יינות טלמו רודריגז בישראל

שקד דרך היין מביאים לישראל את היינות של טלמו רוזריגז: יינן שהוא משהו שבין נגוסיאן ליקב: יינות ממגוון אתרים וטרוארים בספרד, ממגוון זנים מקומיים ובסגנונות שמדגישים את האזור ועשיית יין מסורתית

בשנים האחרונות אנחנו מגלים יותר ויותר את ספרד שמעבר לריוחה או פריוראט: שמות כמו ריברה דל דוארו, קסטייה לאון (מהאזורים היותר גדולים), טורו ואחרים הופכים כאן יותר ויותר מוכרים.

טלמו רודריגז הוא שמו של מי שמייצר יינות מאזורי היין הידועים כמו ריוחה וריברה, בשילוב יינות מאזורים פחות מוכרים – הרבה פחות מוכרים. בשנת 1994 הוא הקים עם שותף בשם פבלו אגוזקיזה מיזם, שבו הם מייצרים יינות מכל רחבי ספרד. העניין כאן, הוא להשתמש לא רק בכרמים ותיקים מאוד או חלקות שהוכיחו את עצמן במרוצת השנים, אלא גם בזנים מקומיים ומסורתיים. המסורת נמשכת מהכרם – גידול בגביע (bush vines) ומעט הדליה – אל היקב, שבו מייצר רודריגז היינן יינות במכלי בטון בהרבה מקרים, במכלי נירוסטה לרוב ומעט גם בחביות קטנות.

רוזריגז ביקר בארץ לפני כמה חודשים, וטעמנו תשעה מהיינות שלו. אותי הרשימה במיוחד היכולת שלו ליצור יינות שאפילו בישראל מחירם שווה לכל נפש (70 ש"ח) ולהעניק תמורה יותר מיוצאת מהכלל ללקוחות שלו. כל זה, תוך יצירת יינות בעלי אופי משלהם, שונים בהחלט מה'ספרדיות המודרנית', אם קיימת כזו, שפונה למאסה חובבת ריוחה.

 

Gaba do Xil Godello, Valdeorras 2012
ללא עץ, מזן הגודיו. האף די קמצן אבל בפה חמיצות יוצאת מהכלל. גוף מלא, חלק ומשיי. יש ביין משהו חד, מינרלי ויבש מאוד, עם סיומת מצוינת. יין טוב, אבל חסר קצת משהו. 95 ש"ח.

Gaba do Xil Mencia, Valdeorras 2012
מהיינות היותר טובים בטעימה, במחיר של 95 ש"ח גם הוא. עשוי מנסיה – זן שדומה ואולי אפילו זהה ל- Jean הפורטוגזי. בכל מקרה, האף ירקרק, מערב-משלב גם פירותיות חביבה. הפה מצוין: קצר ולעניין. מדויק מאוד. יש ביין משהו מאוד ייחודי ומעניין והירקרקות היא מנטולית קמעא. לשתות קצת מקורר.

Al Murvedre, Alicante 2012
מורבדר, מן הסתם – ויין יוצא מהכלל טוב. 70 ש"ח "בלבד", נותנים לכם כאן יין אדמתי, מתובל ובעל ייחוד. הפה חלק וקטיפתי, יפה מאוד, מתובל גם הוא וטאני. זהו יין מהצד הים-תיכוני של ספרד עם עושר רב, חמיצות טובה וסיומת ארוכה ומהנה מאוד. יופי של יין!

LZ, Rioja 2012
יסלח לי האלוהים, אבל זו הייתה אכזבת הטעימה עבורי. הפה לא כבד, אבל מלא וטאני. היין ללא עץ בכלל, קל ומשמים. למה דווקא הריוחני יצא כזה? אני לא יודע. אולי דווקא הנסיון ללכת אחורה, לשיטות ייצור שעוד לפני מכלי העץ והחביות הישנות, הוא שעושה את הענין?  95 ש"ח

Lanzaga Rioja 2009
ריחות משכרים של יין משובח. מאוד מדויק, למרות השפעות העץ הבלתי משתמעות לשתי פנים: חלק, משיי וקטיפתי כמו חלק מקודמיו, עם טאנינים שמתגלים רק בהדרגה ובסיומת. קצת ארומות של שרף עץ יוצאות להן, והכל עטוף במעטפת מודרנית, בהחלט לא 'ריוחה' של הגראנד ריזרבות. 210 ש"ח.

M2 de Matallana, Ribera del Duero 2009
טינטו פינו שעבר תסיסה בנירוסטה ואז התיישנות של 14 חודש בעץ צרפתי, חציו חדש. ריברה היא ארץ קשה, עתירת גיר. היין הזה גם הוא חלק מאוד, מרוכז בצורה יוצאת דופן ועדיין לא עמוס. הטאנינים ברורים, חלקים וטובים כבר מהמתקפה, הפה ממשיך את האף – פלפל שחור וקאסיס – ומשהו שלי הזכיר פיטנגו, בפה, מכל הדברים: סוג של חמיצות ומתיקות שמתחלפות בינהן. מאוד טוב. 230 ש"ח

Gago, Toro 2010
לטלמו רודריגז כמה יינות Gago, וזה לטעמי המוצלח שבהם: מלא, מרוכז, מפולפל, עם חמיצות מצוינת וסיומת ארוכה וטובה. 170 ש"ח

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה