הנס שטרנבך: יינות לדרך ארוכה – מאוד

היינות של גדי שטרנבך הם יינות להתיישנות. יינות ישראליים שמחזיקים 10, 12 ויותר שנים – ומשתפרים. אם אתם לא מכירים אותם – אתם מפספסים, וחבל

"זה לא מפתיע. אי אפשר לשתות אותם כשהוא מוציא אותם, אז בהחלט סביר שהם יחזיקו מעמד כל כך הרבה שנים."

זה מה שאמר לי אחד מבעלי יקבי הבוטיק ביואב-יהודה, שמכיר את היינות של גדי שטרנבך ומשק יין הנס שטרנבך, טוב לפחות כמוני. ההתרשמות שלי תמיד הייתה שהיינות של גדי מחזיקים לא רק שמחזיקים מעמד במשך שנים לא מעטות, אלא שהם גם הולכים ומשתפרים, והופכים מורכבים יותר עם כל שנה שחולפת. טעימה שערכתי עם גדי ביקב שלו בתחילת נובמבר רק חיזקה אצלי את ההתרשמות הזו. ועוד דבר שאוכל לומר הוא, שמזמן לא יצאתי מיקב כלשהו בישראל עם הרגשה כל כך חזקה של הערכה והתרשמות, כמו מהטעימה הזו.

גדי שטרנבך היה רועה צאן בקיבוצו, שובל. קיבוץ שנמצא בנגב הצפוני, ממש ליד צומת בית קמה. "בשלב מסוים החלטתי לנסוע לאנגליה, ללמוד ולהשתלם בענייני צאן וגידול צאן, אבל אז קרו דברים…" אומר גדי.

והדברים שקרו הם בעיקר כאלה שגרמו לו לרדת מהאוניה עליה עלה כעוזר טבח ובה הפך בעל כורחו לטבח, לטייל בכל אירופה ולהתאהב, פשוטו כמשמעו, ביין.

אז אני שומע את זה מהרבה ישראלים, שעושים איזה טיול אחרי צבא/גירושין/נישואין/לימודים ופגשו את עולם היין באירופה, אבל מעטים אומרים "היה לי חלום לטעת כרם והגשמתי אותו". שטרנבך, שלא אלאה אתכם בסיפור מאוד ארוך ומפותל, הגיע בסופו של דבר לטעת את אותו כרם בסמוך לגבעת ישעיהו, וזאת אחרי ש"ייסד" את טיולי המדבר הרגליים והמגומלים (על גמלים) בסיני, אחרי שהיה בעליהן של שתי חברות טיולים ועוד.

היום הוא גר בגבעת ישעיהו, מקום אליו עבר ב- 1986. עשר שנים לאחר מכן הוא רכש נחלה במושב ונטע כרם. במשך כמה שנים מכר את הענבים שלו לרקנאטי ובמקביל עשה כמה מאות ליטרים של יין: בתחילה עם סנדרו פלגריני (לה טרה פרומסה של היום) וכורם בשם איתי ברקאי (הבעלים של המשק שמשמש היום את יקב יפו), ואחר כך בעצמו. בדרך הוא למד בקורס של יאיר מרגלית במכון התקנים, אבל לרוב פשוט למד בעצמו.

גדי שטרנבך ביקב שלו (צילום: משק יין הנס שטרנבך)

גדי שטרנבך ביקב שלו (צילום: משק יין הנס שטרנבך)

גדי, אני חייב לומר, דעתן לא קטן. בשיחה ותוך כדי טעימת היינות אנחנו מדברים ביננו, ופה ושם עולות תובנות בהחלט לא מקובלות. יכול להיות שזה מה שעושה את היינות שלו למה שהם – עם התובנות הלא מקובלות מגיעה גם ייננות כנראה לא שגרתית – ויכול להיות שזה הפרי והסבלנות ויכול להיות שהאיש פשוט יודע מה שהוא עושה.

את היין שלו מוכר שטרנבך רק ביקב (או כמעט רק ביקב). "אני לא מאמין בפערי התיווך ובקופונים שגוזרים מי שגוזרים בדרך. אני יכול להציע יין ב- 90 – 105 ש"ח אני יכול רק אם אני מוכר ביקב, וכך כולם יוצאים נשכרים."

והוא צודק: העובדה היא שהוא מוכר כ- 60% מהיין שלו במכירה עתידית – כולל, היום – 2016. זה פסיכי.

כרמים: 1996 – 10 דונם של קברנה סוביניון. 2010 – נטיעה חדשה של 8 דונם סירה ועוד 5 דונם של זנים שונים, בתוכם פטי ורדו, סוביניון בלאן, ויונייה ורוסאן.

הסדרה הבסיסית היא נחל חכליל, היינות הגבוהים – רק מענבי המשק – ג'נבא.

נחל חכליל 2003
10% פטיט סירה ו- 90% קברנה סוביניון. פרחוניות מאוד נעימה באף, אדמתיות וטבק, שמתפתח למנטה. הפה טאני, מלא שזיפים ופרי מיובש. חמיצות טובה וסיומת טאנית טובה, עם חריפות. עולם ישן טוב – עכשיו במיטבו. ****

נחל חכליל 2004
100% קברנה סוביניון, כולו מהכרם של שטרנבך. צבע בוגר, עם אף בוגר יותר וכבד יותר מ- 2003. נכון, זה קצת הפוך ממה שתמצאו ביקבים אחרים, אבל זו המציאות כאן: מתקפה חלקה, טאנינים קלים יותר והיין הרבה יותר חלק וכאילו מוכן לשתיה. הסיומת טאנית  ומתובלת. **

