מהו טעמו של הסוביניון בלאן?

האם יש טעמים שאינם תלויים בכלל בטרואר?

אם יש משהו כזה, אזי אלה הטעמים העשבוניים. בצ'ילה – המקום החריג בו היין כמעט ולא מבטא 'ירקרקות' – הטעמים האלה מגיעים בצורת טעם של פלפל אדום או ירוק (bell pepper). מעבר לזה אנחנו מדברים על חומציות גבוהה וזהו. כל השאר – טרואר.

פיזור הטעמים ביינות ממקורות ומקומות שונים

קיבלנו אם כך אישוש לאפשרות לאפיין זני לפי רשמי טעימה של יינות ממדינת מקור מסוימת.

אנחנו לא יודעים כמובן כמה מהעניין הזה הוא עניין לטרואר וכמה הוא עניין לשמרים מקו מסוים, אבל אם אתם רוצים לדעת מה מאפיין זן כזה או אחר במדינה מסוימת, מספיק לעשות את התרגיל שעשינו כאן עם רשמי טעימה אקראיים מכמה אתרים או כמה יינות מ- Cellar Tracker ואתם די בעניינים.

אבל יש דבר אחר, מעניין לא פחות, שעולה מניתוח רשמי הטעימה של המגזין, והוא פיזור מול מיקוד.

תמונה 7 מראה מה שנקרא 'מפת חום' – heat map – שהיא תצוגה של מאפייני טעם שונים לעומת מדינה.

– 1. אפשר לראות מה קורה במדינות מתמחות בזן, לעומת מדינות שהן פחות מומחיות בו:

אם ניקח למשל את צרפת, נראה שהיא "משעממת", במירכאות כפולות: כמעט כל טעם או ארומה שתחפשו, מופיעים בסוביניון בלאנים שלה. מצד שני, יש לא מעט מדינות שיש בהן חורים רציניים, ואחת מהן היא ישראל.

מדינות אחרות שיש בהן חסרים של טעמים רבים יחסית, הן מדינות דומות לישראל: כאלה שאנחנו לא מחברים באופן טבעי עם הזן הזה: איטליה, למשל, ספרד ופורטוגל, ארגנטינה ואוסטריה.

  • טעם חריג, מאפיין חריג אחד או שניים, מקלים עלינו לזהות יין ממקור מסוים – ראו את ה- heat map של ניו זילנד או דרא"פ.
  • הרבה חריגים, כמו במקרה הישראלי, עושים את הדברים מסובכים לזיהוי צרכני מהיר ואחיד – אולי.

– 2. סימנתי במלבן את השימוש בעץ; מעניין בכמה מדינות מרגישים הטועמים שימוש בחביות.

– 3. בקווים מסומנים טעמים שהם יחסית חריגים בנוף הארומות של הזן, כמו טעמים  של "פלדה" או תאנים.

אז מה היה לנו פה?

קודם כל, למדנו משהו על סוביניון בלאן: בסופו של דבר, מה שיכול לתאר אותו בצורה מוחלטת הם שניים, אולי שלושה, אטריבוטים. כל השאר מוטה טרואר ועשייה, יותר מכל דבר אחר.

למדנו שאנחנו יכולים להשתמש היום בחוכמת ההמונים, אם אנחנו רוצים לאתר – או לייצר – יין שיהיה אהוב ואהוד ושניתן יהיה לשייך אותו בקלות לאזור כזה או אחר.

באותם כלים ממש נוכל לעקוב בעתיד אחרי השינויים שעוברים על זנים ויינות מרחבי העולם, להשוות אותם אולי לסגנונות של יין שהיה פעם, ועוד.

לסיום, הראיתי גם שיש מדינות ומקומות בועטים; כאלה כמו המדינה שלנו, שבה יש הרבה עוצמה לדברים מסוימים, ועדיין חסר איזון, שככל הנראה אנחנו מחפשים כאשר אנחנו מדברים על יינות קלאסיים או מחפשים אותם.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, תהיות שונות, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.