד עניין בוויסקי מאיילה, והרבה יצרנים מחפשים פתרונות שונים – ולפעמים גם משונים – לביקוש לוויסקי מעושן וקצת "כבולי". אנחנו רואים את זה בבקבוקים של יצרנים שמשתמשים 'פתאום' בכבול לייצור בלנד או סינגל מאלט מיוחד ובמותגים שונים שנוצרים ממש כדי לענות על הצורך בוויסקי בטעם הכבד והמעושן יותר.

מה שעוד מעניין הוא דווקא הנכונות של מבקבקים עצמאיים – כמו האנטר ליינג והאחים סינג – להשקיע סכומים גדולים מאוד של כסף ולא מעט יוקרה בהקמתן של מזקקות עצמאיות.

הדבר השלישי שרואים הוא ההתרבות של מזקקות גדולות – טומאטין וגלן מוריי, למשל, ככאלה שמוכרות בישראל – שמתחילות להשקיע במותג שלהן ובמוצרים משלהן – חלקם, איך לא, עם נגיעות של כבול ועישון.

מצד אחד, כל אלה (וצרפו לכך מוצרים "מיוחדים" של מותגי בלנדים ענקיים לצד פריחתם של מיקרו-מזקקים) מעידים על כך שתעשיית הוויסקי הופכת יותר ויותר מפוצלת, ויותר ויותר אישית, עם מוצרים שמיועדים לחתכים קטנים יותר ויותר של חובבי המשקה. זו כמובן מגמה שאותה ניתן לראות בכל עולם היין והאלכוהול, ולא רק בוויסקי.

מצד שני, הדבקות הזו, דווקא בוויסקי מעושן או ויסקי מאיילה, מעיד על משהו פחדני בתעשייה הזו, שנראית כאילו היא הולכת על בטוח, עד כמה שאפשר.

למה עוד "איילה"?

כלומר, האם אין מקומות נוספים בסקוטלנד, שחייבים ללכת דווקא לשם? אם יש כזה ביקוש למוצרים ייחודיים, שונים וכמעט אישיים, למה הסקוטים לא מחפשים פתרונות באיים אחרים, למשל, אלא דווקא מתחת לפנס, באיילה?

קטונתי, כמובן, וכמישהו שיושב בקצה הלא נכון והמאוד רחוק של הגלקסיה, אני האחרון שיכול להעלות שאלות כאלה, אבל בכל זאת: האם אנשי הסקוטש חושבים שהעניין בוויסקי מאיילה יימשך לעד, או שאם פשוט סומכים על כך שהם יחזירו את ההשקעה, ומקסימום יהיה מבול?

 

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה אלכוהול, תהיות שונות, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.