יומנגס: הפרה מתה שנית

חלל תעשייתי, שרות ידידותי מדי, תפריטים לא קיימים וקציצות קרות. אכזבה

לפני די הרבה זמן שמעתי על "מקדש ההמבורגרים", שאמור להיות ה-דבר בתחום: יומנגס.

שמחתי למדי כשראיתי שפתחו סניף ב'עתיר ידע' בכפר סבא, אבל היות והחצי היותר טוב שלי היא טבעונית, והמקום פתוח רק בערב, הגענו אליו רק עכשיו, הזאטוט ואני. חודשים רבים אחרי הפתיחה.

לא נורא.

עשינו עיקוף די גדול בשביל להגיע – "עתיר ידע" הוא לא בדיוק על אם הדרך מתל אביב לראש העין – וציפינו למשהו שיהיה המילה האחרונה או משהו שונה ורציני, עם בשר שיהיה טעים.

הכניסה מסביב, משום מה, ולא ממגרש החנייה המרכזי של עתיר ידע. למה? לא יודע.

החלל מכוער, מורעש בבליל מוסיקלי לגמרי לא ברור ומואר במשהו אדמומי-עמום: זווית-מבנה תעשייתית עם מפלצת ברזל מוזרה במרכזה. "זה מרגיש כמו לאכול בחוץ, רק שאתה בתוך מבנה", אמר יורש העצר. "וזה מכוער."

אין תפריטים.

המלצרים מסתובבים עם טבלטים קטנים, גוררים כסא ומתיישבים לידך בידידותיות רבה ומקריאים את כל התורה: שישה סוגי המבורגרים שונים, בגדלים של 220 – 440 – 600 גרם.

הם נשמעים נפלא: המבורגר רגיל, בלי תוספות, מקסיקני עם רוטב צ'יפוטלה וצ'ילי – חריף, פיני – אני חושב מבשר לבן, אוסטרי, צרפתי, איטלקי ועוד סוג, כולם עם בייקון או תבלינים, אגוזים, גבינות שונות, מייפל ומה לא.

מחירים?
"אני לא זוכר," אמר המלצר, "אבל הם כתובים על הקיר, שם."

"אני לא רואה…" אמרתי, והבחור הסכים לקרוא מהטאבלט. מקסיקני 220 – 53 ש"ח, צרפתי 220 גרם – 63 ש"ח.

בירות, אגב – ללא הגדרת נפח, אבל נראה כמו חצאי ליטרים  – עולות 32 ש"ח ומעלה. נורא.

הזמנו אחד צרפתי – עם ריבת בצל ואגוזים או צנוברים, אני כבר לא זוכר (וזה לא ממש משנה), ואחד מקסיקני, בדרגת חריפות בינונית. שניהם בדרגת מדיום-רייר.

"נפלא!" אמר המלצר. "עם תוספות?"

"?"

"חסה, עגבניה…"

"כן, בוודאי."

ההזמנה הגיעה די מהר. הרבה יותר מהר מהזמנה דומה ב"שגב קונספט" שמעבר לכביש, שלקחה 15 דקות בדיוק על השעון.

נתחיל בלחמניות:

"מכוערות." אמר הילד. וצדק. בכלל, השורש "כער" מתאים להרבה דברים ביומנגוס.

שתי מפלצות בצק קל, שטוחות, חסרות חן וחסרות טעם. קרות, לחות ופשוט לא טעימות.

מה היה לוקח לזרוק אותן רגע על הגריל, למשל?

החלק התחתון היה מוצף – בשני ההמבורגרים – במה שנראה היה אותה תערובת "תוספות", על אותו רוטב: תערובת קרה של שתי פרוסות עגבנייה דקות, עלעל חסה ואולי בצל, על מיונז או משהו.

היו גם כמה פרוסות של מלפפון חמוץ.

לצד העניין הזה הוגשה ערימה נאה מאוד של צ'יפסים מתפוחי אדמה, מטוגנים בנוסח המסעדות המזרחיות: על הצד הרך והלא פריך בעליל.

לפחות הם היו מטוגנים, וחמימים.

והבשר?

האמת? יכולנו לקחת שתי קציצות ללא שום תוספת, אולי אז היה לעניין הזה לפחות טעם ברור כלשהו.

הקציצה המקסיקנית הייתה חריפה, אבל מה היה צרפתי בצרפתית, רק אלוהים יודע. אני לא הצלחתי להבדיל ולהבחין בשום טעם כזה או אחר.

אבל הסנסציה האמיתית הייתה שהבשר היה פשוט קר. השוליים היו חמימים, אבל לא פריכים ולא צרובים, והתוך היה פשוט קר.

אז השארתם והלכתם?

לא.

"יכולתם לומר משהו, היינו מניחים את הבשר בחזרה על הגריל…" אמר אחראי המשמרת, אחרי ששאלו אותנו "אם הכל בסדר."

"יכולנו, עניתי, אבל בוא, נכנסנו בסך הכל בשביל המבורגר, אנחנו רוצים הביתה."

לך תסביר לו שבאמת לא היה טעם.

אכלנו את המנות, כי חבל על האוכל, אבל הפרה, איך לומר, מתה מוות מיותר בתכלית.

יומונגוס כפר סבא
עתיר ידע 1
פתוח בערב
חניה בשפע.

 

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה אוכל. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה