קליק וויסקי

הפרסומת החדשה של קליק למבוגרים הביאה אותי להבין כמה דברים על האסטרטגיה של רולידר ועל הדרך התחבר לי שוב שוקולד וויסקי

אני חסיד קטן מאוד של פרופסור רולידר ובכלל כל מיני מאמנים ובעלי "שיטות": רובם ככולם נראים לי מלאכותיים ולא אמינים על גבול החשש. איך אמר דודו גבע ז"ל, בזמנו? "חשוד מאוד! זה נראה לי מודבק!" (האביר זיק). אבל בפרסומת החדשה לקליק מבוגרים הוא מצליח לעשות צחוק מעצמו בצורה חביבה ביותר שמחבקת אפילו אותי.

הקליקים באריזותיהם השחורות הגיעו אלי מיחסי הציבור של יוניליוור. יש ארבעה טעמים בחטיף החדש, ושניים מהם פחות אהבתי – זה עם הפקאנים (שאיבדו מהפריכות שלהם בתוך החטיף) וזה עם אגוזי הלוז. כדורוני הדגנים הפריכים נעלמו כלא היו עם החיילת והחבר שלה ("אמממ טעים…"), אחרי שהספקתי לדגום רק שניים ובקושי להגיע לטעם, אבל הקליק עם השוקולד הלבן דווקא מצא חן בעיני: יש בו משהו חמצמץ-משעשע, שמצליח לצאת ולתקוף את המתיקות של כל השוקולד.

קליקים למבוגרים

קליק למבוגרים: תווית ששאובה מעולם המשקאות האלכוהוליים…?

הקליקים האלה באים באריזות קטנות (המחיר לא נמוך – משהו כמו 7-8 ש"ח ל- 50 גרם) ואולי זה המזל. כל מי שיש לו קצת חיבה למתוק יתסער על הדברים האלה ולא ישאיר מהם זכר. כדי למתן את הצריכה, חיברתי אותם אמש לפיימוס גראוס, די בהצלחה. דברים חזקים יותר כמו הכבשה השחורה (Blackface) די הטביעו את שוקולד החלב ופחות התחברו.

בקיצור: צרור חטיפים מתוקים, שבהחלט אפשר להגיש ליד רום או ויסקי רך. עכשיו אני מחכה שייצרו מהם  טעמים קצת יותר הסטריים כמו צ'ילי ואולי גם מלח…

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה אוכל, יין, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה