To T or not 2T, זאת השאלה

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

יקבי מוציאים יבש משני זנים פורטוגזיים: טוריגה נסיונל וטינטו קאו. מלבד עניין אקדמי, האם יש כאן בשורה כלשהי?

פורטוגל, בזכות האקלים הקשה וה'ישראלי' לכאורה שלה, תמיד היתה מקום שפזלנו אליו, בתקווה להביא לכאן בשורת 'זנים מתאימים'. אבל בכל מה שקשור לזני ענבים פורטוגזים בישראל, חייבים לתת קרדיט לפחות לשניים: אורי חץ ושאטו גולן, על הבאת הטוריגה נסיונל וייצור יין ראשון ממנו בישראל, ולפרופסור שפיגל ממכון וולקני, על השימוש בסוסאו, ליצירת ה'ארגמן' הידוע. חץ מייצר יין קינוח אדום, והארגמן? הארגמן עובד, סוחב בשקט מליוני ליטרים של יין וסובל את התדמית שניתנה לו כשמה שנשאר לו, הוא להתנחם במה שאבי פלדשטיין עושה איתו.

טוריגה נסיונל בכרמי עינות יהונתן

כל גפן מקבלת טיפול, כל אשכול מעוצב ביד... טוריגה נסיונל בכרם עינות יהונתן

יקבי רמת הגולן, מספר ויקטור שונפלד, היינן הראשי של היקב, החלו לבדוק את השימוש בזנים הפורטוגזיים כבר ב- 1998, אבל רק בשנת 2005 נטעו מהם נטיעות שאפשר להגדיר אותן מסחריות, ולייצר יין מזנים אלה. בסך הכל נטע היקב שלושה זנים פורטוגזיים (זהות השלישי עדיין סודית), כששניים מהם הפכו ליין. האם גם נראה בעתיד יין קינוח אדום עשוי לפי השיטה של פורטו? בינתיים זאת ספקולציה, אבל לא בלתי אפשרית: בפורטפוליו המגוון מאוד של יקבי רמת הגולן אין עד היום יין קינוח אדום.

טינטו קאו

יכולתם לחשוב על ענבים קלים יותר לגידול לא? טינטו קאו בכרם של רמת הגולן

הענבים – טוריגה נסיונל וטינטו קאו – נטועים בכרם 'עינות יהונתן': כרם ששוכן בגובה של 700 מטר מעל פני הים, שניטע די לאחרונה – משנת 2004 ואילך. הוא נטוע כבר ברובו לפי השיטות והפרוטוקולים החדשים של יקבי רמת הגולן, שמתבססים על לימוד הקרקע והאקלים האינטנסיבי שלהם: ניתוח הרכב הקרקע והלחות האצורה בה – על ידי ניתוח מוליכות – התנהגות הגפנים במפני נטיעה בכיוונים אלה ואחרים, וצורת גידול וזמירה שלא תמיד מקובלות בארץ – או היו בלתי מקובלות, עד שהוכחו כטובות ויעילות על ידי היקב.

אני מניח שגם כאן, רמת הגולן חיפשו לא רק לרענן את ספריית הזנים שלהם (משהו כמו 23 זנים, נכון להיום), אלא חיפשו זנים חדשים שיכולים להתמודד עם האקלים החם שלנו, ועם העדר משקעים. הזנים הפורטוגליים, שרגילים לעולם של קרקעות קשות וקמצניות לעיתים, ולמזג אוויר די בעייתי וקיצוני, הם מועמדים טובים. מצד

ירדן רמת הגולן

"ירדן רמת הגולן טוריגה נסיונל וטינטה קאו נשמע קצת מסורבל, אז החלטנו לקרוא לו 2T" ויקטור שונפלד, יינן ראשי

שני, האם יש להם מקום מבחינה מסחרית? בעולם יין שמרני כמו שלנו, אני חושב לעצמי, כשקהל ברובו לא ממש מוכן לשמוע על זנים חדשים, ומתיחס בחשדנות רבה אפילו לזנים כמו סירה, איפה יכולים להכנס זנים כמו טינטה קאו וטוריגה?

"הכמויות כאן הן כמויות קטנות," אומר ארנון הראל, מנהל השיווק של היקב, "והיין טוב, כך שבכל מקרה לא תהיה בעיה למכור את היין." בנוסף, הוא ממילא לא מיועד למי שלא מבין ביין, ואין ספק שהשימוש בזנים לא שגרתיים, והחלוציות בהכנסת זנים חדשים לישראל, עושה טוב לתדמית היקב בקרב השכבה המתעניינת של חובבי היין, ואני בטוח שגם המסעדנים לא יסרבו לבקבוק או שניים של משהו חדש.

ואיך היין?

