שלומברז'ה: אלזאס משפחתי משובח

יינות אלזאסיים טובים כמו אלה של שלומברז'ה – יקב אלזאסי יחסית חדש בישראל – כבר לא שתיתי הרבה זמן.  והמחירים? סבירים מאוד

חינאווי-אנוטקה הציגו השבוע את מגוון היינות של דומיין שלומברז'ה (Schlumberger) שהם מביאים לישראל.

יינות לבנים, ממספר זנים, מיקב משפחתי בעל מסורת ארוכה, בחלקה הדרומי של אלזאס.

ומי שהציג את היינות היה תומס שלומברז'ה, ה- CEO הצעיר (37) של היקב. הוא בן הדור השביעי במשפחה, מאז נכנסו אבותיו לעסקי היין: "הגענו מתחום הטקסטיל," הוא אומר, "משפחה שבמקור עסקה בבורסקאות ונדדה ממרכז גרמניה לאלזאס".

הם עברו לטקסטיל, והגיעו כאמור לאלזאס. בשנת 1810 רכש אחד מאבותיו של תומס 20 הקטאר של כרמים, פחות או יותר לשימוש משפחתי. אחרי מלחמת העולם השניה – 100 שנים ויותר אחרי אותו זמן – רכש אבי סבו של תומאס 2500 חלקות כרם קטנות, שלא היו נטועות בכלל. "הוא הבין שאם הוא לא ייטע כרמים במקום הזה, שנהרס על ידי הפילוקסרה ובמלחמת העולם הראשונה, לא יהיו שם כרמים בכלל."

הכל נשאר במשפחה, גם הכרמים וגם ייצור היין. שלומברז'ה ממוקמים בדרום אלזאס, החלק הוותיק והטוב יותר לייצור יין, והם מחזיקים לא פחות מאשר 4 חלקות גראנד קרו; יותר מכל יקב אחר באלזאס, שבה יש 51 חלקות גראנד קרו (כ- 4% מהייצור הכללי, בסך הכל).

הקפי הייצור שלהם מגיעים לכ- 700,000 בקבוקים בשנה, מחצית ממה שהיו יכולים לייצר, לו היו מייצרים את המקסימום המותר על פי חוקי האפלסיון.

כמה דברים נוספים שאהבתי, בפגישה הארוכה עם תומאס, היו הדברים הבאים:

ייצור יין באזור קשה יחסית; על המדרונות ולא בעמק, בצורה כמעט ידנית וביו דינמית: הכרמים נטועים כך שהעיבוד שלהם דורש הרבה מאוד ידיים עובדות – 35 עובדי כרם קבועים – ושלושה סוסים מאומנים ומיומנים, בכרמים בהם לא ניתן להכניס בכלל מיכון.

הטרסות בנויות אבנים, ללא תמיכה או שימוש בבטון, ומתוחזקות באופן קבוע על ידי שני עובדים שזה כל תפקידם.

היינות עוברים תהליך ייצור ארוך, שמכבד מאוד את הטרואר וחלקות האדמה של המשפחה: תסיסות איטיות – ארבעה עד שישה שבועות – במכלי עץ גדולים, בני 100 ויותר. אחר התסיסה – שישה עד שמונה חודשים על השמרים ואז שישה חודשים נוספים בנירוסטה, רק לשיקוע. אחרי כל זה היין מסונן, מבוקבק תחת חנקן והבקבוקים מושכבים לארבעה חודשים נוספים לפני התיווי.

  • כל זה, כשמדובר ביינות לבנים של יקב שמייצר 700,000 בקבוקים בשנה בלבד, ואלה נמכרים בישראל במחיר של 80 – 150 ש"ח לבקבוק.
  • ואגב, באלזאס הביטוי "דומיין" שמור ליצרנים עצמאיים בלבד-  לא קואופרטיבים, סוחרים או נגוסיאנים.

need I say more?

דומיין שלומברז'ה Les Princes Abbes Sylvaner 2013
זה היין הבסיסי של היקב – בציר 2013, מענב יחסית צנוע; סילבאנר. ליין אף נעים, פירותי ורענן. הפה עגול, מעט מינרלי, טאני-חומצי בסיומת ומתובל. שונה מאוד מסילבאנר גרמני, בכל המובנים. (89). 3-5 שנים. 80 ש"ח.

דומיין שלומברז'ה Les Princes Abbes Pinot Blanc 2014
יופי של אף: פרחוני ורענן, תפוזי קצת. הפה שוב מלא, אפילו שמנוני במקצת ועדיין שומר על רעננות נפלאה. יין מאוד גסטרונומי, מגוון בטעמיו ובעל חומציות משובחת. (91) 5-6 שנים. 80 ש"ח

דומיין שלומברז'ה Les Princes Abbes Riesling 2013
בהחלט "ריזלינג" באף; מינרלי עם פירותיות טובה אבל קצת בשלה מדי לטעמי. יש בו משהו מאוד מעניין "בקצה הלשון" – דבר שקשה לי להסביר – ואולי, למרות שרצוי לשתות עכשיו את היין – ה"דבר" הזה יתפתח. (88) 3 שנים+-.  80 ש"ח

דומיין שלומברז'ה Les Princes Abbes Gewurztraminer 2014
חצי יבש לפי התקן, אבל מעשית – מרגיש הרבה פחות מזה.
בכל פעם שאני טועם יינות טובים מאלזאס, אני מתפעל מאיזון הסוכר/חומצות שלהם. כאן, עם 18 גרם סוכר בליטר, האיזון הזה יוצא מהכלל. היין מרגיש מתקתק במתקפה, אבל התחושה הזו חולפת לה במהירות והודות לרעננות הרבה הוא מפתה לשתות ממנו עוד. מי שיחפש כאן ורדים וליצ'י לא ימצא אותם, אבל ימצא יין מאופק ומצוין. (90). 120 ש"ח

ולגראנד קרו

דומיין שלומברז'ה Grand Cru Searing  2012
ריזלינג. לימון, תבלינים שונים וג'ינג'ר, ואז תפוזים ומינרליות, מלווים בנימות טרופיות. חומציות סופר מאוזנת ביין יבש, ארוך מאוד ויפה, שעדיין מצליח לשמור על איפוק. (93). 5-10 שנים. 150 ש"ח לבקבוק.

דומיין שלומברז'ה Grand Cru Kitterle 2012
איזה אף! נפלא. כל כך מורכב ושונה. ארומות וטעמים של תפוזים והדרים אחרים, מינרליות שאינה מוגזמת, משהו מעושן ואפילו בשרני – racy. הפה חלק, מלא, עגול ומאוזן להפליא; רק טיפ-טיפונת פחות יבש מקודמו ברשימה. לקנות ארגז ולפתוח אחת לשנה-שנתיים. (95). כנראה מעט יקר יותר מ- 150 ש"ח (עדיין לא בארץ).

סיכום?

בתחילת השיחה, אנדריי חינאווי וניר גלדסטון מ'אנוטקה' סיפרו שלקח להם חמש שנים כמעט להביא את היינות ארצה; עכשיו הם כבר בארץ כשנה, ואני יכול רק להצטער שלא שמעתי עליהם קודם לכן.

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה