מונטיפיורי – חדשים על המדף

יקב מונטיפיורי מעלה בצירים חדשים על המדף, רוזה חדש וגם חונך מרכז מבקרים וחנות בית ביפו, במיקום מ-עו-לה

"היה פה פעם מחסן של אופניים גנובים של נרקומן. הגעתי לכאן והכל היה מלא ג'אנק ושרוף."
אני לא בטוח שארנון גבע, המנכ"ל של 'מונטיפיורי' היה רוצה שזה מה שיפתח את הכתבה על היינות החדשים של היקב, אבל למה לא, בעצם?

מרכז המבקרים שהוא ושות' פתחו ביפו הוא חלל יפה מאוד, קומפקטי ועדיין מרווח ונעים, ונמצא במיקום שבקרוב יהיה לא פחות מאשר פצצתי. פנחס בן יאיר 4, פינת יועזר 7 (שאותו לעולם לא תוכלו למצוא). אם אתם משוטטים ביפו, בגב של מרזוק ועזר בואכה ד"ר שקשוקה – זה המקום לעבור בו.

מונטיפיורי הוציאו את הבציר הראשון שלהם לפני ארבע שנים (בציר 2010), לאחר שגבע, שעבד באותו זמן בכרמל, הצליח לשכנע את אדם מונטיפיורי להיכנס איתו ליקב. "לקח לי חמש שנים של קפה בכל בוקר וניג'וסים (גבע לא באמת השתמש במילה הזו – הוא בטח אמר "נדנודים" או משהו יותר מעודן), עד שהצלחתי להכניע את אדם, שבסופו של דבר אמר "טוב, בסדר, תעשה."

יקב מונטיפיורי, כמו כמה יקבים אחרים, הוא יקב וירטואלי. הוא מייצר את היינות שלו ביקב מוני: "הענבים נבצרים עבורנו, לפי מה שאנחנו מגדירים, היין מיוצר לפי קו היקב ומה שאני חושב ובכל מקרה יש לנו תמיד אופציה להחליט שאנחנו רוצים משהו אחר, אם יוצא שלא אהבנו תוצאה מסוימת." אומר ארנון: ששון בן-אהרון, יינן מוני, הוא זה שעל היין ואילו סם סורוקה, שהיה למעשה היינן הראשון של מונטיפיורי, נוכח ומשתתף בצמתים שונים.

היקב מייצר כ- 100,000 בקבוקים השנה, כאשר בשנה שעברה הוא מכר לא פחות מאשר 71,000 בקבוקים, מחצית מהם ליצוא; הישג לא מבוטל למותג חדש או יקב צעיר.

לא מדובר ביינות יקרים במיוחד: בסדרה הבסיסית המחירים הם בערך 70 ש"ח לבקבוק, ובסדרות היקרות המחיר הוא 135 – 150 ש"ח לבקבוק. אין כאן "250 שקל כי בא לי", אבל יש דיוק במה שעושים ואתה מרגיש יש כבוד לצרכן וללקוח. היינות כשרים, כמובן.

אהבתי את הקו של היקב. יש כאן ללא ספק יינות טובים, בעלי קו אחיד: לא יינות עמוסים עץ או פרי, אלא יינות מאוזנים מכל בחינה. המחיר הוא לא כזה שיפיל אתכם אם תטעו או אם תקנו משהו שלגביו אני טעיתי, ושווה בהחלט לעשות את הבדיקה באופן אישי. סוף סוף, ליקב יש כאמור מרכז מבקרים נח ותוכלו ליהנות בו מכוס יין לפני או אחרי כל מה שתבחרו לעשות בסביבה.

מונטיפיורי לבן 2016
קולומבר, שרדונה וסמיון: מאוד ארומתי, פירותי-פרחוני בדיוק כמו שצפוי משילוב הזנים הזה. הפה אולי מעט יותר יבש מהצפוי, אבל בצורה טובה. זה משהו כמו "כיבש" (אוף-דריי), עם שמנוניות מאוד מעניינת, וקצת מינרליות. יופי של יין לכל סוג אוכל מקומי. (90)

מונטיפיורי רוזה 2016
קריניאן מרלו. די סגור, ובמידה מסוימת, במיוחד אחרי הלבן, קצת מאכזב. הפה נקי, עגול, עם סיומת בינונית, טובה. (86)

מונטיפיורי אדום 2016
ללא עץ: בלנד של מלבק (38%), שיראז ופטיט סירה. מאוד ירוק באף הראשון, אבל אז מתפוגגת הירקרקות ונשארים עם פטל, דובדבנים ופרחים נעימים. הפה טוב, חלק ולא עמוס, מעט טאני ועם חומציות טובה. (89)

מונטיפיורי קברנה סוביניון 2015
עם כמה אחוזים של פטי ורדו ומשהו כמו חצי שנה – שמונה חודשים בחביות משומשות. פרי טוב מאוד, לא ירוק. הפה חלק, מאוד סמיך, טאני ונקי. חומציות טובה וסיומת בינונית-ארוכה. אחרי כמה דקות בכוס תמצאו בו את כל מגוון הפירות האדומים הטריים שתרצו. בהחלט יין טוב. (90)

מונטיפיורי ARIA 2013
בלנד מבוסס סירה, שיש בו גם קריניאן ופטיט סירה. תוספת שני הזנים האלה לסירה חיבבה את היין על לקוחות היקב בארה"ב, שלדברי גבע לא נהו אחרי הסירה, כשהיה לבדו. זה יין מאוד נעים, מורכב ויפה. הפה חלק ויחסית קל במתקפה; עגול ומשיי. הטאנינים טובים בסיומת. האריה קצת מתקתק, על רקע של סיומת יחסית טאנית. בכוס, בכל אופן, הוא נפתח מאוד יפה. (91)

מונטיפיורי פטיט סירה 2013
ענבים מחלקה בוגרת, בת כ- 35 שנים. חביות צרפתיות. "עבה", מלא פרי, מינרלי. פירותיות מאוד אופיינית לדוריף, עם חריפות קלה בסיומת. היין הלא מתחנף של היקב, אם תרצו. (91)

מונטיפיורי כרם משה 2013
קברנה סוביניון (78%), פטי ורדו (15%), מרלו (5%) ומלבק (2%). מעט ירקרק – אבל טוב. מאוד עגול כבר במתקפה, הרבה פרי שחור, רעננות טובה ומעט מרירות הדרים בסיומת. יין פרמיום, אבל כמו כל יינות היקב – לא כבד או עמוס. (92) . (כ- 180 ש"ח)

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה טעימות, יין, יין, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה