סוף סוף פלדשטיין

אחרי לא מעט זמן ודי הרבה היסוסים והתחבטויות, אבי פלדשטיין מוציא את היינות הראשונים שלו לשוק. כמויות קטנות, טעמים שהם לעיתים דקים ולעיתים עוצמתיים ובעיקר עניין, הרבה עניין

לאבי פלדשטיין מקום של כבוד בתעשיית היין הישראלית. קצרה היריעה מלתאר את כל מה שעבר בעשרות השנים שהוא בתעשיית היין ולפני כן האלכוהול, אבל אי אפשר להגזים בתיאור תרומתו לתעשייה, לשיח על היין ועל עשיית יין.

הדברים מתחילים עם אותן נטיעות מפורסמות של כרמים בגליל העליון, עוברים דרך ההתעקשות ליצור יינות ארגמן דווקא, העבודה הסיזיפית ולעיתים הבלתי מתגמלת ב'סגל' ולאחרונה גם נטיעות של כרמים וחלקות מזנים וקלונים מקומיים, חסרי זהות בינתיים, שרק בעתיד נוכל לומר אם ואיך הצליחו.

בשעה שייננים צעירים שזה עתה סיימו שישה או שבעה בצירים, שלא כולם בהכרח מוצלחים, כבר מבקשים לקשור לעצמם זרים של עלי גפן וללמד אחרים משניות כתורה מסיני, פלדשטיין, עם מיליוני ועשרות מיליוני ליטרים של יין מאחוריו, מתקשה להוציא בציר ראשון ומחכה וממתין איתו עוד ועוד.

ברוח האולימפיאדה שרק הסתיימה, פלדשטיין היה כמו קופץ לבריכה שמסתכל ממרומי עשרת המטרים ויודע שכבר ביצע את אותו התרגיל מאות פעמים, ובכל זאת הוא מבקש לעצמו עוד כמה שניות, כדי לחדור למים ישר, במכה אחת חלקה.

והוא קפץ.

לפני שנה ויותר פגשתי אותו ביקב הקטן בגבעת כח, מוציא יין לטעימה, מנקה כל טיפת יין שנוטפת מהגנב. טעמנו דוגמאות למכביר, והחלטתי אז שאני לא רושם רשמי טעימה. לא נראה היה שיש טעם: "הכל ישתנה," הוא אמר, "שום דבר לא גמור."

"גם לא הדברים שנראים נפלא?"

"במיוחד לא אלה."

מרתק לקרוא את הדברים שפלדשטיין כותב במבוא ליינות שלו, ואת ההסברים שהוא נותן לעשיית היין שלו. הוא מחפש דרך שמשלבת ועושה כבוד לזנים המקומיים, לטרואר אבל גם לדרך האישית שלו: "אני משתדל לחבק ערכים שבאים מכל רחבי עולם היין הגדול." הוא כותב, "עושה יינות שמניחים לכרם להיות שחקן מרכזי, ויינות בהם אני מתערב מאוד…"  בסיום הוא מבקש שנזכור מאיפה באנו, ומאיפה הכל התחיל – בעצם מפה.

אז האם הצליח לפלדשטיין?

אני חושב שכן. במושגים של מקפצות, 10 מטרים ונקודות, מתוך שמונה קפיצות – או תוויות, אם תרצו – הוא נכנס לבריכה חלק לפחות בחמש ותמיד קפץ בדרגת הקושי הגבוהה יותר.  שלוש הקפיצות האחרות אולי לא יזכו אותו בתהילת עולם, אבל היו הרבה מאוד קופצים שהיו שמחים עם היינות האלה.

אין אצל פלדשטיין יינות שאפשר להשוות בקלות ליקבים אחרים. כן, יש קריניאן ויש גרנאש שפה ושם רואים, אבל הרכב הזנים לא אומר כלום, בלי האמירה האישית מאוד של היינן. הוא רק קווים מנחים.

לפרטיים, היינות משווקים על ידי חברת מרש, ולחנויות ומסעדות – על ידי IBBLS (הבעלים של יקב תבור). מחירי היין גבוהים, אבל הכמויות מזעריות ומידת ההשקעה בהם, שלא לדבר על האיכות, מפצים אולי על העניין הזה.

–> ניתן לקרוא על היינות גם באתר המדריך המקיף ליינות ישראל.

וליינות:

פלדשטיין סמיון סוביניון 2014
יחס של 80:20 לטובת הסמיון. ענבים מהרי יהודה ומרמת דלתון. היין תסס בחביות בורגון והתבגר בהן במשך 12 חודשים. התוצאה היא יין חד, חריף ומפולפל ממש, שלא מזכיר שום דבר אחר בשוק. הסיומת מצוינת, שמנונית-מינרלית מאוד. (92)

פלדשטיין רוסאן 2014
הענבים מהגליל העליון והרי יהודה, בשתי דרגות הבשלה. גם כאן – היין תסס בחביות בורגון והתבגר בהן במשך 12 חודשים. בעיני היין היה סגור מאוד, במיוחד אחרי היין הקודם. הפה אלגנטי, על גבול המושתק. הסיומת בעלת חמיצות טובה, ארוכה ומעניינת. טוב, אבל לא הטוב ביותר. (89)

פלדשטיין דבוקי 2014
זן ענבי המאכל הזה היה מוכר בכל רחבי א"י, אומר פלדשטיין, ועכשיו גדל בכרמל ובהרי יהודה. הענבים ליין שלו מגיעים מכרם ותיק – בן 60 – באלונה. התסיסה הייתה במכלים אינרטיים, והיין המשיך והתבגר על משקעיו במשך 10 חודשים. הוא מעניין: יש בו משהו ירקרק, מאוד לא שגרתי. הגוף טוב והחמיצות מפתיעה. הסיומת מעט מינרלית ובכל זאת קשה היה לי להתחבר. (87)

פלדשטיין שלם 2014
בלנד לבן של ויונייה, סוביניון בלאן, רוסאן ודבוקי. התבגר בחביות בורגון "מאופקות", כהגדרתו של אבי, במשך 10 חודשים. מאוד ארומתי, בעל גוף יחסית מלא, פירותי ומורכב ומאוד מתובל. החמיצות סופר גבוהה, מה שהופך את היין לקולינארי מאוד. יש מי שלא יאהבו אולי את הצד המתחנף יותר של פלדשטיין שמתגלה כאן ובכל זאת – יין מצוין. (92)

פלדשטיין רוזה גרנאש 2015
"רוזה קל וחדור חומציות" אומר פלדשטיין. הענבים מהרי יהודה והתירוש הותסס גם עם שמרי בר. אכן יותר חמיצות מהמחשבה הראשונה וגוף קל, על ארומתיות מאופקת. עם הכל, הייתי שמח לקצת יותר 'שמחה'. (89)

פלדשטיין רוזה קריניאן 2015
מכיל גם 15% קברנה פרנק מרמת דלתון ועבר תסיסה בחביות משומשות. אף מצוין. עדיין מאופק מאוד, אבל פירותי. הפה נעים, עגול ומעט מתקתק ועדיין שומר על חמיצות מאוד טובה. (91)

פלדשטיין גרנאש 2014
יין מצוין. ענבים מכרם מדולל בהרי יהודה, מאשכולות שעברו דילול בתוכם. החביות משומשות וכוללות גם חבית בורגונדי אחת, שאבי מתאר שאלון-הגלם שלה עבר שטיפה ומיובש במיוחד. אין ספק שזה מאוד "גרנאש", ואפילו הייתי אומר – ספרדי באופיו. יש בו אלמנטים של יין בוגר, שנתנו לו להתבטא ושחררו אותו שיעמוד בפני עצמו עם פרי ולא עץ ועם הרבה אלגנטיות. חמיצות טובה. (92)

פלדשטיין אנו 2014
אל השמים והכוכבים של הבבלים – אנו – סוגר את הסיפור שלנו הפעם, ומחזיר אותנו לנקודת המוצא ולחיבור עם המקום בו אנחנו גרים; אותו הסהר הפורה. קריניאן, גרנאש ונגיעות של קברנה. ליין צבע סגול יפה והוא המרוכז ביותר מבחינה זו מכל היינות. פרי מתוק וטוב על רקע של פלפל שחור ומשהו שמזכיר בשר ציד. החמיצות מצוינת והטאנינים – פתאום טאנינים – טובים. סיומת טובה ליין שללא ספק יהיה הפופולרי ביינות היקב. (91).

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 תגובות על סוף סוף פלדשטיין

  1. מאת אליק איימוס‏:

    סליחה על הבוטות, אבל כיצד יקב קטנטן (גם במונחים ישראלים) עם יינן אחד ויחיד מצליח להוציא 8 סדרות שונות?
    4 לבן, 2 רוזה ו-2 אדומים…
    אבי הוא איש מילה ומכתב בחסד עליון, עשה כמה אייקוני יין ברמה הישראלית, אבל קצת פרופורציות בסופרלטיבים (כי במחיר הרי לא יהיו פרופורציות).

    • מאת sagi cooper‏:

      אליק – מדובר בשמונה יינות ולא סדרות. יקב יכול להחליט לעשות יין תחת כמה תוויות שהוא רוצה, ואצל פלדשטיין היה בוודאי די קשה ליינן להחליט. הבחירה שלו כמובן, אבל אין קשר בין מספר התוויות לאיכות היין. אני גם חושב שהביקורת משקפת את זה: יש יינות טובים ויש טובים יותר. תודה רבה.

      • מאת אביטל שחר - כרם תשע‏:

        אני בוגרת רק 5 בצירים. ואני מתייחסת לייננות שלי בצניעות רבה…ורוצה להודות על כתבה מעניינת. אבי שאיני מכירה אותו היטב ואפילו יש לנו דעות חלוקות בנושאים שונים, הוא איש מעניין ובעל ידע כל כך מרשים בכל מה שקשור ביין. וגם אני חושבת שאין קשר בין מספר היינות למספר הייננים, בעיקר שמדובר בכמויות מזעריות כדברי שגיא. יכול אפילו להיות שהיו עוד כמה שלא עברו את רף פדלשטיין. בהצלחה אבי, אני סקרנית לטעות כל יין שייצרת.

כתיבת תגובה