אדומים משל דלתון, מוסקט, שירן, אפק AG, ברקן, טפרברג ואחרים

טעימה אקלקטית לחלוטין של יינות אדומים שפשוט לא מצאו את מקומם בטעימות שונות במהלך השנה האחרונה. סוג של סיכום שמזכיר קצת עמידה מול מדף בחנות יין

ולמה דווקא מול מדף?

כי כשאתה בחנות יין, אם לא באת עם משהו בראש, במה תבחר? אז הנה, גם כאן: עשרה ויותר יינות מיקבים שונים שעל חלקם אולי לא שמעתם מעודכם ועל חלקם שמעתם הרבה יותר מדי.

כרם מוסקט מלודיה 2015
בלנד של קברנה סוביניון, קברנה פרנק ומרלו מיקב קטנטן, חדש יחסית; זה והיין שלאחריו די הפתיעו אותי. יש עוד דרך ללכת, אבל גם יש גרועים משני היינות האלה.

(מלודיה) צבע אדום כהה נוטה לסגול. אף קצתכהיל, על רקע של פירות סגולים-שחורים כמו שזיפים ופטל בשל של ממש. הפה קל למדי, חלק ונוטה לשמנוני, מעט 'עצי' או ירקרק-עצי עם קצת מרירות בסיומת. (86)

כרם מוסקט הרמוניה 2015
בלנד של מרלו, שיראז וקברנה סוביניון. אף כבד יחסית ליין הקודם, דובדבני-פירותי. הפה חלק למדי במתקפה, נעים וטאני עם חומציות גבוהה וסיומת טובה. לא מאוד מורכב וקצת חסרה בו הרמוניה בין המרכיבים, אבל יש לו פוטנציאל. (88)

טפרברג אינספייר גרנאש-סירה-מרלו-מורבדר 2014
מאוד beefy, על רקע ירוק של אצות. אוורור טוב של היין מוציא ריחות קלילים ומאוד עדינים של פרי, אבל הפה הוא זה שעשוי טוב: חלק מאוד, אלגנטי במתקפה, עם חריפות קלה וטאנינים לא אגרסיביים. יין צעיר שלא כל אחד יאהב – גוף מאוד לא "ישראלי" – ויהיה מעניין לשתות אותו עוד שנה או שנתיים. (88)

טפרברב אינספייר מלבק-מרסלאן 2014
יין "כהה" עם אף שוקולדי. הפה חלק במתקפה עם די הרבה מרירות. הסיומת פחות טובה – כאילו היין כבר מבוגר או משהו, חלשה מעט במיד פאלט אבל בעלת חריפות. (86-87)

אלכסנדר סנדרו 2013
מחומצן כמו בגיהנום.

ברבדו לנדמרק מרלו 2013
סקרתי את יינות היקב רק לאחרונה והמרלו מ- 2015 היה המפתיע. כאן קצת מאכזב: אף מעט מחומצן, על רקע שוקולדי מאוד. הפה חומציות טובה וטאנינים חלקים, והוא מתובל. יש בו אלגנטיות לפרקים, אבל הוא לא מספיק מורכב. (87)

ברקן ספיישל ריזרב מרסלאן 2013
פורטי! ממש כך. הפה חלש למדי, חלק ואנמי, ללא חומציות או טאנינים. ארבע שנים אחרי הבציר? ככה? (83)

שירן המנצח 2013
אני מודה שצריך לאהוב את הז'אנר (פירותיות, בציר מאוחר יחסית וכל זה) אבל היין נראה טוב. בטעימה שעשיתי לפני ארבעה או חמישה חודשים הוא נראה היה הרבה פחות מרשים, כשהסיומת שלו הייתה זו שדפקה את העניינים.
עכשיו, כאילו חזר לחיים: שוקולד חלב-תות; מהסוג של שוקולד ממולא. הפה נעים, חלק במתקפה ואז מוציא טאנינים. בסיומת יש לו חומציות טובה ועוצמה שאני לא מבין איפה הייתה קודם לכן. (90)

דלתון עלמה אדום (קרימזון) 2013
האף מאוד מאופק, קצת ירקרק. הפה מעניין יותר מהאף: פרי שחור ופלפל שחור, טאנינים טובים מאוד ואיזון. טיפה מדיצינלי, אבל לא נורא. בסיומת טאנינים טובים וטיפה מרירות. (87). אגב, עלמה לבן (Ivory) 2015, היה לי מאוד שמנוני בפה, כבד ולא ממש כיפי. כאילו מישהו ניסה בכח כל מיני דברים ולא הצליח.

ויתקין קברנה פרנק 2011
כמה מפתיע היה למצוא את הבקבוק הזה דווקא לטעימה הזו וכמה מפתיע היה היין: צבע אדום-סגול עדיין צעיר ויפה, עם שוליים גבוהים. האף סגור למדי, עם קצת שזיפים שיוצאים להם לאיטם ופירות יער. זמן בכוס מפתח ריחות עמוקים יותר, של טבק ואדמה.
הפה יפה, מאוד טאני, עם חומציות גבוהה וסיומת ביננונית. קצת בלימבו: מי שאוהב טעמים שלישוניים, שיחכה קצת עם היין. זה גם מאוד לא קברנה פרנק בעיני – לפחות לא בהקשר של עוצמות הגוף. (90)

AG (עכשיו "אפק") ארומה 2010
גילוי נאות: משפחת ג'לח גרה בשכנות ומדי פעם אני מפריע לאהרון ג'לח – היינן – בעשיית היין שלו עם עצות כאלה ואחרות. שווה לעשות את הנסיעה לראש העין ולו רק בשביל השרדונה שלו – בצירים 2015 ו- 2016.

הטעימה כולה הייתה עיוורת וגם שני העדים שלי שהשתתפו בה העידו שהיין שלפנינו היה מאוד מפתיע:
שוב – כמו בשירן – קצת מתיקות פרי ישראלית אופיינית, אבל במיוחד בהתחשב בגיל הבקבוק מדובר ביין יפה מאוד. הפה מצוין, חלק, מתובל ועם מתיקות קלה בלבד. הסיומת טאנית והחומציות בינונית+. האף, שכחתי – כבר מתחיל להראות ארומות שלישוניות מאוד מעניינות, אבל בקטנה. יש לו עדיין זמן. (91)

 

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה טעימות, יין, יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה