יינות יתיר: בציר 2011

יקב יתיר חוגג עשור שנים להסוודו, ומציג כמה וכמה יינות מצוינים מבציר 2011. זאת, לצד טעימה של מגנומים ודאבל מגנומים מבצירים ראשונים של היקב בימים האחרונים שלאחר הטעימה שבה הציגו אנשי 'יתיר' את היינות החדשים שלהם היו לא מעט שיחות בין עיתונאי היין, בקשר לטעימה החגיגית יותר שערך היקב באותו ערב; ויותר נכון אולי יהיה לומר "הצד החגיגי" של הטעימה.

אנשי יתיר הביאו מגנומים ודאבל מגנומים של יינות יער יתיר משנת 2001 – בציר הייסוד של היקב – ועד 2005. מבחינה צרכנית טהורה, אין כנראה ערך גדול לטעימה הזו, כיון שמי שיש לו מגנומים כאלה או דאבל מגנומים כאלה הוא קומץ אנשים. מצד שני, הציניקנים יאמרו שאין בכלל ערך צרכני גדול לכתיבה על יין, ושני הדברים מתקזזים. מה שכן אפשר לדבר עליו הוא אופי של שנות הבציר המדוברות ביקב ולקבל שוב הצצה לצורה שבה יינות מתיישנים – או לא מתיישנים – בבקבוקים בפורמטים גדולים.

מבין השנים, אני יכול לאמר די בשקט שישנו דמיון רב בין השנים 2003 ו- 2005 ומשהו שונה לגמרי ב- 2004. שני הראשונים הם בעלי אופי פירותי יותר, צעירים כרגע מ- 2004 ומתובלים ממנה. בציר 2004 – בדאבל מגנום – מראה סימני גיל והתבגרות ואת אותם ריחות וטעמים שלישוניים שמאפיינים יינות מבוגרים. אם הייתי צריך להשליך מזה על מצב יינות מבציר זה בבקבוקים רגילים, יכול מאוד להיות שהייתי ממהר לפתוח אותם.

בציר 2003 היה הפתעה לגבי: זה בציר שברוב היקבים מאופיין בטעמים די כבדים ובבשלות ניכרת. כאן, בדאבל מגנום, שוב, הוא טועם צעיר יותר ואלגנטי. בציר 2005, שדומה לו מהרבה בחינות, יוצא "עולם חדש", צעיר ובעטני, בהשוואה לשאר; מפולפל ומתובל מאוד.

באשר ל- 2001, הרי שהייתי מחכה איתו (מגנום). הוא מאוד שתי עכשיו, כמובן, בשל ורך, אבל הוא גם חי ונושם. אם אתם מחפשים יינות בעלי אופי מתבגר ו'מתיישנים' יותר, חכו איתו.

מה לגבי 2002? אחת השנים היותר בעייתיות בעשור וחצי האחרונים עדיין מתעתעת: האף היה קמצן להפליא בתחילת הערב ואחרי המזיגה הראשונה, בעוד שהפה היה פתוח יותר. בהמשך, הוא החל להוציא ריחות 'קרים' ולא מבוגרים. הייתי מצפה למשהו שיתרסק לו להנאתו כעבור כמה דקות, אבל זה לא קרה: היין נשאר יפה והחזיק לא רע בכלל.

ובקיצור: רוצים יינות מתיישנים, בעלי אופי מבוגר? זה לא הפורמט בשבילכם. רוצים לדעת מה היו טעמי היינות האלה כשהשיקו אותם? אתם יותר קרובים.

ובאשר ליינות מבציר 2011:

יתיר משנה את שמו הגנרי משהו של הקמ"ש הידוע, והופך אותו ל'הר עמשא'. יהיו כנראה שינויים נוספים מבחינה זו, אבל נראה בעתיד. בכל אופן, היקב ממשיך וימשיך לשמור על הלוגו ועל התדמית הכללית, או לפחות ככה זה נראה.

הר עמשא 2011
בלנד של חמישה זנים. באף הרבה דובדנים ופרחים. יין רענן, קל ונעים לשתיה בעל רמת טאנינים מדויקת, שמשאירה מספיק כדי לתת מבנה, ולא מכבידה או מפריעה להיות היין "בסיסי".

יתיר סירה 2011
עוד סירה של יתיר שאין בו מאפיינים זניים מובהקים. כאן מרגישים קפה, חמיצות מאוזנת וטובה וטאנינים טובים. אהבתי את התחושה בפה שהיין משרה.

יתיר קברנה סוביניון 2011
ירקרקות קלה, די נעימה. זהו יין 'קר' עגול מאוד, בעל חמיצות טובה ואפילו גבוהה. ממקומות אחרים יש בו סוג של אפר, אבל בסה"כ הפרי מרוכז וטוב, בלי כבדות.

יתיר פטי ורדו 2011
בהחלט יין מעניין. חמיצות בינונית אבל מאוזנת. טאנינים רכים וסיומת בינונית. יין בשרני וטוב – בלי להכביד.

יער יתיר 2011
הרבה דובדבנים, משהו שהזכיר לי תפוזים ואז פרי אדום-סגול קל: אוכמניות ופטל. הפה בעל מינרליות קלה, טאנינים עוצמתיים ורכים וסיומת ארוכה, מתובלת, בה בולטת החמיצות הגבוהה שגולדווסר משיג גם כאן.  בסך הכל, גם אם אפשר להסכים או שלא עם תווית מחיר שמעל 250 ש"ח, אפשר בהחלט לראות כאן את ההבדל בין יין דגל או יין גבוה, לבין יינות אחרים מסדרות רגילות, טובות ככל שיהיו.

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה