יין הונגרי בישראל: מה הסיכויים?

האמת? אם הטעימה הבאה מייצגת משהו, אז לא גדולים, לצערי

אופטימיות היא שמי האמצעי, כידוע, ואין מיזנטרופ גדול ממני, אני מודה. ובכל זאת ועם כל הצער שבעניין, יש מדינות יין עם הרבה מאוד מסורת ורצון טוב, שאני לא רואה את היינות שלהן משגשגים בישראל.

המאמר הזה הולך להיות קשה.

והוא בא ממישהו שחי במדינה, שבה אין אפילו תדמית מסודרת ליינות – לוגו משותף, קפסולה או אפילו אזורי יין – כמו שיש להונגרים.

ב'סומלייה' האחרון טעמתי יינות ממדינת יין ותיקה אך לא מוכרת בישראל.

היה נחמד, היו יינות טובים, אבל האם היתה בהם בשורה? משהו שצרכן היין הישראלי לא יכול לחיות בלעדיו, או ששווה להטריח אותו לחנויות בשבילו?

לא התרשמתי ככה. לא התרשמתי שאני יכול לבוא לקורא שלי ולומר לו "לא חשוב מה שתזמין או תקנה, משעמם לא יהיה לך."

אני לא מדבר על סיכון לנפילה. אני מדבר על עניין. זה הכל. רק זה.

כן, הכל היה טכנית טוב. היו כמה דברים מעניינים, והיו כמה דברים נחמדים, וכן – המחירים נשמעו בהחלט סבירים וטובים, אבל שם זה הסתכם. ב'סבבה'.

כדי שיינות ממקור לא מוכר יצליחו, כדי שאפשר יהיה להיכנס איתם לשוק צפוף, כוחני ושמרני, הם צריכים להיות מעניינים מאוד. גדולים.

הם לא חייבים לבוא ממקום של 99 פרקר, אבל הם צריכים לתת משהו שאחרים לא נותנים. וזה לא מספיק "תמורה טובה". זה לא מספיק שהיין נחמד או נעים. הוא צריך לבוא עם אמירה ומשהו שאין לאחרים.

וזה צריך להיות ללא פשרות – אחד אחרי השני אחרי השלישי ואז הרביעי: כולם צריכים להיות טיפ-טופ, בלי נפילות.

השבוע, כששאלתי את אחד מיבואני היין על אודות הסיכויים של יין מזן חדש שהוא עומד להביא לישראל, הוא אמר לי "אני חושש, אבל סומך על שם המותג, שיוביל אותו."

אבל מה הסיכויים שלך, כשאין לך מותג, כשהמדינה שלך לא מוכרת כיצרנית יין וכשאי אפשר לקרוא או לבטא את שמות היינות או היצרנים שלך?

יין הונגרי – התרשמות ראשונה

ביוזמתם של הרבה אנשים טובים: אלון גונן, שגריר הונגריה בישראל והנספח המסחרי, אורי רן (אקס צרעה) ואחרים, התקיימה לאחרונה טעימה של כ- 15 יינות הונגריים בשגרירות הונגריה בתל אביב. יוזמה מבורכת, תמיד רצויה, שהחטיאה את המטרה.

סידור הטעימה היה כנראה לפי אזורי היין של הונגריה (20 ומשהו) ולא לפי צבע או סגנון, והיינות נבחרו על ידי סומליירית הונגריה שהעידה עליהם ש"הם לא היינות הכי גדולים שלנו, אלא אלה שאנחנו אוהבים לשתות."

חבל, בעיני. למה? כיון שאם אני יבואן יין, בעל מסעדה או אפילו עיתונאי, הרי שאחפש את הדברים הטובים, ולא כאלה שמיוצרים למאסות, והם חד מימדיים או פשוט לא מעניינים.

סוביניון בלאן הונגרי זה נחמד לדעת שיש, אבל זה ממש לא מעניין, גם אם יש לו טעם של סוביניון בלאן.

גם לא פינו נואר (מאוד חלש).

למרבה הפרדוקס, הייתי רוצה לראות בטעימה כזו יותר ייצוג למה שהונגריה מפורסמת בו – טוקאיי מתוקים – אפילו ולמרות שחינם של היינות האלה פחת מאוד בדור האחרון.

כן, זה אולי לא אופנתי, אבל זה מה שאנחנו מכירים ובעזרת זה אנחנו יכולים לפתוח דלת לדברים האחרים.

אין לי מושג מה מחירי היין. אני בטוח שהם לא גבוהים, אבל זה באמת לא משנה. אני מבטיח לכם שבכל מחיר ניתן למצוא יינות טובים יותר ממקורות בדוקים, אמינים ויציבים יותר, כמו יצרני ענק בדרום אמריקה או בספרד ואפילו בצרפת ואיטליה. זו לא השאלה.

השאלה היא עניין, וזה כמעט שלא היה בפרזנטציה הזו – וחבל.

היו הרבה יינות מימיים ממש, חד-מימדיים וחסרי אופי, מאוד פרחוניים ומוסקטיים, אבל לא יותר מזה. אני רוצה שידור חוזר, רוצה לתת צ'אנס נוסף, אבל כזה שירשים אותי. לא ישאיר אותי בתחושה של פספוס.

משהו שכן מצאתי מעניין?

Vinceller Winery Primor Zenit 2016
מיוצר מזן מקומי – Zenit – שגדל באזורים הצפוניים יותר של הונגריה. "בשנים טובות, כאשר הלחות מהאגמים גבוהה, אפשר ליצור ממנו יינות מתוקים," אמרה הסומליירית, "ואז יש להם טעם מקסים של פסיפלורה."

מאוד נהניתי מהאופי הלא שגרתי של היין. משהו racy של ממש, אפילו קצת מודגש. כל זה משולב בארומות של פרחים, פירות שיש ביינות אחרים ומינרליות, שלא הייתה בהם. הפה משלים יפה מאוד את האף, יש לו חומציות גבוהה וטובה – כזו שעובדת יפה ביין, ולא שם 'כי צריך' – והסיומת, הטרופית, פשוט הקסימה אותי. זה היה היין היחיד מאלה שטעמתי שלא היה חד מימדי, מימי או אגרסיבי בצורה לא מאוזנת.

לצערי לא מצאתי פרטים על היקב או היין.

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה ארועים ותחרויות, יין, יין, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *