האם היין הישראלי טוב או רע יותר מיינות העולם?

ויין של אילו מדינות כדאי לכם לקנות? ניתוח של מאות ואלפי רשמי טעימה וציונים של טועמי המגזין Wine Enthusiast עשויים להפתיע גם אתכם

למאמר הראשון בסדרה, שמסביר את מקור הנתונים השונים, הקליקו כאן.

בסקר מאוד קטן ומצומצם בקרב חבריי בפייסבוק, שאלתי כך:

  • "בתחום של 80 – 90 ש"ח, מה אתם חושבים על ישראלי בהשוואה ליין ספרדי?"

התוצאות של הסיקרון הזה לא ממש הפתיעו אותי:

  • מתוך 36 מצביעים – לא הרבה – 36% סברו שהיין הישראלי ברמת המחיר הזו הוא יותר טוב. 64% – סברו שהוא פחות טוב.

תודו שזו לא בדיוק הבעת אמון ביין המקומי שלנו.

ולמה שאלתי?

בגלל שתדמית היין הישראלי – בישראל – אינה טובה כמו התדמית שאנחנו מייחסים ליינות מחו"ל.

במיוחד עולה אצלנו לא מעט שאלת התמורה לכסף, כאשר ההשוואה נעשית לרוב מול יינות ממקומות אחרים – לא בהכרח עולם ישן או עולם חדש.

ציור 1: ניקוד יין של 15 מדינות

ציור 1: ניקוד יין של 15 מדינות

ניקוד שניתן ליינות מ- 15 מדינות מובילות

כמות ומגוון היינות שסוקר המגזין, גדולים למדי, כאשר מישראל לבדה יש כ- 400 תוויות שונות, במגוון די רחב של רמות מחיר (ארה"ב מובילה, כמובן).

והנה, באופן די מפתיע, היינות הישראליים נמצאים במקום לא רע בכלל, ולמעשה החציון שלנו עומד על משהו כמו 89 נקודות, שזה באמת מפתיע.

מי עוד 'יושב' שם? אוסטרליה, ממש איתנו, ואז קנדה, גרמניה ואוסטריה.

ואם מסתכלים על יינות במחירים של 15 דולר ומתחת לזה רק אוסטריה עושה עבודה טובה יותר מישראל, גרמניה וקנדה, שיושבות יחד (ציור 2).

צינוי יין ליינות במחירים יחסית נמוכים

ציור 2: ציוני יין ליינות במחירים עד 20$

ומי הגרועים ביותר?

הספרדים, נגיד ככה, לא עושים עבודה טובה כל כך – וזה הפתיע אותי מאוד, ועוד יותר גרוע הוא מצבם של הדרום אמריקאים.

בניתוח מסוג קצת שונה, רואים איך יינות ארגנטינה וריוחה נותנים תמורה ממש עלובה לכסף, בהשוואה ליינות אחרים (צ'ילה פחות או יותר באותה בעיה – מצב טוב במחירים נמוכים, רע במחירים הגבוהים). כדי להיות בטוחים שאתם מקבלים יין בניקוד גבוה תצטרכו להשקיע לפחות 12 – 15 דולר, בעוד יינות צרפתיים למשל יתנו לכם בטחון גם בפחות מ- 10 דולר. יינות גרמניים הם בכלל שוס, הן בפיזור הציונים (לא מוצג) והן בניתוח כפי שהוא מוצג בציור 1.

למה?

מה לכל הרוחות יכול להיות משותף לגרייס האלגנטי של יינות המוזל והריין, הפפאלץ והדנובה, ליינות הקנדיים וליינות הישראליים, כבדי הגוף לכאורה ועתירי הפרי?

האם לא כולם אכן אנטישמים?

כנראה שלא.

אני רוצה להאמין שיש כאן משהו משותף, מאוד מעניין:

ארבעת המדינות האלה – גרמניה, אוסטריה, קנדה וישראל – הן הצעירות ביותר בעשיית היין, מכל המדינות האחרות – ואסביר איך:

נכון, גרמניה ואוסטריה מייצרות יין כבר שנים ארוכות, אבל שם היו סקנדלים נוראיים שלאחריהם הוכנס פיקוח ושופרו מאוד שיטות הייצור. בקנדה הוחלפו כרמים רבים, הוכנסו תקנים ושיטות פיקוח וגם שם – הכול בעשורים האחרונים.
ישראל דומה מאוד לשאר המדינות האלה מהבחינה הזו, כאשר ייצור היין בה מבוסס כולו על מיכון, ציוד מודרני ועשייה מאוד טכנית; עדיין אין כאן מרתפים טחובים וייננים צעירים שעושים יין כמו שסבא שלהם היה עושה, רק בגלל שככה הוא היה עושה.

אז מה היה לנו פה?

  1. ראינו שלפחות מבחינת ציונים, אין ליין הישראלי במה להתבייש. למעשה, גם במחירי שוק נמוכים הוא עובד יפה מאוד, וזוכה לציונים יחסית גבוהים גם בממוצע כללי, שכולל גם יינות יקרים יותר.
  2. ראינו שיכול להיות שיש יתרון ל"העדר מסורת" ושקידמה טכנולוגית היא לא דבר רע, גם בעולם היין.
  3. יכול מאוד להיות שתדמית היין הישראלי המקומית (פחות טובה) נובעת מכך שכאן אנחנו נחשפים ליינות שלא עוברים סלקציה על ידי יבואנים ומשווקים. מצד שני, התעשייה די קטנה, כך שמרבית היין שמיוצר גם מיוצא; ההערכה שלי – תחושה בלבד – היא שמעט מאוד מהיין שיקב מסוים מייצר לא היה מתקבל לקנייה בחו"ל.

ועוד מילה, לסיום החלק הזה:

בעיית וירוסים די קשה עומדת להכריח את יינני ויקבי ישראל לטעת כרמים חדשים לגמרי בשנים הקרובות.

יהיה מעניין לראות כיצד המהלך הזה ישפיע על איכות היין המקומי, ולא רק על איכותו, אלא על טעמיו:

ככל הנראה יגיעו ארצה כנות ורוכבים חדשים מקלונים שאנחנו לא מכירים (קלונים דרום אפריקאיים) ויהיה סופר מעניין לראות בעוד כעשור או מעט יותר, איך אלה משפיעים על טעמי היין והאיכויות שלו.

ביום ג' – פרסקובלדי, ובמאמר הבא בסדרה הזו: מה הוא באמת טעמו של הסוביניון בלאן?

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, תהיות שונות, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.