טעים. רמת הגולן לא היו מוציאים משהו אחר. אם היה חשש שהשם – 2T – יגרום למישהו לחשוב שיש כאן מיץ תות מתקתק (שמעתי "תותית", "תותי" וכד' – במלעיל ובמלרע), יבוא היין וירסן את המחשבה: הוא בעל צבע שחור כמעט אטום ומאוד כהה. האף מאוד ארומתי, בועט ומוחצן. ישנה בו הפרחוניות החביבה – ורדים – שמקורה אולי בטינטו קאו – עם פירות יער וירקרקות מרומזת של עשבי תיבול. מצד שני יש בו גם פירות כבדים יותר, כמו שזיפים. זהו יין בעל טאניות טובה וחמיצות גבוהה למדי, עם סיומת בינונית-ארוכה. המחיר – 110 ש"ח – בהחלט מתאים, לבקבוק יין לא שגרתי וטעים.

  קצת על הזנים

טינטו קאו Tinto Cao

טינטו קאו

טינטו קאו: ארומות פרחוניות וקלילוּת

אחד מחמשת הענבים ה'מומלצים' של אזור הדואורו בפורטוגל, אליו הגיע במאה ה- 18. זהו לא זן קל לגידול ולא זן קל מבחינה מסחרית, אבל יש בו איזון בין חמיצות, טאניות וטעמים, שעושה את ההתעסקות איתו כדאית, אומרים בפורטוגל. היינות פרחוניים, דחוסים למדי ובעלי מבנה מצוין, עם פוטנציאל התיישנות ארוך.

ברוב המקרים מערבבים אותו עם טוריגה נסיונל ואראגונז (Aragonez). הזגים העבים של הטינטו קאו נותנים טאנינים עוצמתיים, אבל גם מגינים על הענב ממחלות שונות ורקבונות. מצד שני, גם בגלל עובי הזגים, הוא מבשיל יחסית מאוחר ונותן יבולים קטנים. בשנים האחרונות הוא עובר רנסאנס, גם בפורטוגל, ונחשב לאחד הזנים הטובים ביותר לפורט.

טוריגה נסיונל Touriga Nacional

טוריגה ניסונל

טוריגה נסיונל: גרגירים קטנים, לעיתים זערוריים

זה אולי הנביולו של פורטוגל… הטוריגה נסיונל הוא ככל הנראה הזן הטוב ביותר של מדינת היין העתיקה הזאת. הוא עבר והתפשט מצפון המדינה לדרומה, ואפשר למצוא אותו כיום כמעט בכל חלקיה של פורטוגל. גם זה, כמו הטינטה קאו, ענב בעל זגים עבים, אבל הוא בעל גרגירים קטנטנים – ואפילו פחות מזה, לעיתים – ומרובה זרעים – הרבה טאנינים.

האופי הפירותי כבד יותר. יש בו ריחות של סיגליות, אבל גם הרבה שזיפים ופירות יער. עם זאת, הוא שומר על קלילות בעזרת ארומות של תפוזים ופלפול, שאנחנו מכירים מהפורט.

צילום היין: כפיר חרבי

צילומי הענבים: Wines of Portugal

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

10 Responses to To T or not 2T, זאת השאלה

  1. מאת ליאור יוגב‏:

    מעניין מאוד

    אני חולק עליך לגבי הבעייתיות בשיווק
    השוק צמא-רותח לזנים חדשים, ככה החבית הראשונה של הגרנאש האבידני נמכרה ב-200-300 ש"ח לבקבוק יין שקיבל 88 אצל רוגוב אם אני זוכר נכון.
    באופן דומה הפטיט סירה של צ'ילאג נמכר במחיר גבוה משמעותית משאר היינות שלה (למרות שלדעתי חלק מהיינות הקונבנציונליים שלה טובים ממנו), ויש עוד עשרות דוגמאות בשוק (מדיטרניאן המצוין, למשל)

    רמת הגולן גם שברו פה את סכמת הקברנה-מרלו-שרדונה, וגם הלכו כ"כ רחוק שהם הקדימו הרבה יקבים אחרים והם הראשונים לעשות יין יבש מהזנים האלה למיטב ידיעתי.

    אגב, טינטו קאו זני וסוזאו זני מפורטוגל אפשר להשיג במחיר דו ספרתי בספשל רזרב בחיפה – יינות נחמדים, מעניינים ומלאי אופי.

    • מאת sagi‏:

      א' תודה.

      ב' – אתחיל מהסוף: את היין של סואידן אני לא מכיר, לצערי. ישנם גם יינות פורטוגזיים ל'קיפיס', שאותם גם לא יצא לי לטעום. מה שכן, היום בערב תתפרסם רשימה שלי על יינות פורטוגזיים אחרים, שאין בארץ. יש בהם – בהרבה מהם – מין streak מינרלי-ירקרק מעניין.

      אין מחלוקת לגבי מה שרמה"ג עשו בעניין ה'סכמת קברנה-מרלו'. אבל את זה הם עושים הרבה וכבר עשו לפני תקופה ארוכה, גם עם דברים אחרים, כמו הסנג'ובזה או (הנסיון?) עם הנביולו, שלא לדבר עם הוויוניה הזני והרבה קודם, עם הגווירצ' ואז עם סגנונות יין שונים.

      ככלל, זה יקב – ויינן ראשי – שתמיד חייב להיות צעד אחד (או חמישה, יותר נכון), לפני כל מקבילי הגודל שלו בתעשיה, והוא מספיק בטוח בעצמו כדי לעשות את הדברים האלה – גם עם אנשים מבחוץ: זאת עבודת כרמים (פיל פריז), זאת עבודת כרמים ויקב (זלמה לונג) וזאת גם עבודה על זנים חדשים. זה גם היתרון של שונפלד, עם הוותק שאין דומה לו ביקבים בארץ, שמאפשר לו הכרות עם כל חלקת אדמה שם ועם כל יין. מנגד, שיתופי הפעולה שלו עם גורמים מבחוץ הם בדיוק אלה שמכניסים או מזרימים 'דם חדש' למערכת. בעניין הזה, אני זוכר שלפני חמש או שש שנים הטענה העיקרית כלפי רמה"ג היתה שאין חידושים, שלכל היינות יש אותו טעם (הרבה עץ) וכו' וכו'. אז לא משנה שבהרה מקרים אנשים אוכלים כובעים במידות שונות, עם יינות מסוימים, אבל הנה, היקב מוכיח שגם עם יינן חזק ורב-השפעה, שחוגג 20 שנה ביקב, אפשר לעשות דברים חדשים.

      עכשיו השאלה מי יקנה את היין?
      אני טוען, שבשלב הזה הקונים הם בדיוק אלה שקנו את היין של אבידן ואלה שקנו את היין של צ'ילאג, ובמידה מסוימת הם הלקוחות של יקבי בוטיק אחרים. היין הזה הוא סוג של 'יין בוטיק' ביקב, והולך ללקוחות האלה. זה עדיין משאיר בעייתיות בשיווק, לו היקב היה רוצה לעשות 125,000 בקבוקים, ולא 12,500. זה לא גורע מהצורך לעשות את היין, כי (אני מסכים איתך) שיש צורך בו בשוק – רק שוב, זה עניין של כמויות.

      • מאת רני רוגל‏:

        אז השאלה לגבי הטוטי – שמו הישראלי החביב של היין הפורטוגזי של רמה"ג, היא אם טובי או נוט טוטי.
        אני בעד הנגד. היין אכזב אותי.
        לא מצאתי בו עוצמה וטעמים מרתקים.
        גם אכזב אותי הפס הכתום על תחתית התווית – אמנם ברמת הגולן מזדהים עם הכתום של מתנגדי ההתנתקות, אבל חבלת מיתוג זאת בתוויות הירדן, ראויה לגינוי חמור.

        • מאת sagi‏:

          היי רני,
          אני חושב שזה בציר ראשון, מזנים באמת לא מוכרים בארץ.. צריך לתת את הקרדיט, גם אם היין לא גדול (האם כל יין חייב להיות 'עצמתי'? אני בכלל לא בטוח).
          לגבי הפס הכתום – לא עלה בדעתי בכלל שזה הכיוון. האם אתה יודע שזאת הסיבה? יין ופוליטיקה מעולם לא היו חיבור טוב… 🙂

  2. פינגבאק: על אודות אזורי היין של פורטוגל עם רשמי טעימה של כמה יינות משם | יין בירה ואלכוהול - שגיא קופר: המרקקה היומית - The Daily Spittoon by Sagi Cooper

  3. מאת רני רוגל‏:

    והנה טוטי פרוטי משובח לחברים ביקבי רמה"ג מתוצרת ליטל ריצ'רד:
    http://www.youtube.com/watch?v=wj_jm2J6DWc

  4. מאת ארנון‏:

    קודם כל לגבי היין עצמו – חבל שטעימת היין המובאת בכתבה היא למעשה ציטוט של היינן ולא של טועם יין מנוסה, לקרוא את הפרסום של היקב אפשר באתר היקב.

    110 ש"ח ליין מגפנים שזאת להם שנת הבציר הראשונה? והכותה עוד חושב שזה מחיר מוצדק. אולי רק למשוגעים לדבר (שלא מבינים ביין) או למחפשי הכשרויות למינם שעדיין מאמינים שבחו"ל טופינג לחביות זה בגלל שאת דגימות היין נוסכים עד הפסלים והאלילים שעומדים בקרן מרתפי היין.

    לצערי הנטיעות והטכניקות של יקבי רמת הגולן מוציאים יינות פירותיים מאוד, כהים מאוד וכאלה שלאחר שנה-שנתיים נשארים בהם רק רמזים מוזרים לחומצה טרטרית מעורבת בניחוח שזיפים בשלים מדי.

    קצת יותר דיוק וקצת פחות חנפנות. לא יאומן שאני מתגעגע לרוגוב.

  5. פינגבאק: פורטו(גל) מול ישראל « דברים ששותים – על שתיה, ועל מה שמסביב

  6. פינגבאק: יינות פורטוגזיים: רשמי טעימה אקלקטיים | יין בירה ואלכוהול – שגיא קופר: המרקקה היומית – The Daily Spittoon by Sagi Cooper

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.