מהו טעמו של הסוביניון בלאן?

האם יש דבר כזה שנקרא "טעם זני"? האם אפשר להשתמש בניתוח תיאורי של מבקרי שונים, כדי לאפיין טעמי זן מסוימים באזורים מסוימים של העולם?

לעיתים קרובות מאוד מבקשים ממני לתאר אופי של זן מסוים, או מה שמאפיין אותו. לא רק אותי, כמובן, אלא פחות או יותר את כל מי שאי פעם העביר טעימת יין, דיבר קצת יותר מדי על יין או התפרנס מלמכור לאנשים ערכות ריח, כדוגמת ה- La Nez du Vin המפורסמת.

יכול להיות שיש מאפיינים מוגדרים וקבועים מאוד – בולטים במיוחד – לזן מסוים, אבל בעולם קורה דבר מעניין:

  • יש זנים שאנשים מנסים בכל כוחם לשמר ריחות או טעמים מסוימים שלהם, ואילו זנים אחרים נתונים הרבה יותר לפרשנות מקומית-טרוארית, ואפילו אישית.
  • יש כנראה תחושת הישג מסוימת אצל ייננים שמצליחים לייצר פינו נואר קצת סרחוני או משהו, או ריזלינג שמריח כמו באוזר סולר של חיל האוויר ביום קיץ חם במיוחד. מצד שני זה נראה כאילו יש זנים שנתונים לחלוטין לאינטרפרטציה מקומית – הסירה והשיראז ביניהם, וגם הסוביניון בלאן.

תבקשו ממני לתאר סוביניון בלאן, ואומר, אני מניח, משהו כזה: רענן, חד יחסית, ארומתי-אינטנסיבי. כל השאר תלוי בעיני במקום ממנו בא היין.

 – שווה לכם לעצור כאן לרגע, לחשוב ולרשום בצד מה אתם חושבים מאפיין את הזן – בשלוש או ארבע מילים, לא יותר.

בכל מקרה, בוויקיפדיה אומרים שאם הוא בא מ:

  • צרפת – חומצי, אלגנטי ורענן, עשיר ומורכב. פרחוני לעיתים, בושמתי.
  • ניו זילנד – רענן ופריך, ירוק-אספרגוס, אותם טעמי גוזברי, עד יינות טרופיים יותר – כמו אלה של השנים האחרונות.
  • אוסטרליה – הזן מקבל אופי טרופי ובשל יותר, עם חומציות ניכרת.
  • ארצות הברית – (לא פומה בלאן) קרוב יותר לניו זילנד, עם נימות טרופיות.
  • דרום אפריקה – (הניסיון שלי מראה) הרבה אספרגוס, חומציות טובה אבל שמירה על פירותיות ו'שתייתיות' אופייניות מאוד לסגנון העשייה הדרום אפריקאי.

אז אומרים, אבל האם זה באמת משתקף ברשמי טעימה של יינות שונים?

כזכור, אלחנן שור מיקב ו'היוצר' השתמש בכלי ניתוח שונים כדי לנתח את אלפי רשמי הטעימה וביקורות היין שהתפרסמו בירחון Wine Enthusiast.

בעזרת הכלים האלה ראינו למשל שיינות ישראליים נותנים תמורה לא רעה לכסף (כפי שהיא נשפטת על פי ציונים לדולר), שגברים נוטים אולי להיות מעט סלחנים מנשים, ושאין באמת מה להוציא הרבה כסף על יין, כל עוד כל מה שאתם מבקשים הוא יין טוב, מעט אולי טוב יותר מ"סתם טוב".

השתמשנו שוב במאגר הנתונים של ה- Wine Enthusiast ("המגזין") ובכלי עיבוד הנתונים של אלחנן שור, ובדקנו את פרופיל הטעמים של יינות סוביניון בלאן מרחבי העולם.

הרעיון הכללי הוא לראות ולבחון לא רק את פרופיל הטעם של סוביניון בלאן ממקומות שונים, אלא לבדוק אם אפשר להשתמש בכלים כאלה כדי להגדיר פרופילים של זנים שונים, בעשייה המודרנית; לא להתבסס על הגדרות טעם ישנות, שאולי אינן רלוונטיות יותר.

איך בחרנו להציג את התוצאות?

יצרנו מה שנקרא word-cloud: ענן מילים, שבו מילים שמופיעות הרבה פעמים בטקסט מופיעות בגודל גדול, לעומת מילים שמופיעות פחות בטקסט. דומה מאוד לקונספט של ענן תגיות באתרים שונים, כמו שלי, למשל.

בנוסף יש כאן heat map שמראה את מידת הווריאביליות (פיזור) של מונחים וביטויים שונים בתיאורי יין. נגיע לשם.

מהי הביקורת?

יש לקחת בחשבון שיש מדינות מהן יש הרבה מאוד דוגמאות – ארה"ב או ניו זילנד – ומדינות מהן ההיצע קטן יותר (ציור 1).

מספר היינות מכל מדינה (סוביניון בלאן)

מספר היינות מכל מדינה (סוביניון בלאן)

צרפת

בחרתי לפתוח בה, כיון שצרפת היא ערש הזן, ומובילה באיכות היין הזה בתודעה של רבים מאיתנו.

פרופיל הטעמים שנראה כאן, מדבר בראש ובראשונה על ארומות עשבוניות, על מינרליות ואז על טעמי אשכוליות.

יינות עשבוניים, רבים מהם מוכנים לשתיה (צרפת)

ציור 2: הפרופיל הצרפתי. יינות עשבוניים, רבים מהם מוכנים לשתיה (צרפת)

מה שמאוד מעניין ביינות הצרפתיים, הוא הדגש הרב יחסית על מילים שמתארות תחושה ולא טעם: מוכנות לשתיה, מורכבות, ריכוז ו'הידוק'.

להמשך הקריאה הקליקו כאן

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, תהיות שונות, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.