ברקן סופרייר, פטי ורדו 2010

ברקן מוציאים יין חדש בסדרת סופירייר – סדרת העל של היקב. באותה הזדמנות יש גם מיתוג חדש, ברוח התוויות השחורות החדשות שלהם

עירית בוקסר-שנק, ייננית בברקן, פתחה את השקת הסופירייר החדש של היקב בתאור קצר של מה שבברקן רואים כאחד מזני העתיד של ישראל: הפטי ורדו. זהו הזן החמישי בין הזנים שנכנסים לסדרה: קברנה סוביניון, מרלו, פינוטאז', שיראז ועכשיו פטי ורדו. חשוב לדעת שלא בכל שנה ואפילו לא בכל שנתיים מייצרים יין מאותם הזנים, כך שבזמן נתון אין בהכרח מהכל, או אפילו מרוב היינות, בשוק.

"זה לא סוד," אומרת עירית בוקסר-שנק, "שייננים רבים רואים בפטי ורדו סוג של זן ישראלי, בעיקר בזכות היכולת להוציא ממנו יין ראוי בכל אזור גידול בארץ. יין ראוי פרושו יין שלם ומאוזן בכל רמת מחיר, אם גם בעל אופי שונה מאזור לאזור."

סופירייר פטי ורדו

ברקן סופירייר פטי ורדו

זה יפה, העניין הזה, כיון שעם כל הנסיון שלנו בזנים בורדולזיים רואים שלא בכל מקום הם מצליחים בארץ – לפחות לא באותם משטרי גידול, השקיה וכד' – ולפעמים אפילו קשה להוציא מהם יינות ראויים. ראו למשל מרלו, שמצליח יותר באזורים במרכז הארץ מאשר באזורים אחרים. ואגב, אני בכוונה אומר " באותם משטרי גידול", כיון שלמרות שדי ברור שצריך לעשות התאמה בגידול זנים מסוימים לפי אזורים, היא לא ממש נעשית, בהרבה מקרים.

הפטי ורדו הראשון של היקב יצא כבר בשנת 2006 בסדרות הבסיסיות, ובשנת 2008 בסדרות הגבוהות יותר. בציר 2010 נתן פטי ורדו מצוין, אומרים בברקן, למרות שהוא היה בציר חם ולא פשוט. מהשנה הזו שלפו ביקב כמות של כ- 4000 ליטרים של יין שהתיישן בחביות צרפתיות חדשות, הוסיפו לו כ- 5% של קברנה סוביניון והוציאו אותו – חמש שנים אחרי הבציר – בסדרה הגבוהה.

"היין היה צריך את כל השנים האלה בחביות (20 חודש) ובבקבוקים, כיון שכשהוא היה צעיר, הוא היה קשה ולא נעים לשתיה. מאז הבקבוק המשיכו ביקב וטעמו אותו, ורק עכשיו, חמש שנים אחרי הבציר, הוא מוכן לשתיה."

הענבים ליין הזה מגיעים מהגליל, מאזור שהיינות שמאפיינים אותו הם "עבים" יותר, אליבא דבוקסר-שנק. באופן כללי ביקב מתחילים לראות עכשיו את התוצאות של הרבה נטיעות שהם עשו בשנים האחרונות, שחלק גדול מהשתילים להם הגיעו מצרפת: "יש הבדל גדול באיכויות של הקלונים החדשים מול הישנים." מודה עירית, "ואת ההבדל הזה רואים בהרבה כרמים בכל הארץ. גם לאורך כביש מס' 1."

ואיך היין?

ממה שהספקתי להתרשם, זהו יין טוב. הוא היה קצת חם מדי בהשקה, לטעמי, ויש בהחלט לשתות ממנו בטמפרטורות של 16-18 מעלות. מקבלים כאן יין די טאני, "ממוסגר" כמו שהיקב אומר, בטעמי עץ אופייניים ליישון ממושך. הפרי האדום והתיבול המפולפל בולטים כאן ובאופן כללי זהו יין טוב, בעל שלד וחמיצות טובים. לא מדובר ביין מהוקצע או עגול, מה שבהחלט מוסיף לעניין בו.

מחיר? 225 ש"ח לצרכן.

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה