עלייתם של ה- NAS: לא רק ויסקי סקוטי

אחת החוזקות של הסינגל מאלט הייתה ה- age statement: הצהרת הגיל שעל הבקבוק. אבל עכשיו הדברים משתנים – ולא רק בסקוטלנד

הפופולריות הגואה של ויסקי סינגל מאלט סקוטי הביאה לכך שנוצר מחסור בסינגלים מהשנים 2007 – 2012, שנים שבהן הדרישה לוויסקי הייתה יחסית נמוכה, והמזקקות צמצמו ייצור או לא נערכו בהתאם. למעשה, הצפי הוא שהירידה בכמות תגיע לכדי 25%, בוויסקי בן תשע שנים או יותר, מהזמן הזה.

זו אחת הסיבות לכך שאנחנו רואים היום בשוק יותר ויותר ויסקי ללא הצהרת גיל – No Age Statement או בקיצור NAS. הוסיפו לכך את המחסור בחביות שרי מסורתיות ואת העובדה שיצרני הברבן רואים עדנה גם הם, ותקבלו עוד סיבה לכך שלא מדובר רק בוויסקי NAS, אלא גם בכל מיני גימורים שונים ומשונים.

היצרנים כבר הודיעו שהם מייצרים יותר ויותר ויסקי, ומקווים להתגבר על המחסור בוויסקי בן 10 – 16 שנים בתוך "כמה שנים". חלק מהם פתחו מזקקות חדשות, חלק הגבירו את הייצור, אבל כמעט כולם הולכים לכיוון של ה- NAS.

הקהל מקבל את הוויסקי הזה ביותר מאשר רק הבנה ואנשים פשוט מחפשים את המותג או התווית שהם אוהבים. מוסיפה לכך כל תעשיית המיקרו והננו מזקקות – הן בארה"ב והן בבריטניה ובכלל באירופה – ואתם מקבלים קהל "מבין", שלא מפריע לו בכלל לחפש את מה שהוא אוהב גם במקומות אחרים, ולא לחכות למשהו מסורתי, עם מספר עליו. להפך: רבים – בעיקר מבני הדורות הצעירים יותר – מעדיפים מוצרים חדשים וחדשניים, מראה חדש ובעיקר את ההתרגשות שבגילוי משהו שלא היה קודם לכן לאף אחד אחר. זה, אם תרצו, הסוד של יצרנים כמו אמרוט ההודי, קוולאן בטאיוואן ואפילו יצרני ויסקי בדנמרק, שוודיה או אנגליה, לצורך העניין.

NAS  מיפן

ביוני האחרון פרסמה מזקקת ניקה הודעה ללקוחות שלה, שהיא מוציאה חלק מהמגוון שלה מהשוק. מדובר היה בוויסקי בן 12 – 15 שנה. ההודעה אמרה שאם לא יוצאו התוויות האלה מהמגוון, המזקקה עלולה to go out of business, פשוטו כמשמעו. הצעד, אמרה ניקה, בא בגלל העליה בפופולריות של הוויסקי היפני בכלל בשוקי יצוא ובשוק המקומי. "יהיו מוצרים אחרים", היא אמרה, והכוונה היא גם לוויסקי ללא הגדרת גיל.

האם כל זה בגלל ששותים יותר ויסקי יפני?

די ברור שכן, אבל יש לא מעט שקונים את הוויסקי הזה גם לשם השקעה: Number One Drinks Co שחרר בשנת 2013 ויסקי Karuizawa 1960 במחיר של 12,500 ליש"ט. היום הם נמכרים ב- 30,000 יורו. הוויסקי היפני הופך להשקעה לוהטת גם משל יצרנים קטנים מאוד. בקבוקים קטנים של ויסקי הניו, למשל, מזקקה שנסגרה ב- 2004 ובעליה (שבינתיים פתח מוסד חדש) מבקבק את הסטוקים שנותרו לו – נמכרים במאות ואלפי יורו לבקבוק או לסט קטן. הסדרה המלאה של הבקבוקים, משנים שונות, עמדו למכירה ממש בימים אלה, בהערכת שווי של  910,000 – 1.2 מליון ש"ח, ונמכרו למעלה מ- 1.9 מליון ש"ח. מדובר, להזכירנו, באוסף של בקבוקים עם נוזל חום בתוכם, ותוויות צבעוניות.

היפנים מערבבים ויסקי ממקורות שונים כבר משחר ילדותם. למעשה, די הרבה מהוויסקי היפני הוא תערובת של ויסקי מקומי וויסקי סקוטי – גם אם העניין הזה מצטמצם. עכשיו, סנטורי הוציאה את ה-  Hibiki Harmony, והוא כבר במחסור: בלנד של "לפחות 10 מאלטים וגריין מחמישה סוגי חביות שונים, משלוש מזקקות שונות." זהו מוצר שונה לגמרי מההיביקי 12, והוא עדיין זוכה לפופולריות. הצרכן מבסוט, מסתבר, מהטעמים, ופחות אכפת לו לשתות משהו שכתוב עליו "12". יכול להיות שמידת המעורבות הרגשית במוצר מגיעה לשיאה בשער המזקקה, ומה שמתקבל משם כבר פחות חשוב.

אז מה יהיה? מה יקרה כשלמזקקות יהיו שוב "12" ו- "16"?

האם אז נחזור ונראה קמפיינים בנוסח "Age Matters" של שיבאס? מאוד יכול להיות שכן. זה גם תלוי, לדעתי, בצרכנים של כל מוצר ומותג. שתייני הג'וני בלאק למשל, רצו מאוד לדעת מה גיל הוויסקי בבלנד שלהם. אבל זה היה לפני כמה שנים. לו המוצר ללא age statement היה עולה על המדפים היום באריזה חדשה, האם היה להם אכפת, באותה מידה?

אני חושב שיהיה הבדל בין השוק המערבי והשוק במזרח אסיה, במיוחד ביפן.

בארה"ב ובאירופה יש היצע עצום של מזקקות בוטיק, שיכולות להציע לחובבי ויסקי את מה שהם מקבלים היום ביין ובבירה: הם משאירים לעשירים ומי שמחפשים "להיראות עם" את השמות המפונפנים והגדולים של בורדו, למשל, ומפשים סוג של חוויה אחרת, של מאמצים ראשוניים, אם תרצו. ביפן ההוויה הזו קצת מוגבלת, בגלל שאין שם כל כך הרבה מזקקות בוטיק. אולי הן עוד תפתחנה, אבל בינתיים זה נראה שבעוד שמסקוטלנד כבר לא יהיה לרבים אכפת, אם יהיה מדובר בעוד משהו בן 12 או 16 שנה, במקומות אחרים פשוט לא כל כך תהיה ברירה.

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה אלכוהול, ויסקי, יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה