יקב יתיר: טעימה יוצאת מהכלל

ינואר הגיע, וזה הזמן לביקור השנתי ביקב יתיר. השנה, ערן גולדווסר, היינן, פתח עבורי את היינות הקיימים היום בשוק, לצד כמה יינות משנים קודמות וכמה 'קומפוננטות' מבציר 2013, שעומדים להכנס לבלנדים

היינות הפעם יוצאים מהכלל. לא שזה משהו חריג, אבל הפעם ההצהרה הזאת פשוט גורפת.

עיקר היינות מגיעים משתי שנות בציר: 2009 ו- 2010, ואפשר להרגיש הבדלים די משמעותיים בינהן.

יינות 2010 יהיו אהובים על הכל: נדיבים, נעימים מאוד. יינות 2009 מגלים חומציות גבוהה ומאוד 'מפוקסת', טאניות והידוק. בצירים קודמים נטעמים כולם צעירים ורעננים, עם המון פרי וחמיצות יותר מאשר רעננה.

יתיר צפוי להשיק את יינות 2011 במהלך השבועיים הקרובים. אני בהחלט ממליץ לקנות את יינות 2009 לפני שהם נעלמים, את הפטי ורדו מבציר 2010 ואת הקברנה סוביניון מהבציר הזה.

מלבד זה, הייתה שיחה מעניינת על ענייני ערד, שדה בריר ותיירות ב"מוּזה", שבה ההמבורגר היה מצוין כמו תמיד והקולה קלחה, נעימה כשיחה. סינגל קאסק היילנד פארק 25 ו- 21 ממבקבקים עצמאיים… מפתיע מה שאפשר למצוא בעיירה המדברית.

יינות יקב יתיר

יינות מבציר 2009

יתיר ויונייה 2013
אף מקסים: מאוד פרחוני ופירותי כאחד, עם המון ריחות מתוקים. ויונייה מאוד יפה, גם בצבע הטרי והרענן שלו, בעל מעט ירקרקות. הפה עגול, יבש, עם חמיצות טובה. מעט מפולפל. סיומת מזכירה קליפות הדרים.  תסס בנירוסטה וחציו הועבר לחצי שנה לעץ משומש.

אחד ממרכיבי הבלנד של 2014 היה יותר חומצי ופחות אלכוהולי. יהיה סביבות 13% אלכהול, בניגוד לזה של 2013 – 14%. הענין, אומר ערן גולדווסר, הוא שאחוז הענבים המצומקים יחסית גבוה בבציר, מה שמביא את הוויונייה לעיתים לאחוזי אלכוהול גבוהים ומקשה על השליטה על היין.

מרלו שיראז קברנה 2010
39% שיראז, 27% מרלו, 11% מלבק והשאר קברנה סוביניון. צבע סגול אטום, יפה. האף מתקתק, עם תחושה דומה שממשיכה בפה. המבנה הטאני מצוין אבל הגוף קצת קל וטיפה חסר במרכז. הסיומת טאנית-בינונית-ארוכה. כמו כל האדומים, גם היין הזה היה כשנה בעץ. כאן כבר יש הרבה מהיין שהיה בפודרים – אותן חביות 5400 ליטר של היקב.

יתיר סירה 2009
חביות ישנות – בנות שנה. פרחים ומעט גונים מעושנים בעף, מלווים בפטל מרוכז. הפה מאוד נעים – טאני בדיוק במידה, עם חמיצות מעולה. הכל יושב מצוין ביין הזה, שהוא יופי של יין, גם אם לא "סירה" פשוטו כמשמעו. תנו ליין זמן בכוס והוא יעשיר אתכם בריחות וטעמים של מוקה, תוך שמירה על חמיצות מעולה.

יתיר קברנה סוביניון 2010
האף הראשון ירוק, ואז פירותי להפליא, אבל בפה – איזה פה! יין סופר אלגנטי ומעודן במה שהוא משרה. האלכוהול 14.5% ובכלל לא מורגש. יין משיי אמיתי; מצוין. אפשר לשתות עכשיו דרך דקנטר, או להשאיר עד סוף העשור.

יתיר פטי ורדו 2010
האף מעט מחוזר, מרגישים ריחות גומי וריחות "סגולים". הפה יוצא מהכלל: מאוזן, טאנינים טובים, אבל מרוכז. זהו היין הכי מרוכז ומלא של היקב, עם ריכוז רב של טעמי פרי, אותם מלווים טעמי קופסת סיגארים מצוינים. הפטי ורדו הוא בהחלט ה-יין לבשר עסיסי, מתובל. יין שבולט משורת היינות של היקב במידת ה'עובי' שלו. לשתות עכשיו ובמהלך השנים הקרובות.

יער יתיר 2009

יער יתיר 2009

יער יתיר 2009 (יח"צ)

49% קברנה, 41% פטי ורדו, 10% מרלו. הפטי ורדו מורגש מאוד באף הראשון. בפה – אותה קופסת סיגארים, אבל החמיצות שונה לחלוטין. ההמשך – הטאני והחד, בא ממקומות אחרים מאשר הפטי ורדו, וכך גם החריפות.

התחושה לגבי יער יתיר גם היא של יין שונה ונפרד מהכלל, אך עדיין עם משהו שמחבר אותו "אחורה", לסדרת היינות האחרים של היקב. האופי החד יותר מגיע מהשנה – 2009 (דומה לסירה). מתווסף לכל זה משהו ירוק עדין וסגול, אבל סגול צעיר ורענן.

זהו יין בהחלט מורכב, מעניין וצעיר. גולדווסר חושב שבגלל האופי של הקברנה, היין יקבל יותר מהאופי שלו בשנים הבאות ואילו השפעת הפטי ורדו תרד קצת. אם כך: לשתות עכשיו בשביל הפטי ורדו – ובעוד שש-שבע שנים בשביל העתיד.

יינות מבצירים קודמים

פטי ורדו 2009
יותר קל ופרחוני מאחיו הצעיר. הפה שומר על הטאניות אבל החדות היא חדות של 2009. יין די פסיכי: טאנינים וחמיצות ממש גבוהים, אבל כאלה שיוצרים יין עם פוטנציאל מצוין להמשך. יין מבריק. סיומת ארוכה וטובה.

קברנה סוביניון 2007
הירוק די דומיננטי. האף מעניין – בקטע של עדיין לא "פטריות" אבל בדרך. הפה, לעומת זאת, הוא עונג צרוף: טעני, חמיצות טובה ומאוד ארוך. אפשר לחוש במינרליות טובה בסיומת, והטאנינים נשארים. הגוף מאוזן ולא כבד. לשמור!

שיראז 2007
כיף של אף: ריחות קלויים טובים, שכולם מגיעים מהפרי. בפה היין קצת יותר מבוגר – קצת פטריות, ממש בנגיעה הראשונה – ואז מרירות קליפות הדרים. זהו שיראז מאוזן, עם חמיצות טובה ודרך מאוד ארוכה לפניו.

שיווקית, זהו הבציר האחרון שהיין עדיין נקרא "שיראז" ביקב, והוא אכן בפרוש יותר לכיוון הסירה, גם אם בשרניות היא לא הדבר הכי בולט שלו. לגבי גיל, אין ליין הזה עדיין מאפייני בגרות. לחכות איתו, אם יש לכם בקבוק תחת היד.

אגב, ערן גולדווסר אומר ש- 2007 היא שנה לא ברורה ולא שגרתית. לא שנה שנכנסת לאחת מהתבניות של 4-6 או 5-3. לא לטעות – זו לא שנה אפורה, אלא מעניינת, שנותנת דברים לא שגרתיים ותימוכין לכך בשני היינות שהזכרתי.

שיראז 2006
יותר על הצד המתקתק של היין, עם ריחות 'מרחפים' מצד אחד ובשרניים מצד שני. הרבה גוף, טאנינים וחמיצות מאוד טובה. בהשוואה ל- 2007, יש בו משהו יותר פירותי מצד אחד, מצד שני מאוד מינרלי. הסיומת ארוכה. לאחר זמן בכוס יוצא משהו בעל אופי ירוק, קר, מעורב בארומות של תה שחור. הטאנינים נשארים לאורך כל הזמן. מצוין – אפילו מרתק.

צעירים: יינות 2013 לפני בלנד סופי

מרכיבי סירה

* כרם סירה צעיר, קלון שהגיע מצרפת, נטיעות 2010: קפה ותחושת עץ. רך, חמיצות טובה וטאנינים מודגשים אבל רכים. מאוד נעים, אחרי התיישנות של חצי שנה בפודר. מינרלי.

* סירה מקלון 747 (דייויס): החמיצות יותר גבוהה ומפוקסת. יותר חריף. הטאנינים יותר חדים. האף פרחוני, עם משהו ירקרק, טוב.

* סירה – שיראז (קלון 7, במקור אוסטרלי): משהו ביין הזה הזכיר לי את ה- 2007. מצחיק, אבל זה הכי יין מבין השלושה. האופי הבשרני, הטאנינים, הכל כבר מאוחד ודי הומוגני.

קברנה סוביניון 2013
די ירוק של טבק. הפה די רך, פירותי, עם חמיצות צעירה וטאנינים טובים. ליין יש easyness משעשע שהולך איתו, קשה להסבר. מאוד מחויך, בהשוואה ל- 2010 שמזכיר סוג של ג'נטלמן מעודן.

פטי ורדו 2013
דוגמא מאוד "דרינקבילית", חביבה ונעימה. טאנית – כן, אבל לא 'קשה'. חמיצות מצוינת, כמו בכל היינות, וסיומת ארוכה עם מעט מרירות. יין יבש מאוד, סמיך והומוגני.

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה