יקב מוגה: רוזה חדש ועוד יינות

אחד מהיקבים הידועים יותר באזור ריוחה הוא מוגה (Muga). יקב משפחתי, ששומר על עשיית יין עם נאמנות רבה למקורות הפרי והמסורות האזוריות. השנה הוא מוציא לשוק רוזה חדש, וזו הזדמנות מצוינת לערוך הכרות עם כמה וכמה מהיינות שנמכרים כאן בארץ

במוגה, כך נראה, הכל נשאר במשפחה: חואן מוגה הוא נכדו של מייסד יקב מוגה – איזאק מוגה. הוא ואחיו מנהלים היום את ערוצי השיווק השונים של היקב, כאשר שני בני דודים שלו מייצרים את היין. חואן ביקר ממש עכשיו בארץ ולא בפעם הראשונה, וזאת לרגל השקת יין רוזה חדש של היקב.

אני לא חושב שיש מישהו שאוהב יינות מריוחה ולא מכיר – לפחות בשם – את יקב מוגה.

היקב אמנם הוקם רק לפני כ- 80 שנה, אבל הוא 'נשען' על מסורת ארוכה בת מאות שנים של גידול כרמים בריוחה. זה אולי הסיפור הישן, של כורם שהחליט לייצר יין – בהתחלה למשפחה, אחר כך לאזור וכו' – אבל כאן יש סיפור קצת שונה: מוגה היה ונשאר יקב מאוד מסורתי, נאמן לשיטות הייצור ואפילו לבלנדים של פעם. היקב מייצר בעצמו חביות ומכלי עץ מעץ 'ירוק' שהוא קונה ומיישן ואז מרכיב, ומשתמש בעשרות אלפי ביצים בשנה, כדי להצליל את היין.

הספרדים קנו הרבה עץ אמריקאי בגלל שהוא היה זול, ולכן הווניל כל כך נפוץ בריוחה, אבל מוגה נשארו נאמנים במהלך השנים לעץ הצרפתי: "לא תמצא הרבה חביות מעץ אמריקאי במוגה." אומר חואן מוגה, "ולכן גם לא את טעמי הווניל האופייניים לריוחה." מצד שני, אני גם לא מרגיש את הארומות הטחובות, שמאפיינות לעיתים קרובות את היינות מהמחוז הגדול; העץ חדש, עד חמש שנים, נקי ונטול ברט וצרות אחרות. הרבה עץ צרפתי, למרות שישנם יינות עם 50% עץ אמריקאי.

היקב מייצר 2-3 מליון בקבוקים בשנה (תלוי בבציר). בבעלותו מאות הקטאר של כרמים, במקומות הגבוהים ביותר של ריוחה, כאשר הוא רוכש כ- 40% מהענבים שלו ממגדלים נוספים.

La Flor de Muga 2016
זה היין החדש – רוזה – של מוגה. אני פותח בו, לא רק בגלל שהוא מאוד מוצלח: מדובר ביין שעל פיתוחו עמלו ביקב במשך חמש שנים. הענבים מגיעים מכרם ייחידני קטן, בן 70-80 שנה, בגובה של 750 מ'. זהו גרנאש, שלאחר התסיסה (הכל בעץ – אין נירוסטה ביקב) – הוא שוהה חמישה חודשים על השמרים, לפני שהוא מבוקבק.

ליין צבע ורוד עדין – לא סלמון – האף עדין ולא מתפרץ. תותים ואפרסקים, שממשיכים הלאה לפה: חומציות מעולה ויובש, שסוגר יין רך וקטיפתי, עסיסי אבל לא ריבתי. בכוס, עם הזמן, הוא ממשיך ומתפתח היטב ולא נופל. 140 ש"ח לצרכן; שווה בהחלט.

על התווית, אגב, צילום של פרחי עץ יפני ששתלה סבתו של חואן ביקב, לפני כ- 100 שנים. העץ עדיין שם, פורח, והיין הוא מחווה לסתבא – אורורה.

Muga White 2016
בלנד של 90% ויורה והשאר מקבאו. מאוד טרופי – אננסי. יושב כשלושה חודשים בעץ, על השמרים, וזה מתגלה או בא לכדי ביטוי רק אחרי שהיין מתחמם מעבר לטמפרטורת השתיה שלו. את האננס מלווים לימון ומעט אשכולית. הייתי שמח לקצת פחות אננס ויותר 'fresh', אבל זהו.  85 ש"ח.

Muga Rose 2016
"Clarete" נקרא סוג הרוזה הזה, שעשוי 70% גרנאש ו- 30% ויורה: בתחילת הדרך מוגה הסבא ייצר רק יינות לבנים וגרנאש, וה'פירמה' נקראה Claretes Muga בגלל היינות האלה.

זהו רוזה טוב, רענן וכיפי מאוד, שהיה נדמה יבש למדי, אבל בהשוואה ל'פלור' הוא מתקתק. יין מאוד מתאים לאוכל אסיאתי, למגוון האוכל המקומי שלנו ועוד. easy drinking, בהחלט. 85 ש"ח.

Muga Reserva 2013
היקב עושה לכולם חיים קלים, ולא מייצר יינות מתחת לסיווג הזה. בשנים הטובות – כאשר הוא מייצר את ה- ARO (מעין קצרין) הרזרבה מקבל פרי מכרמים בני 15 שנים לערך. בשנים שחואן מוגה מגדיר 'בעייתיות' הפרי הטוב ביותר, מכרמים ותיקים – 40 – 50 שנה – מגיע ליין הזה.

בציר 2013 היה בציר 'בעייתי' שכזה, והלוואי עלינו בעיות שכאלה: ב- 140 ש,ח יש כאן יין מצוין, מאופק, הרמוני מאוד, שעשוי רובו המכריע טמפרניו. הוא מקבל מאפיינים בשרניים כשהוא עומד מספיק זמן, ממשיך ומתפתח יפה. שזיפים, פרי אדום, קצת אפר.

שנתיים בעץ צרפתי (80%) ואמריקאי ועוד 1.5 שנים בבקבוק.

Muga Prado Enea 2006
הפרי ליין הזה נבצר ממש בסוף העונה, בבשלות הכי מלאה שהיקב יכול להגיע אליה לדבריו. שנה יישון במכלי 16,000 ליטר (עץ, כאמור) ואז עוד שלוש שנים ב- casks ושלוש שנים בבקבוק. מלא ביטוי של פרי, עסיסיות וחיות, ביין בן יותר מעשור. מאוד טאני, עם חומציות מצוינת ועם זאת עגול וקטיפתי.  390 ש"ח לצרכן ועדיין מומלץ בחום; לשמור עשור ויותר.

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה טעימות, יין, יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה