תרבחו ותשביחו: בתשבי, יין זה רק תרוץ

יקב, מסעדה ומעשנה, מאפייה לחמים וקונדיטוריה, מזקקה, פירות מסוכרים ושוקולד לתעשייה: יקב תשבי הוא מוסד תיירותי שבו היין הוא רק חלק מהעניין. כל יקב שרוצה להצליח יכול וצריך ללמוד ממנו איך לעשות זאת ובגדול

כאשר יונתן תשבי ייסד את היקב שלו, אי שם באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת (כיף גדול לומר את זה – "המאה הקודמת") הוא לא ראה את מה שהוא רואה היום. כאשר מדברים איתו על הכיוון שהיקב לקח, והסיבות לכך שהוא למעשה לא הגדיל ייצור בעשור השנים האחרונות, הוא מפנה את השיחה לגולן תשבי, בנו: "אני רציתי לייצר עוד, הוא אמר "לא עוד – לא צריך וזה לא יביא אותנו לשום מקום." וכך היה."

גולן תשבי (47) הצליח אכן לקחת את היקב לכיוון הנכון, התיירותי; כיוון שאותו רואים בכל יקב מצליח במדינות : מכלול של עשיית , שסביבה יש , יש לעיתים לינה ותמיד יש אטרקציה נוספת כלשהי. סעו לדרום אפריקה וראו את בתי הקיט, את המסעדות ומסלולי הגולף, לארה"ב – וראו שם את מסלולי הגולף לצד המסעדות, ותראו איך דברים עובדים.

אצל תשבי לא תוכלו אולי לשיון בלילה, אבל מסעדה יש (אוכל חלבי מגוון מאוד, שכולל מנות דגים, פיצות טובות וארוחות בוקר), מאפיה וכל אותם דברים אחרים שמניתי.

שוקולד ויין

תשבי מייבאים היום את ולרונה: שוקולד איכותי שמשמש בעיקר קונדיטוריות ותעשייה באופן כללי. למה? "כי לא נתנו לי להיכנס לסדנא של פורט ושוקולד, כשהייתי בביקור בספרד," אומר תשבי, "אז החלטתי לעשות בעצמי."

בתחילה הוא הפך ללקוח המשמעותי ביותר של היבואן דאז (אורנת), אבל מהר מאוד הפעילות שלו הפכה אותו ליבואן הרשמי. היום, בחלל המזקקה יש מרכז ארוח ליין ועיקר העניין בו הוא השילוב הזה של יין ושוקולד: "45 ש"ח לשש טעימות יין ושוקולד. אתה לא יכול לנצח את זה."

צודק.

השוקולד הביא איתו קונדיטורים, ללימוד והתנסות. וקונדיטורים זה טוב, במיוחד אם על הדרך הם לומדים ומכירים גם את היין ואת הברנדי. כך גם נוצרה הקונדיטוריה, לצד המאפיה שכבר הייתה במקום. וזו לא מאפייה רגילה, כיון שתשבי גם טורח וטוחן את הגרעינים ומייצר את הקמח שלו עצמו; חלק מזה בשיתוף פעולה ופיתוח עם שטיבל, למשל. לאחרונה ממה הוא החל להביא ארצה את המוצרים של Cruzilles, שהם פירות מסוכרים, ערמונים וממרחי ערמונים, ועוד. כל אלה מצטרפים למגוון המוצרים הטוב והמוכר של אושרה תשבי, על ריבות היין והקונפיטורות השונות, הדבש ושמן הזית.

בשר ויין

לפני כמה שנים התאהב גולן תשבי בענייני עישון בשר, והביא ארצה מעשנה תעשייתית ממפיס. אחרי תקופת הלימוד וההרצה, הוא פותח היום בכל יום שישי בבוקר חצר לכריכים עם בשר מעושן, צ'יפסים ובירה (או יין). "אנשים עומדים בתור", הוא אומר, "כריך עולה 45 ש"ח, אפשר לקחת בשר הביתה לפי משקל, יש מוסיקה חיה והשמחה רבה." מעשנות, אגב, כמו שוקולד, הוא מוכר לתעשייה: יש כבר לא מעט מסעדות שמשתמשות במעשנה שלו, בתל אביב וגם מחוצה לה.

ואחרי כל זה, איך היין? בכל זאת, יקב!?

המגוון של יקב תשבי כולל משהו כמו 30 תוויות, אולי יותר. לא ממש ספרתי. המגוון כולל יין במחירים של 40 ש"ח לערך, אחר כך 85 ש"ח ואז 130 ש"ח. מעבר לזה, ה'יונתן תשבי' והברנדי, נמכרים במחירי תדמית כמו שכל יקב מוכר (ה'יונתן תשבי' 2004, נמכר בסכום עגול של 500 ש"ח, למשל).

באופן כללי היינות טובים. במגוון שטעמתי אין ולא היו נפילות. יש טובים ויש טובים יותר, כמו בכל מקום וזמן והתמורה בהחלט הוגנת וטובה. את היין אפשר למצוא כמובן ביקב ואז בחנויות שונות, פרטיות בעיקר.

תשבי ברוט 2013
כשנתיים על השמרים, עשוי קולמבאר (לעיתים שרדונה, תלוי בבציר). אף נעים מאוד, דבשי ועשיר, לא לחמי. הפאלט מעט מתקתק והצבע די עמוק. בועות מעט יותר עדינות היו הופכות את היין למצוין. (87).

אסטייט ויוניה 2016
כרם יחידני – אלון שבות) האף מצוין, אבל הפה קצת מאכזב. קצר, למרות שמתובל. קצת מלון. (85)

אסטייט גוורצטרמינר 2016
חצי יבש, ענבים מגוש עציון. מאוד עדין ולא על הצד המתוק (12 גרם סוכר על 6 גרם חומצה). מאופק ומאוד נעים לשתיה. מכיל 15% ויונייה. (87)

מוסקט אלכסנדרוני 2017
עוד יין חצי יבש, טעים מאוד. חומציות טובה איזון מעולה של סוכר, והכול עטוף בניחוחות וטעמים מאוד אופייניים לזן. זהו יין קינוח קל וטוב.  הזכיר לי קצת Beaumes de Venise, למרות ההבדלים הגדולים במורכבות. (87).

קברנה סוביניון עמק ברכה 2011
לא פחות מאשר 16 חודשים באץ (כולו אמריקאי, World Cooperage, כאשר כ- 1/3 חדש והשאר משימושים קודמים). יש כאן אכן לא מעט עץ, מוחצן, טוב, לצד הרבה פרי אדום – דובדבנים. יין עשיר, בעל טאניות טובה, חומציות טובה וסיומת נעימה. קצת בוגר, והייתי שותה עכשיו. (89).

קברנה סוביניון עמק ברכה 2015
מאוד ירוק – הרבה יותר מדי, לטעמי האישי. הפה טוב, עם חומציות סבירה לבציר. טאנינים טובים גם בסיומת. (86)

פטי ורדו 2014
ענבים מגוש עציון; 12 חודשים בעץ. פה חלק ואלגנטי, טאני מאוד. האף מעניין: לא עמוס. החבית משרה טעמים מתקתקים של שוקולד. סיומת בינונית, טובה. להשכיב שנתיים-שלוש. (90)

פטי ורדו 2012
האף טוב מאוד, עם ריחות של עשבי תיבול שונים, קימל ופירות אדומים. הטאנינים טובים והחומציות שם, לשמירה ארוכה. יין טוב – הטוב בטעימה (92).

רובי קברנה 2014
צבע אטום, האף ירקרק, פרחוני, טוב. הפה חלק במתקפה והיין עשיר בטעמי דובדנים טריים. הסיומת טובה וליין יש בהחלט פוטנציאל התבגרות לא רע. (89)

תשבי אסטייט קריניאן 2015
הענבים מכפר תבור. האף מלא חיים, נקי וטוב. העץ מאוד מאופק, הפרי אדום וטוב ובפה חומציות טובה. הסיומת פירותית על הצד המתקתק, מעט מתבגרת. (88)

תשבי אסטייט Judea Red 2015
בלנד של קברנה פרנק, מרלו, פטי ורדו ופטיט סירה מגבעת ישעיהו. האף היה לטעמי עדיין סגור, הפה חלק מאוד במתקפה ואז מראה טאניות עוצמתית. חומציות טובה בסיומת. (86)

תשבי אסטייט קברנה פרנק 2012
פה מעט ירקרק, עם מתקפה טובה ועדינה. מעט טאני ובעל חומציות טובה. (86)

ספיישל ריזרב יונתן תשבי 2010
שנתיים בעץ. כבד – קצת יותר מדי זמן בעץ, אולי –  החומציות טובה, ארוכה והפה עגול, טאני ומתקתק. (88)

יונתן תשבי ברנדי
אהבתי מאוד: מתקתק וחלק, עם גוף בינוני-קל, יבש בסיומת ולא בלי אגרסיביות. הרבה פירות יבשים ודבש. אני לא יודע אם הסיפור הוא זה שהשפיע עלי, או שזה באמת הטעם, אבל הוא מאוד הזכיר לי בדנרי דרום אפריקאי באופיו (אותו אופן זיקוק והמזקקה היא תוצר של שיתוף פעולה עם סידני בק מדרא"פ, בזמנו).

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה אוכל, טעימות, יין, יין, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה