קוניאק טסרון בישראל

השקדיות – דרך היין – מתחילים לייבא את קוניאק טסרון (Tesseron), שהוא בית יחסית צעיר, עם ותק רב וסיפור מעניין

הסיפור מזכיר במשהו את מגדלי היין והקואופרטיבים השונים, שבמשך שנים מגדלים ענבים ואפילו מייצרים יין עבור בתים או יקבים גדולים.

דבר דומה קורה לא מעט גם בעולם המשקאות המזוקקים, במיוחד בצרפת: מזקקים רבים מייצרים בסיסים ותזקיקים עבור בתים גדולים ומותגים שונים. במהלך השנים חלקם החלו לייצר משקאות תחת המותג של עצמם – קוניאק, במקרה הזה – ונפרדו או שלא מהמותג הגדול.

טסרון הם משפחה כזו: הבית הוקם כסוג של סוחר-יצרן בשנת 1905, אבל בהבדל אחד: אבֶּל (Abel) טסרון התמחה ברכישת תזקיקים מיושנים, כך שמה שהוא מכר לבתים הגדולים היו קוניאקים מבוגרים, בדרגת XO ומעלה. הפרדיז – מאגר התזקיקים העתיקים – של הבית כולל היום קוניאק מאמצע המאה ה- 19. עד כדי כך האיכות של טסרון הייתה גבוהה, עד שבשנות ה- 70, כל הקוניאק של דלמיין היה למעשה מתוצרת טסרון.

למשפחה יש גם כרמים משלה – בעיקר באזור גראנד שמפן, האזור הטוב לקוניאק, אבל גם באזורים הפחות נחשבים בהם נטועים זני קולומבר ופול בלאנש. זה, והמאגר שלה, שחלקו פרה-פילוקסרה, מאפשר לה לייצר קוניאקים שלא כולם עשויים אוני בלאן (הענב הנפוץ כיום בקוניאק), אלא גם כאלה שיש בהם תזקיקים מענבים אחרים. הפול בלאנש הוא ענב עדין מאוד, שמכניס finesse לקוניאק, והקולומבאר  מוסיף יותר חמיצות ו'קיק' או עוצמה.

הבית מנוהל היום על בני הדור השלישי והרביעי: מלאני טסרון, הדור ה- IV, מעורבת בצד השיווקי של העסק.  מה שעוד יש למשפחה הוא יקב גידול חמישי בבורדו – שאטו פונטה קאנה  – אותו רכשו באמצע שנות ה- 70 של המאה הקודמת, לאפון רושה ויקב בנאפה, שנרכש ממש לאחרונה.

הזיקוק והיישון

שלושת זני הענבים נבצרים, מותססים ומזוקקים בנפרד ורק אז מושארים להתבגר בחביות, במרתף בן המאה ה-12 של טסרון; מרתף שהיה הקריפטה של כנסיה עתיקה שהייתה במקום בו ניצב כיום הבית.

בתחילה, התזקיקים עוברים שישה עד שמונה חודשים בחביות גדולות חדשות, אז הם עוברים לחביות משימוש קוניאק רגילות ואז לחביות ישנות של ממש; בנות 100 שנים לעיתים. חשוב לדעת שהחביות עוברות חידוש מדי פעם, אבל חביות ישנות לא מעבירות טעמי עץ.

לאחר 70 שנים לערך, הקוניאק מועבר לדמיג'אנים של זכוכית, כדי לשמור על מה שנשאר ממנו מפני המלאכים; מכלי הזכוכית אטומים, וכך הבית לא מפסיד יותר קוניאק בנידוף.

המיתוג והשמות

כל הקוניאקים של טסרון מכונים "Lot", שהוא מונח שלא ממש משתמשים בו בקוניאק. מדובר בבלנדים של שנים שונות, או 'חיתונים' שמקורם במאגר של הבית. כך ישנם למשל Lot 90 או Lot 76.

האם המספרים האלה מציינים שנת בציר?

ובכן לא. במקור אלה היו אמנם שנים ספציפיות, אבל היום מדובר יותר ב'גיל' הקוניאק הממוצע, לפי המפתח הבא:

הבית עבר מסטטוס של 'מוכרי קוניאק' למותג בשנת 2000. זו השנה שבה הוציאו את ה-לוטים הראשונים.

לכן, לוט 90, שיצא ב- 2000, הכיל קוניאק בן עשר לפחות. לוט 65 הכיל קוניאק בין 35 שנים וכו'.

כיום, קוניאק כמו לוט 90 לא מכיל בהכרח תזקיק משנת 1990, אבל הוא מכיל תזקיקים שהם בני 10 שנים בממוצע (XO מינימום הוא שש שנים – מינימום שאמור להשתנות בשנת 2018 ל- 10 שנים, כאשר שש שנים יצויין תחת המונח 'נפוליאון'). 76 מכיל בממוצע תזקיקים של 30 שנה. ואגב, אי אפשר (תחת החוק הקיים) לציין גיל על קוניאק.

אז איך המשקאות?

איומים.

לא באמת.

סגנון הבית מאוד רך ונעים, קטיפתי לעיתים, ודי מתקתק בסופו של דבר. היות ולא מדובר כאן במותג-על מבית גדול, משלמים יותר על הקוניאק ופחות על השם, וזה טוב.

טסרון לוט 90 (XO Selection)
שוקולדי במקצת, עם מעט עץ. הפה חלק מאוד, שמנמן ומזמין. יש מעט עקצוץ, באף, אבל ככלל הוא מאוד עדין, האלכוהול. ריחות חבושים, קצת אגוזים והסיומת מתקתקה-יבשה. (500 ש"ח מחיר מומלץ).

טסרון לוט 76 (Tradition)
אין כמעט ארומות של עץ, למרות הגיל הממוצע הגבוה (30-35 שנים) ודי ברור שזה בגלל ה- wood management. ככלל, האף סגור יותר, טיפה יותר ירקרק. הגוף בינוני וטיפה קל יותר מהקוניאק הקודם. מאד דבשי, פירותי ובעל סיומת טובה ויבשה.

טסרון לוט 65 (Emotion)
הפה בינוני-יבש ומעט חד – לא מתחנף. הסיומת יבשה וטובה שוקולדית. קצת עץ. 1,300 ש"ח והאמת היא שהוא הפחות בולט, לדעתי.

טסרון לוט 53 (Perfection)
עולם אחר! הפה מדהים. מאוד מורכב, קצת טבק'י. הוא קורא למי שאוהבים ויסקי – אין ספק בכלל – אבל הכול מאוד בעדינות. קוניאק עגול, פירות יבשים. מקסים, אבל יקר… 1,600 ש"ח. מכיל מעט פול בלאנש; כל השאר הם נטו אוני בלאן.

טסרון לוט 29 (Exception)
3,100 ש"ח לבקבוק. תכל'ס, זה בהחלט מעניין: יש כאן בלנד של שלושת זני הענבים, עם משהו בשרני במקצת, יבש מאוד ובעל סיומת שמזכירה קצת קופסת סיגרים. אין ספק שמדובר בקוניאק מעולה ובאמת טוב יותר מכל השאר, אבל המחיר לא לגמרי מתיישר עם הנעשה בעולם.

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה אלכוהול, טעימות, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה