תמונת מצב – וירוסים בכרמי ישראל: תמימות, בורות ועצלנות

ענף היין על כל זרועותיו וחלקיו יכול להאשים רק את עצמו במה שקורה היום בכרמי ישראל. נכון, הממשלה יכולה הייתה לסייע קצת, אבל גם היקבים לא טמנו ידם בצלחת

בשנת 2007 נפל דבר בישראל: גבי סדן, ויקטור שונפלד, שלום בלייר ויתר אנשי רמת הגולן, ובמרחק רב אחריהם גם כורמים ויקבים אחרים, הבינו שקיימת בעיית וירוסים קשה בכרמים בצפון הארץ, ובישראל כולה: וירוס מסוג ליף רול 3 מתפשט בארץ במהירות, מוריד יבולים ופוגע בכרמים.

"חומר הריבוי בישראל נקי", אמרו להם אז במשרד החקלאות. "יזרעם בודקים במשתלות ואנחנו בודקים כל הזמן במעבדות של הגנת הצומח".

אבל לא כך היה

יזרעם היא חווה פרטית לגידול חומר ריבוי – שתילים – לגידולים חקלאיים רבים. ביניהם גם גפן יין. זוהי חברה בבעלות חברת הזרע 1939. לא חברה ממשלתית או ארגון ציבורי.

הבדיקה ביזרעם, כך הסתבר, הייתה בדיקה גרועה ולא נכונה, והבדיקה במעבדות הגנת הצומח נעשתה על סמך פרוטוקול שגוי, בטכנולוגיות שלא היו יכולות לגלות את הווירוס.

סדן מסביר שבאותה תקופה עשו ביזרעם רק בדיקות בראיה במעבדות שלהם: "הבדיקה הראשית הייתה למה שנחשבה אז למשפחת המזיקים הבעייתית יותר בכרם והצריכה הסרה של הקליפה של הגזע. קל לעשות את זה באביב, ולכן לקחו את הדוגמאות בחודשי האביב. על הדרך בדקו גם ליף רול 3."

הבעיה היא שבאביב, ליף רול 3 ישן שנת ישרים. הוא מתבטא ונראה בכרם רק לאחר הבציר – בחודשי הסתיו.
גבי סדן ונועה מעוז – הביולוגית של יקב רמת הגולן – יחד עם ערן הרכבי ממשרד החקלאות, נסעו למשתלה של יזרעם בנתיבות וחשכו עיניהם: "הכל בכרם שלהם היה אדום ומגולגל." מספר לי סדן: "ממש בכינו. אהרונצ'יק, מנהל המשתלה, אמר "זה לא חדש, אבל הכרם שלנו נותן ארבעה טון לדונם, אז אין בעיה."

רמת הגולן: סמוך על עצמך בלבד

בעקבות הנעשה בארץ, יקבי רמת הגולן – ובראשם שלום בלייר וויקטור שונפלד – החליטו אז להקים משתלה משלהם, מבודדת ונקייה ולמצוא עבורה חומר ריבוי נקי.

הם שלחו את גבי סדן לארה"ב, לדיוויס, שהייתה אז המקור לחומר שגם הגיע ליזרעם והיה היחיד שהותר לשימוש בישראל. סדן חזר משם עם הבשורה המרה שאין לדעתו שום אפשרות להמשיך ולקנות חומר ריבוי מהמקור הזה, שאכן נסגר מספר שנים אחר כך.

בלחץ היקבים – ורמת הגולן בראשם – פתח משרד החקלאות את האפשרות לייבא ארצה שתילים גם ממקורות אחרים, כאשר רמת הגולן ייבאו גם חומר ריבוי בסיסי מ- ENTAV שבצרפת, לשימוש בבית הגידול שלהם. זאת, אחרי שסדן נסע ועבר בעולם בין לא מעט משתלות וחיפש חומר באיכות טובה; דבר שקשה היה מאוד למצוא, גם לדבריו.

בעיה עולמית – בישראל ישנים

כאשר הסתברו מימדי הבעיה, משרד החקלאות עשה למעשה שני דברים:

1. נכנס לתהליך שמהותו לאלץ את הבראת יזרעם – משתלה פרטית ששייכת ל'הזרע 1939', אבל מקור בסדר גודל לאומי לחומר ריבוי ושתילים.

2. הכניס פרוטוקולים נכונים יותר לבדיקות חומר הריבוי, כאשר בשלב הזה (2009) מבינים שחלק גדול מאוד מהבעיה שנוצרה מקורו בביקורת, שלמעשה לא הייתה קיימת בכלל.

מעבר לכך נפתח מיזם, שמטרתו הייתה להבין מה אפשר לעשות לעתיד, וכיצד אפשר לטפל בבעיית הווירוסים.

מיזם הווירוסים המפורסם, שקיבל את ברכת הדרך של הענף והרבה תלו בו את יהבם, הכניס הרבה רעש למערכת, אבל לא נראה שיצא ממנו משהו קונקרטי:

– לא יצא פרוטוקול מפורט לאופן הטיפול בכרמים מאולחים

– לא הוגדר פרוטוקול לטיפול בשטח חדש (בתולי) או נטוע

– לא נכנסו למהלך של איסוף חומר ריבוי נקי ובניית בית גרעין לחומר כזה, שיהיה זמין לגופים פרטיים ולמשתלות

מה שכן יודעים היום, לאחר מחקרים שונים, הוא שככל הנראה הוצאת החומר מיזרעם נעשית מאוחר מדי בעונה. המסקנה הזו היא פרי מחקר שנעשה כנראה בוולקני, אבל היא מתבססת על מעט מדי data ויש להמשיך לבצע מחקרים בנושא כדי לנסות להבין את התופעה.

פותחים את הברז ליבוא – וסוגרים אותו

  • יש להבין: יבוא חומר ריבוי צמחי ושתילים לשתילה מיידית הוא דבר בעייתי.
  • כשמייבאים צמחים, יש לבדוק שהם לא נושאים מזיקים שונים – כמו וירוסים.

הדבר הזה נעשה על ידי בדיקות שונות במעבדה וכן על ידי כך ששותלים את הצמח בחלקה מבודדת, ובודקים אותו במשך תקופה של שנה או שנתיים.

לאחר ה'קרנטינה' הזו, בודקים שוב את החומר במעבדה ואז, אם הכל תקין, מאשרים להרבות את הצמח וליצור ממנו שתילים חדשים. התהליך הזה לא זול ולא פשוט.

אם מתירים יבוא של חומר צמחי ללא קרנטינה, כמו שעשו ב- 2009 ועד 2011 או 2012, בודקים אותו בדיקה מדגמית ומעבירים לשתילה.

הבעיה בנוהל הזה היא שהבדיקה נעשתה (לפחות בעבר) רק לגבי מזיקים שמוכרים בארץ. מזיקים אחרים, שלא מוכרים, לרוב לא נסקרים; סומכים על היצרן בחו"ל, שבודק עבור מזיקים שונים שידועים באזורו. היום הדברים קצת שונים, אבל עדיין אי אפשר לבדוק עבור כל מזיק או בעיה ויש בהחלט גילויים של צרות חדשות, שייתכן שהגיעו ארצה בתקופת היבוא.

מלבד זה, הבדיקה היא כאמור בדיקה מדגמית, ומשהו תמיד עלול לחמוק.

מסיבה זו – ובמידה רבה של צדק – משרד החקלאות לא אוהב להתיר יבוא של צמחי ריבוי לישראל, גם ממקורות שנחשבים טובים ואמינים.

מצד שני, גם חומר שנחשב נקי ביציאה מיזרעם המתגלה וממשיך להתגלות אחר כך כמאולח, אז אולי עדיף להביא חומר ריבוי נקי, בצורה מסודרת, כמו שעושים בתפוחי אדמה למשל. שם, במקום לגדל בישראל זרעים, מביאים פקעות משני מקורות בעולם – אירלנד והולנד. עושים את זה בצורה מסודרת, לאורך זמן ובשיתופי פעולה, והסיכון לחומר מאולח הוא יחסית נמוך.

יזרעם

איך שלא מסתכלים על זה, כל מי שאני מדבר מפנה בסופו של דבר אצבע מאשימה יותר או פחות כלפי יזרעם ובעקיפין גם כלפי המדינה, שלא פקחה כמו שצריך על מה שקורה או קרה שם.

לא ייתכן שמאגר כל כך מהותי של חומר ריבוי חקלאי מתנהל ללא שקיפות ראויה, כפי שהתנהל לכאורה בתקופה המדוברת.

המשתלה עברה שינויים ומהפכות החל משנת 2008, ובשנת 2012 החלה לשחרר חומר שהיה נקי לפי הבדיקות שלה.

הצרה הייתה, שרוב החומר שהיא ייבאה אחרי השיפוצים שלה היה שוב מדייויס, ולמרות כל הבדיקות עלול היה להיות מאולח.

חוות הגידול של יזרעם ממוקמת ליד נתיבות.

מדובר בשטח עצום, של כ- 8,000 דונם, שבו מגדלים סוגים רבים של שתילים לחקלאות, כשגפן יין היא רק חלק מהמגוון. לצד כרם היין יש גם כרם ענבי מאכל – שגם הם ניזוקים מהווירוסים – בצלים ופקעות.

עכשיו: אני מניח שבחירת המיקום של יזרעם ב- 1954 הייתה הגיונית. מקום מבודד, בחולות, רחוק מבעיות ומזיקים ומזיהום.

היום הדברים שונים לחלוטין, וכרמי הריבוי נושקים למתחמים עירוניים.

בנוסף, סביבות נתיבות זה לא המקום הטבעי ביותר לגידול גפן יין ויכול להיות שגם כאן יש בעיה. אולי – וזו רק השערה שלי – תנאי העקה בשטח גורמים להחלשת העמידות של השתילים בפני מזיקים או נשאים שונים.
אולי כדאי היה לקחת את המשתלה הזו לאזורים יותר מתאימים לגפן, ולהפיק שתילים בריאים יותר?
יכול להיות שפתרון בית הגרעין החלופי, אותו אסביר מיד, במיקום אחר בארץ, הוא יהיה הפתרון המתאים יותר, במקרה כזה.

מה קורה עכשיו?

עכשיו יש רק חומר ריבוי ישראלי בארץ, ואין יבוא של חומר צמחי מחו"ל.

הבעיה היא שאין מספיק מהחומר הזה, שלא לדבר על משבר האמון שנוצר לכאורה בין החקלאים והכורמים, והמשתלות השונות לבין יזרעם.

רמת הגולן, שעומדים להרחיב את המיזם שלהם, עדיין לא הגיעו לתפוקה שמאפשרת להם למכור חומר ליקבים אחרים, בוודאי כשזה נוגע בזנים פחות פופולריים או לא שגרתיים. הם גם לא מגדלים הכל מהכול, מן הסתם, בוודאי שלא כל סוג כנה או קלון (תת זן). גם כאשר רמה"ג יגיעו למלוא התפוקה שלהם, מדובר יהיה ככל הנראה בפחות משליש מהכמות שדרושה לשתילים מדי שנה וזאת תחת משטר השנטועים הנוכחי (שנטוע – שתילה מחדש של שטח), בלי לדבר על תוכנית לאומית מסודרת.

הוראת שעה – צרה צרורה

היות ואין כרגע חומר ריבוי ישראלי, עומדות בפני רשויות הגנת הצומח שתי אפשרויות:

  1. לפתוח שוב את היבוא
    להתיר שתלנות מחומר קיים, שלא בהכרח נקי
    היות ובמשרד החקלאות לא רוצים להתיר שוב יבוא, מהסיבות שהסברתי למעלה, אין ברירה אלא להשתמש בחומר שקיים בארץ.

במה שנראה כמו החלטה די תמוהה, התירו בהגנת הצומח ליקבים ולכורמים לקחת חומר ריבוי מכרמים קיימים, תחת מספר מגבלות:

1. אין שתילים מהזן המבוקש ביזרעם מסיבה של אילוח

2. לוקחים מחלקה שנראית נקייה, מבודדת ככל האפשר ובודקים סטטיסטית את השתילים שלוקחים

3. כמה סטטיסטית? 20%, שזה יחס די גבוה

ה"פרוטוקול" הזה בעייתי מכמה סיבות:

1. כבר ראינו שאין דבר כזה "נקי", בכל מה שקשור בווירוס המדובר, אלא רק סטטיסטית נקי: יש כבר מקרים של חומר שנמצא נקי בשנה אחת ביזרעם, ובשנה שלאחר מכן נעצר בגלל שנמצא מאולח עוד בשערי המשתלה. אם זה המצב במעבדה ובשטח מבוקר לכאורה, אז על אחת כמה וכמה בשטחי גידול פתוחים?

2. היכולת של כורם או יינן לזהות חלקה או גפן נקייה, בלי הכשרה מתאימה, היא מפוקפקת למדי.

3. ההגדרות "זן לא קיים" ביזרעם, כבר לא מוכיחות את עצמן: ביזרעם אין כל הכנות או הקלונים ולכן כבר הותר לקחת לא רק זנים שלא קיימים, אלא גם חומר אחר, והגדר נפרצה, הלכה למעשה.

4. אין פיקוח על הנושא וכאמור, היות ואין פרוטוקול להכנת השטח, גם אי אפשר לדעת מה קורה בפועל עם שתילים שנלקחו או מה הסיכוי שהם יראו נגיעות בעונה הבאה.

5. 20% סטטיסטיקה זה יחס גבוה, אבל הבדיקות עצמן יקרות. האם מבצעים אותן בפועל? מי בודק?

המצוקה שם – וגם ההשפעה בשטח

די ברורה המצוקה של היקבים – גדולים וגם קטנים – ושל כורמים, שחוככים בדעתם מה לעשות עם השטחים שלהם, שהתברר להם שהם נגועים:

האם לעקור ולשתול תפוחים? ואולי באמת לקחת שתילים שחסרים, ממקורות ש"נראים" אמינים?
כרגע אין יד מכוונת, ולמרות שיש כוונות טובות, רבים מאוד טוענים שהוראת השעה המדוברת היא בעייתית וטוב היה לו היו מחפשים לה חלופה.

מה הלאה?

כאן אנחנו נכנסים לשאלת הגידול של חומר ריבוי עתידי.

כרגע אין, וכאמור גם לא יהיה מספיק בזמן הקרוב.

העובדה היא, שמאז שנת 2009, כאשר כבר היו ברורים היקפי הבעיה, ענף גפן יין לא עשה שום דבר כדי לוודא שחומר ריבוי יהיה קיים לקראת סוף העשור.

הלוא היה ברור שלא יתירו לייבא שתילים עד סוף כל הדורות, האם אי אפשר היה להתארגן בזמן?

בית גרעין –משימה לאומית

השר אורי אריאל ומשרד החקלאות מוצאים ומצאו כסף למחקרים שונים ומשונים למען חישה בכרם ורובוטיקה ביקבים, אבל כשזה מגיע לשטח, הדברים נראים קצת חלשים יותר – ועניים יותר.

כיום מתנהל מהלך שמטרתו למצוא שטח מתאים ומקום ליצירת בית גידול לשתילים נקיים חדשים, שישרת את כלל הכורמים בישראל בלי קשר לגוף פרטי או מסחרי, כזה או אחר.

הוקמה מעין תת ועדה במועצת גפן יין, שמטרתה להרים את פרויקט בית הגרעין. צחי דותן, מנכ"ל המועצה, אומר שיש להתגבר לא רק על שאלות כספיות, אלא גם על שאלות רגולטוריות ושאלות של מנהל תקין (הענקת תקציבים לגופים שונים חייבת להיות שוויונית).

המימון לנושא הזה לא נראה שיגיע מהממשלה – לפחות לא בשלב זה – למרות שלכאורה יש כסף במשרד החקלאות ואפשר היה לצפות ממנו לתמיכה בנושא. היקבים, כך נראה, יצטרכו להכניס את היד לכיס ולשלם עבור המשך הקיום שלהם.

מסקנות אישיות (שלי)?

כמו שכתבתי בהתחלה, כל העניין הזה נראה כמו כרוניקה של מוות ידוע מראש. לא חשוב מי אשם – יזרעם, דייויס, משה למ"ד או ברכה צפירה. מה שחסרה כרגע היא יד מכוונת, שתרכז את כל המאמץ ותפקח על העניין.

היה ראוי ונכון להקים גוף נפרד בעל סמכות ותקציב, שירכז מחקרים בתחום, יוציא פרוטוקולים מסודרים ויפקח על העבודה ועל הנעשה בכרמים; מעין משטרת כרמים, כמו שיש באיטליה למטרות אחרות. בעונת הבציר יש להגביל את השימוש בבוצרות מכניות ולהבטיח את נקיונן המוחלט.

היקבים – שהם הלקוחות בה"א הידיעה לשתילים ולחומר הריבוי- הם אלה שצריכים לקום ולדרוש את הקמתו של הגוף הזה או הרשות הזו.

אני לא מניח שזה יקרה, ולא רק מסיבות של תקציב, אלא בגלל החשש הישראלי האופייני מפיקוח; כולם הלוא רוצים לקחת מי שהם רוצים ולשתול מה שהם רוצים ואת זה, אם יש מי שמסדר, אי אפשר לעשות. אם זה בכלל יעלה כסף, אז עוד יותר גרוע.

מעניין לקרוא:

פתח להדברה ביולוגית?
לפחות לפי תקציר המאמר הזה,כנימות קמחיות מתקשות להעביר את הווירוסים אם הן נגועות ביותר מאשר וירוס אחד. האם זה פתח לפתרון הבעיה?

על הנעשה ביזרעם – כתבת תדמית אוהדת בעלון הנוטע

פרוטוקולים מחו"ל – במחקר שנעשה על פני שנים בדרא"פ, ניו זילנד ומקומות אחרים.

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה טפשות, יין, תהיות שונות, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

5 תגובות בנושא תמונת מצב – וירוסים בכרמי ישראל: תמימות, בורות ועצלנות

  1. מאת נדב זיו‏:

    מאמר מקיף ומעניין, תודה.
    מה עושים בגפנים הפגועים? האם עוקרים אותם?
    מה עושים בכל החומר של כרם עקור לאחר שינטוע?

  2. מאת אמנון ארז‏:

    בדומה לשמירת בית גלעין לחומר ריבוי נקי בנשירים כך גם בענין חומר נקי לריבוי בכרמי יין. הצעתי מקום אחר מתאים לאין ערוך מכל אתר אחר בארץ כמקום בית הגלעין והוא איזור מצפה רמון.מקום מבודד יחסית מגידולי מטע וכרם עם אקלים מתאים לגידולים. ביזרעם כל חומר נקי שיובא יאולח תוך זמן קצר בגלל כרמים בסביבה ווקטורים שודאי קיימים.
    הגיע הזמן לנצל למטרה זו את הר הנגב המרוחק שבו ניתן לשמר בבטחון חומר נקי.

    • מאת sagi cooper‏:

      ממה שאני מבין, גבי סדן ושות' בודקים עכשיו מיקומים שונים. אני בטוח שגם האזור הזה עלה, ואני מניח שאם לא, אז אולי כדאי לדבר איתו.
      בכל מקרה, צריך אזור שיתאים לסוגים שונים של גפנים, גם בתוך חממות וגם מחוץ להן, אני מניח.

  3. מאת רמי דר‏:

    חוות יזרעם איננה שיכת ל״חברת הזרע, חברת הזרעים הגדולה בישראל״ אלא לחברה אחרת שנקראת הזרע 1939 והיא עוסקת בגידול חקלאי ולא בזרעים. בעבר הרחוק הן היו חברה אחת אבל ב 1997 החברות התפצלו והיום הן חברות נפרדות לחלוטין

כתיבת תגובה