נחל חכליל 2007
היין בתסיסה ספונטנית והוא משהו שונה לגמרי מהשניים האחרים, למרות שהוא שומר על האופי של היקב: אף מוחצן מאוד, קינקי, עם קצת לחם באף הראשון, מלווה במנטה. הפה חלק במתקפה והטאנינים עדינים וטובים. החמיצות נמוכה יותר מהיין של 2003 וקרובה יותר לזו של 2004. ****

נחל חכליל 2010
היין בסוג של לימבו, בין יין צעיר ליין שמתחיל להראות סימני גיל (בן חמש!). הצבע אדום-אטום (צבעים הם לא משהו שהיקב "מצטיין" בו; לרוב הם די צלולים) עם נימות בוגרות. האף מאובק-אספלטי, עתיר פרי. הפה מאוד טאני, מפתח בשרניות ועובי של ממש. כבד ומרשים. תיבוליות בינונית, אבל יש ביין בהחלט טעמים של פלפל שחור. ****

נחל חכליל 2013
60% קברנה סוביניון – 40% סירה וויונייה (כמה אחוזים). צבע צלול, קצת מבוגר. האף ארומתי, אבל מבוגר לגילו. הפה טאני והסיומת בינונית-ארוכה. פחות מוצלח מהאחרים  – כרגע לפחות – ויכול להיות שיש פה משהו של עקום לימוד של הסירה.

ג'נבא – יינות שעוברים שלושה שבועות על הזגים ושנתיים בעץ (נחל חכליל – שנה בעץ; ג'נבא חדש—>שנה בעץ חדש. אחרי שנה, העץ הולך לחכליל לשנה וחוזר לעוד שנה לג'נבא), והפרי כולו מכרם ג'נבא.

ג'נבא 2001
יין הדוניסטי – ענק. מצוין, שמן, בנוי מאוד טוב, חלק ומפתה. הפה ארוך, מלא, עם חמיצות מעולה. עם חלוף הזמן בכוס היין לא נופל, אלא מתפתח ומוציא נימות של אקליפטוס וטעמים נוספים של פירות כהים; שזיפים מיובשים ואולי אפילו קצת מינרליות. ****/*****

ג'נבא 2003
עבה ובעל גוף – טאנינים מאוד טובים – ובעל סיומת מאוד טובה, עם חמיצות מאוזנת. יש בו קצת מתיקות של דובדבנים באלכוהול, שוקולד מריר ואקליפטוס. **

ג'נבא 2005
האף הראשון מצוין: פרי אדום-שחור כבד. היין מראה את אותם אלמנטים אדמתיים, אבל לא "קשים" מדי, אלא נעימים. הפה חלק, הטאנינים בולטים והחמיצות מאוזנת, אבל על הצד הגבוה. מהחבית מתקבלים טבק ושוקולד מריר, ואז מהפרי יש בשרניות ומשהו קצת קינקי – פטרייתי-מינרלי. האסוציאציה שהייתה לי באותו רגע הייתה כמו ללכת עם חזיר בר ביער אחרי גשם, לחפש פטריות.  ****

ג'נבא 2006
הרבה שוקולד ומתיקות – עבה וטאני מאוד. החמיצות גבוהה, דומיננטית. הוא מתחיל לקבל סימני גיל, אבל הוא לא לגמרי שם. כמו נחל חכליל 2010 – מעין לימבו. ***

ג'נבא 2008
עולם ישן, קלאסי ממש, עם משהו מהעולם החדש: תחושה של יין בעל בסיס וגוף מלא מאוד, מתובל מאוד, עשיר ופירותי, שמתחיל לקבל סימני גיל טובים.  מהיין הזה נשארו רק מגנומים.

ג'נבא 2010
ירוק-מנטול מאד חזק באף הראשון, צעיר להחריד ומאוד טאני. ולמרות שהוא טאני, יש בו משהו טוב ועדין והוא בהחלט מקיים את "האגרוף ברזל בכפפת קטיפה". ***

ג'נבא 2012
אף ראשון בושמתי מאוד, מאוד רענן ויחסית אלגנטי. הפה מאוד רזה והחמיצות מאוד מפוקסת. עדיין יש מימד של בשרניות טובה, אבל היין בשלב הדובדבנים שלו. יהיה בהחלט יין טוב, אירופי-קר, אבל לא בלי אופי. ***

לה ג'נבא 2015
טעימת חבית מבלנד חדש, שגדי יוציא בעוד שנה או שנתיים (בהתאם להתפתחות היין, אני מניח): בלנד של 88% סירה ו- 12% רוסאן. בעל צבע דיו, סגול אטום. האף בשרני מאוד ומלווה יין מאוד ארומתי. הפה חלק לתפארת, אבל היין טאני והחמיצות מאוד גבוהה. הסיומת יבשה וארוכה מאוד.

לבנים

ורוד דה לה פרגולה 2014
עשוי מקברנה סוביניון שצומח על הפרגולה שבחזית היקב. ורוד סלמון עמוק. זהו רוזה מאוד רזה, קצת מריר, מאוד קל וחומצי. בכל זאת, ברקע, יש משהו של סוכרתיות קלילה מאוד.

נחל חכליל לבן 2014
45% סוביניון בלאן, 35% רוסאן ו- 20% ויונייה. זה יין שחייבים לתת לו זמן בבקבוק; הוא הרבה יותר מדי צעיר. החמיצות טובה, אבל השילוב מוזר ורחוק מלהיות מקובל. כרגע משהו שם לא מחובר לגמרי ואני רוצה לחשוב שבחלוף זמן, אחד הזנים יעשה את שלו והשאר יתרמו את מה שיתרמו. ב- 2015 גדי יחזור לעשות סוביניון בלאן ואת שני הזנים האחרים יחבר ליין שני.

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה