קוניאק גודה

חדש בישראל – קוניאק גודה (Godet) שהוא קוניאק כשר, ברבות מדרגות היישון שלו

כמה מילים על קוניאק ועל קוניאק כשר בפרט: קוניאק הוא ברנדי, כלומר יין ענבים מזוקק ומיושן, שעשוי ומיושן באזור מחוז קוניאק שבצרפת. האפלסיון של קוניאק הוכרז ב- 1936 וחולק והוגדר בשנת 1938. הוא מחולק לשישה אזורים מעגליים, שלכל אחד מהם אופי (טרואר) אחר ומכל אחד מהם מפיקים קוניאק באיכות שונה: פין שמפן, למשל – אחד האזורים הפנימיים – מפיק קוניאק משובח בעל אופי פרחוני וקל. הקוניאק שמופק מענבים מהמחוזות החיצוניים יהיה לעיתים פירותי ומעט כבד יותר וכו'. ההסבר לכל זה פשוט: אם קוניאק מייצרים על ידי זיקוק של יין, הרי שכל מאפייני היין נצרפים ומרוכזים יותר במוצר המזוקק. מכאן שאם ליין ישנן איכויות ותכונות שונות מאזור לאזור, כך יהיה גם עם הקוניאק.

ייצור יין כשר – בסיס לקוניאק כשר – חייב להיעשות בפיקוח רבני או על ידי אנשים שומרי מצוות. זו אחת הסיבות לכך שקשה למצוא קוניאק כשר, שכן ישנם מעט מאוד יצרנים שמוכנים לייצר יין בסיס כשר לקוניאק ועוד פחות מזה יצרני קוניאק שיהיו מוכנים ליישן את הקוניאק שלהם במשך שנים, כשהשוק למוצר הסופי לא ברור או לא מוכר להם.

הסימן המסחרי של בית הקוניאק גודה נרשם בשנת 1782, שבע שנים לפני פרוץ המהפכה הצרפתית, אבל ההסטוריה שלו עתיקה עוד יותר. מייסד הבית, סוחר מלח הולנדי בשם בונאווטור גודט (Godette), התיישב בעיירה לה רושל בשנת 1550. מהר מאוד הוא הבין שבמלח טמונה אמנם פרנסה, אבל יין ויין שרוף – ברנדי – יכולים להכניס לו ממון רב הרבה יותר. הוא פנה לכן למסחר בברנדי – מוצר מזוקק שהיה די שונה וגולמי ממה שאנחנו מכירים היום – והוריש את הפעילות הזו לבני הדורות הבאים של משפחתו.

לה רושל היא עיר הנמל של קוניאק, מקום ממנו יצא והפליג הברנדי המקומי לאנגליה ולמקומות אחרים, תוך שהוא רוכש לעצמו שם יחודי כ"ברנדי של מחוז קוניאק". עד כדי כך התפרסם התזקיק המקומי, שמותר להשתמש בשם "קוניאק" רק לברנדי שמיוצר באזור הזה תחת תנאים מוגדרים: הוא חייב להיות מזוקק בזיקוק מנתי (דודי – לא רציף), מיין שמיוצר מזני ענבים מסוימים שגדלים באזור, ולהתיישן במחוז קוניאק לפחות שנתיים בחביות עץ מאלון צרפתי.

בינתיים, בני משפחת גודט הפכו לבני משפחת גודה ובשנת 1699 נרשמו באופן רשמי כנתיניו של הכתר הצרפתי ולואי ה- 14 אף העניק לראש המשפחה תואר אבירות. למזלם של בני גודה המהפכה הצרפתית לא קיפדה את ראשיהם וכך הם הגיעו פחות או יותר אל עצם היום הזה כשאת העניינים מנהלים בני הדור ה- 15 למשפחה. בדרך ארעו שני אירועים משמעותיים שכמעט נתקו את המשפחה מהקוניאק שלה: האחד הוא מלחמת העולם השניה והשני היא ככל הנראה מחלוקת משפחתית, שבעקבותיה הם נאלצו לקראת שנות ה-70 למכור את הבית לדיאג'ו, אבל קנו אותו בחזרה בשנת 1995.

באשר למלחמת העולם השניה, שנות המלחמה השנייה לא עברו בשקט על בית גודה, למרות שעל הנקודה הזו לא דיבר בכלל סיריל גודה, שביקר כאן בארץ כדי להציג את הקוניאק. סבו של סיריל – ז'אק גודה – החל לעבוד בבית הקוניאק המשפחתי לא הרבה לפני שפרצה מלחמת העולם השניה. בשנת 1940, ב- 18 ליוני, נשא הקולונל דה גול את נאומו המפורסם מלונדון, וז'אק הצטרף למחתרת הצרפתית – הרזיסטאנס. אל כל כך ברור היה לי מי מהז'אקים והז'אנים שימש באיזה תפקיד והיכן, אבל ז'אק גודה היה מוכר לגסטאפו ונאלץ לברוח לבורדו, כדי לנסות ולהעלם שם. במקביל, הוא הנחה את מנהל המחסן שלו לקבור את מה שאפשר היה מהקוניאק שבבקבוקים וכך יש למשפחה עד היום סטוק עתיק, לעבוד איתו.

ב- 1944 נאלץ גודה לברוח שוב והפעם לספרד, לבילבאו. שם הוא נכלא על ידי הפשיסטים (שהיו אמנם נייטרליים, אבל ידידותיים למדינות הציר). משם הוא ברח למרוקו והצטרף לכוחות של ז'נרל לקלרק (הדביזיה המשוריינת השניה של צרפת החופשית) לפלישה ובסופו של דבר לשחרור פריז.

קוניאק כשר וגודה בישראל

קוניאק כשר הם מייצרים כבר כ- 50 שנה, לאחר שז'אק גודה – סבו של הדור הנוכחי – ביקר בארצות הברית ולמד להכיר את הקהילה היהודית של ניו יורק. כמו אותו אבי-אבותיו, גם הוא ידע לנצל הזדמנות עסקית ונכנס לענייני הקוניאק הכשר.

עכשיו, הקוניאק של גודה עושה עליה לארץ. על השיווק בישראל (יבואן: יורוסטנדרט) אחראי סיריל גודה, האח הצעיר מבין בני הדור ה- 15. אחיו הבכור הוא זה שאחראי על הזיקוק וייצור הקוניאק, אחיו האמצעי על השיווק לשוקי אסיה ואפריקה ואילו על כתפיו מוטלים המזרח התיכון ורוסיה. בביקור בישראל הוא הציג את המוצרים שיגיעו ארצה, ובלי קשר להיות הקוניאק כשר או לא, אלה בהחלט משקאות ראויים ויותר מזה.

קוניאק הוא לא מוצר פשוט. שנות ההתישנות בחביות מעניקות לו צבע, ארומות וטעמים, ומרככות אותו. העניין הוא, שעם השנים, כמותו של הקוניאק הולכת ויורדת – הוא פשוט מתנדף דרך העץ שמרכיב את החביות – וריכוז האלכוהול שלו יורד. בנוסף, קוניאק שזיקקו אבותיך לפני 20, 30 או 50 שנה עלול לא להתאים יותר לטעם הקהל; האמנות של המאסר בלנדר – מי שאחראי על ערבוב והכנת המוצר הסופי – היא לייצר קוניאק בסגנון שיתאים לקהל בני דורו, כשמה שעומד לרשותו הוא חומר גלם שלא תמיד הוא הכין ולא תמיד יש לו ממנו מספיק.

מטעימת הקוניאקים של גודה ניכר שסגנון הבית פרגמטי מאוד. בין המוצרים הבסיסיים תמצאו קוניאקים נעימים מאוד, מדויקים אבל לא בהכרח מורכבים. גודה מייצרים רק 300,000 בקבוקים בשנה ועדיין הם דואגים לכך שהמשקה שלהם יהיה נעים לכל, במיוחד ברמות המחיר הבסיסיות. בין המוצרים הבוגרים יותר כבר ישנה אמירה ומורכבות ולפחות אחד מהם ייכנס בקלות לשורה הראשונה של קוניאקים מקבילים, כתף אל כתף עם תפוקת הבתים המובילים והיוקרתיים. בטווח מחירים של 200 – 850 ש"ח יוכל כל אחד למצוא משהו שהוא יאהב ויעריך וזה לא משהו שאפשר לומר בקלות על קוניאקים של בתים אחרים.

Godet One

זהו מוצר חדש, שמושק לראשונה בישראל, אבל את הקוניאק הזה לא תמצאו בקלות על מדפי חנויות היין. הוא מיועד להיות מיקסר או בסיס לקוקטיילים וככזה הוא יימכר בעיקר לברים ומסעדות. תוכלו ליהנות מקוקטייל של גודה 1 עם טוניק וליים במחיר שאני בטוח שיהיה קרוב מאוד לזה של קוקטייל על ברנדי בסיסי ולא על קוניאק.

Godet VS

בלנד של קוניאקים שממוצע הגילאים שלו הוא שלוש שנים. זהו קוניאק מצוין למתחילים, עם ארומות נעימות של שוקולד ושקדים וסיומת נעימה, טרופית ופרחונית. אף אחד לא יכעס עליכם אם תערבבו אותו עם קצת קולה או ג'ינג'ר אייל…

Godet VSOP

טיפה מינרלי, חלק מאוד ובעל סיומת ארוכה וטובה, עם קצת מליחות ופרחים. גודה מיישנים את הברנדי שלהם במחסני חביות בלה רושל, מרחק 600 מטר מהאוקיינוס האטלנטי, ומאוד יכול להיות שקצת מהמליחות הזו מגיעה גם לקוניאק.

Godet Antarctica

כמו ה- One, גם המוצר הזה יחסית חדש. בשנת 2008 הפליג אבי המשפחה חובבת הים ומרוצי היאכטות  לקוטב הדרומי. בשובו הוא ביקש מבנו-בכורו שייצור עבורו קוניאק שיזכיר לו את המסע: "היה לי קר, קשה ואגרסיבי." אמר האב. התוצאה היא גודה אנטארקטיקה: ברנדי מענבי folle Blanche, חסר צבע, שמתיישן משך שבע שנים במכלי עץ גדולים בני 100 שנה ויותר; מכלים שכבר לא מעבירים צבע לנוזל שמתבגר בהם. בגלל שהוא חסר צבע, אי אפשר לקרוא לו קוניאק, אבל מדובר בקוניאק לכל דבר שיזכיר לכם וודקה משובחת מאוד. האף מתקתק קצת, לא שגרתי, וקצת מעושן. תוספת של קוביית קרח בתוך הכוסית הופכת אותו למשקה מרתק, שמנוני, חלק ובהחלט "שונה".

Godet Gastronome

בלנד של קוניאקים בני 10-14 שנה. מוצר בעל סיומת יבשה ומדויקת בעל ריחות של יסמין. הפה עגול, טוב, שמנוני עם מליחות קלה בסיומת. קוניאק טוב אבל לא בולט או יחודי.

Godet XO Terre

מכיל קוניאק מכל ששת אזורי קוניאק. הוא יוצר במקור עבור מי שרוצים לעבור לקוניאק ממשקאות חומים כמו רום מתיישן או ויסקי בוגר. מאוד in your face וחסר עידון, לטעמי.

Godet Folle Blanche Epicure

קוניאק יוצא מהכלל, בעל אף ענק, מורכב ומרתק. ריחות של עור ומעל להם פרחים קלים, עם קינמון וציפורן. הוא מכיל קוניאק מבצירי 1988-1989-1990  ומיוצר בכמויות קטנות מאוד. הייחוד שלו הוא שהוא מיוצר מענבים מזן ה- Folle Blanche: הענב המקורי של חבל קוניאק, שהענב השלט בו כיום הוא ה- Uni Blanche. האם זה הסוד שלו? אני לא יודע, אבל הוא בהחלט סוגר את הרשימה with flying colours.

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה אלכוהול, יין, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *