יקב מאיה מציג: יינות 2014

שיפור רב ביינות המיזם הים תיכוני של רועי יצחקי; עכשיו נשאר לראות אם תהיה התאמה סגנונית למוטו של היקב: יינות ים תיכוניים

לפני כשלוש שנים פצח רועי יצחקי במיזם אישי, להקמת יקב בוטיק שאפשר לקרוא לו "משלו", מחוץ למסגרת המיידית של טוליפ. בשנה שעברה – 2014 – הוצגו יינות 2013, שלא היו מסעירים במיוחד, אני חייב לומר. הקיץ הוא כבר מציג את יינות בציר 2014, שיש בהם מגוון מעניין של סגנונות.

לא קל לנסות ולהביא משהו חדש בישראל, במיוחד בעולם היין. לבנות יקב חדש – מותג וכל מה שמתלווה אליו – מחייב סיפור או אג'נדה כלשהי שתתפוס את תשומת הלב של הצרכן הישראלי הסקפטי. מסיבה זו, הרעיון של יצחקי להקים יקב שינסה לעשות יינות שמתאימים למקום ולזמן הוא רעיון מבורך. כרגיל, השאלה היא אם הנסיון הזה מצליח או לא, והשורה התחתונה מבחינתי היא שזה בדרך, אבל יש עוד כמה דברים קטנים "לסגור".

כדי להקים את היקב, שכר יצחקי את שירותיהם של שני פרופסורים יווניים – איש יין ואיש כרמים – שייעצו לו כיצד לייצר יינות ים תיכוניים באופיים, ממה שקיים וממה שיטע בארץ. ה"ה פרופ' יאניס – מקימו של יקב גאיה היווני – ופרופ' קוסטאס, אי כרמים וגפן, שגם ייעץ בעבר הלא רוחקו לשכנינו מצפון, ביקרו ממש השבוע בארץ, להצגת יינות בציר 2014.

קוסטאס, כך מסתבר, היה די מזועזע מהאופן בו מגדלים כרמים בארץ "אתם משקים ארבעה ימים בשבוע בכל מקרה ובכל מקום." הוא אומר: "איך זה יכול להיות שכרמם של קברנה סוביניון בצפון וסירה בדרום יטופלו באותו אופן?" ובכלל, שניהם אומרים, האם באמת ייתכן שזנים שונים יגודלו בהצלחה זה לצד זה באותה חלקה? קברנה וקולומבר, קריניאן ושיראז?

יינות יקב מאיה

יינות יקב מאיה – צילום יחצ

את תוצאות העבודה שלהם בכרמים, אומרים שני היוונים וכן רועי יצחק ודוד בר אילן, היינן, מתחילים כבר לראות בכרמים. "יש לנו כרם קריניאן בן חמישים," אומר יאניס. "בשנה שעברה אמרתי לכורם "נסה את מה שאני מציע לך עכשיו והוא עשה, למרות הסקפטיות. השנה כבר מרגישים בתוצאות – שנה אחת בלבד אחרי השינוי."

הגישה של שני היוונים הייתה קצת קיצונית לטעמי. זה נכון שיש הרבה שאנחנו יכולים עוד ללמוד, אבל אני בטוח שישנם גם כמה כרמים לא רעים, לצד יינות סבירים. בכל מקרה, הרעיון לבחור בדרך סגנונית ליקב, ולאו דווקא "זנים ים-תיכוניים" נראה שמצליחה.

מאיה מציג בפורטפוליו שלו (30,000 בקבוקים בלבד) ארבעה יינות: בלנד לבן, רוזה ושני יינות אדומים. מחירי היינות הבסיסיים הם 79 ש"ח ומחיר היין הגבוה – Mare Nostrum – 135 ש"ח. בהחלט לא בשמים, ותמורה טובה, גם אם לא ייחודית מאוד. מיד נגיע לזה.

מאיה  מארה וייט 2014
מאוד ארומתי באף, נקי ויפה. מאוד נעים, עם משהו תפוזי מעניין וקצת מינרליות. הפה מעט פאזי במתקפה, קצת שמנוני ועגלגל ועם זאת רענן מאוד. זהו יין יבש, לא ארוך, אבל מאוד טעים, קיצי ועשוי טוב. בלנד של מרסאן וקולומבאר ששומר כאמור על חמיצות טובה.

מאיה רוזה 2014
דוגמת מכל. בלנד של קריניאן ומורבדר, מנטולי, בשרני (!). הפה נעים, חלק מאוד עם חמיצות טובה, תיבוליות וסיומת יבשה. זהו רוזה טוב, שצריך את החיבור הסופי בבקבוק.

מאיה מארה רד 2014
בלנד של קריניאן, סירה, מורבדר, ארגמן וגרנאש. ליין צבע אדום לא עמוק, אבל יפה. האף גם פה בשרני מאוד, ופרחוני באותה נשימה. הפה מלא, יפה מאוד, ובעל חמיצות טובה ולא עוקצנית. הטאנינים קצת קשים, אבל אני מניח שיתרככו במהלך השנה הקרובה ובכל מקרה זהו יין לשתיה עכשיו ועד סוף 2016. מארה RED יתאים למגוון גדול של צרכני יין, בעלי טעמים שונים ומגוונים.

מאיה מארה נוסטרום 2014
"הים שלנו" הוא בלנד של קריניאן, סירה ודוריף, שעובר התבגרות בחביות צרפתיות – 1/4 מהן חדשות; הקריניאן מכרם בעל בן 50 שנים.

היין הזה עורר ויכוח קצר בגלל האופי שלו: השימוש בחביות צרפתיות חדשות, הייננות המעט כבדה יותר, נראית כאילו מחטיאה את הכוונה ליצור יינות מקומיים, אולי קלים יותר. זהו בהחלט יין כבד, די מרשים אפילו, עם אף מורכב ופה חלק, די רחב ומפתה. יש כאן כמעט "קצרין קטן", יין אדום בעל משקל, שבטעימה חשבתי שאם קצרין היה עשוי כיין ים-תיכוני מקומי, הוא היה אולי עשוי כך. האם יש ליין כזה מקום ביקב מאיה? לטעמי כן. הוא משדר עוצמה, אלגנטיות ומשקל, אבל עושה את זה שלא דרך פירותיות ריבתית ובכך הוא עושה טוב. מה יהיה בשנים הבאות? נראה, אבל בכלל התמהיל יש מקום ליין מהסוג הזה.

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה