יינות קונצ'ה אי טורו באחים שקד

היקב הגדול ביותר בדרום אמריקה עובר ליבוא האחים שקד. יינות ב- 55 – 100 ש"ח שיעשו לכם את הערבקונצ'ה אי טורו נוסד על ידי דון מלצ'ור דה סנטיאגו קונצ'ה אי טורו ואשתו, אמיליאנה סוברקסו (Subercaseaux) בשנת 1883. לחתונתם, קיבל דון מלצ'ור חלקת אדמה מאביה של אמיליאנה, ובהיותו כבר איש עשיר לפני קבלת הנדוניה החליט דון מלצ'ור לטעת כרם בחלקה הזו, ולעשות מהגפנים יין לצריכה אישית. כדי לטעת את הכרם, הוא הביא גפנים מבורדו: קברנה סוביניון, מרלו, סוביניון בלאן, סמיון וקרמנר.

השנים חלפו והמשפחה ראתה ברכה דווקא ביין, עד שממשיכיו של דון מלצ'ור החליטו להפוך את העיסוק בתחום לעסק המוביל של המשפחה. ב- 1823 הפכה החברה לחברה ציבורית-בורסאית, והיצוא – לרוטרדם שבהולנד – החל כבר בשנת 1933. בשנת 1950 החל היקב לרכוש עוד ועוד חלקות אדמה, כאשר הקו המנחה מאז ועד היום הוא שימוש רק ואך ורק בענבים של הבית עצמו, ולא בכרמים מוחכרים או תחת הסכמים כאלה או אחרים.

קונצ'ה אי טורו הוא אחד מיצרני היין הגדולים בעולם כיום, ואחד מהמותגים הבינלאומיים הבודדים בעולם היין בכלל. יחד עם זאת, ועם כל הגודל שלה, היא החלה את ההתפתחות המואצת שלה רק בסוף שנות השמונים בעקבות שותפות עם באנפי, הכניסה טכנולוגיות חדשות ואף התחילה להשתמש בחביות עץ אלון צרפתיות קטנות.

היקב מייצר היום יינות ממספר זנים עיקריים: סוביניון בלאן, שרדונה, סמיון וגוורצטרמינר. מהזנים האדומים הוא מייצר יין בעיקר מהזנים הבאים: קברנה סוביניון ומרלו, מלבק, קרמנר, סירה. הכרמים ממוקמים בעמקי מאיפו, מולה, ראפל ובמנדוזה שבארגנטינה ויש ליקב גם דריסת רגל גדולה מאוד בקליפורניה, אחרי שהוא רכש את פורטפוליו היין של בראון-פורמן, ובינהם את פצר (Fetzer), בונטרה, פייב ריבר ואחרים. בסך הכל – כולל ארגנטינה וקליפורניה – לבית יש 107,000 דונם כרמים בבעלותו.

אחרי שיבוא יינות קונצ'ה אי טורו היה בידי אנוטקה, מתחילים עכשיו האחים שקד לייבא את היינות, ומהפורטפוליו שלו הם הציגו לאחרונה כמה יינות מעניינים, בתמחיר הוגן בתכלית. יקר ביינות – דון מלצ'ור, שזכה להרבה סופרלטיבים ובמידה רבה מאוד של צדק – מתומחר ב- 500 ש"ח, מחיר שאני חושש מאוד שיהיה קשה לבקש עבורו בישראל.

פרונטרה סוביניון בלאן 2015
יין לבן מהסדרה הבסיסית של היקב, שמתומחר ב- 35 ש"ח. יופי של תמורה להון האישי שלכם, עם ארומות טובות של סוביניון בלאן, חמיצות טובה ומתיקות קצת בולטת בסיומת.

קסיליארו די דיאבלו סוביניון בלאן 2015
הרבה יותר "סוביניון בלאן" מהיין הבסיסי, עשבוני-אספרגוסי לעילא. הפה עגול וטוב, עם מתקפה רכה. הסיומת רעננה וטובה. 56 ש"ח – תמורה מצוינת.

קסיליארו די דיאבלו שרדונה 2015
האף מעט סגור. הפה אופייני יותר לזן וקצת יותר נדיב. הוא רענן והרבלי, עם קצת אננס. העץ בהחלט מאוזן – הרבה פחות בולט מזה שזכרתי ביין הזה. הסיומת רעננה וחדה מאוד. יבשה. 56 ש"ח.

קסיליארו די דיאבלו מרלו 2015
פצצת פרי. קצת מעושן ובעיקר בשרני. לצד זה – פרי סגול. הפה ממשיך יפה את האף, רענן, די קל ויבש. 56 ש"ח – יופי של יין.

קסיליארו די דיאבלו קרמנר 2014
קצת פירזיני (ירקרק) אבל אחרת – בעל אף טוב, פירותי, קצת מינרלי ומיוחד מאוד. הפה בעל חמיצות מצוינת, טוב מאוד ומיוחד. הסיומת בינונית – מתובלת קלות, מפולפלת. יופי של יין, בטח ב- 56 ש"ח…

קסיליארו די דיאבלו מלבק 2015
מסתבר שהצ'יליאנים ייצרו מלבק לפני הארגנטינאים, ועשו את זה טוב, רק תחת שם אחר. גם היין הזה בהחלט טוב, עם צבע מהודר, עמוק. הוא מאוד מעושן  – לא על צד הבייקון של הסירה, אלא פשוט מעושן, מלווה בפירות יער כהים. הפה קטיפתי, עגול. המבנה בינוני-קל, טאני והסיומת ארוכה וטובה. 56 ש"ח – מצוין.

מרקס דה קאסה קונצ'ה סירה 2013
יין מכרם יחידני במאיפו (הסדרה היא חלק מסדרות הפרמיום של היקב – 100 ש"ח – מאוד מרוכזת ועוצמתית). הסירה על הצד האירופי, בלי ליפול למלכודת הדבש הבייקונית או המתוקה של יינות סירה רבים מאקלים חם. הפה קטיפתי ומאוד חלק, החמיצות גבוהה והסיומת טובה. יופי של יין לאוכל.

מרקס דה קאסה קונצ'ה קרמנר 2013
אני חושב שזה היין הטוב ביותר בטעימה, בין היינות הסדרתיים, בוודאי במחיר שלו – 100 שקלים. החמיצות בשמיים, אבל לטובה. הרבה פירות כהים, שחורים. טאני מאוד וצעיר ממש. הגוף בינוני, אלגנטי. הסיומת ארוכה וטובה, טאנית במידה שמאפשרת לשתות תא היין ועדיין לשמור אותו. זה יין שצריך בשר שמן וטוב או הרבה זמן.

מרקס דה קאסה קונצ'ה קברנה סוביניון 2014
הפה עבה, מלא מאוד. פחות אהבתי את האף. זהו יין כבד ועדיין לא ריבתי או בשל מדי. טוב? כן. ב- 100 ש"ח בוודאי. הכי מעניין? לא בטוח בכלל.

דון מלצ'ור, פואנטה אלטו, מאיפו, 2011
אוקיי: זו אופרה אחרת, נפלאה, ועדיין – 500 ש"ח? לא מעט. הפה מאוד חלק, קטיפתי ומפתה. הטאנינים טובים והמבנה מצוין. יש משהו ירקרק ביין, לצד פירות אדומים, קאסיס ותיבול "אספלטי". זה מסוג היינות שלמרות המחיר הגבוה שלהם, הם עדיין אומרים גם יין ולא רק פוזה, ופה החוזק שלו. להשכיב לחמש – עשר השנים הבאות.

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *