יקב עמק יזרעאל: מניות יין, anyone?

יקב צעיר עם פנים לעתיד, יקב סטארט אפ, עם פילוסופית זנים מקומיים ובעיקר שיווק לא מקובל

יהודה נהר היה בן גרעין בקיבוץ חנתון בסוף שנות ה- 90. בעשור הראשון של שנות האלפיים הקיבוץ נקלע לקשיים ועמד על סף פרוק, כאשר נהר ואיתו צעירים נוספים, הגיעו למקום בנסיון לשמר ולמעשה גם להחיות אותו כקיבוץ מסורתי-פלורליסטי. במקום הוא פגש את ג'ייקוב בן דוד ואת שלמה (מומו) שמילוביץ'. הראשון הוא איש הייטק שהפך משקיע ביקב ומייסד לצידו של נהר, ואילו השני הצטרף כמעצב התדמית הוויזואלית של היקב והאיש שאחראי על השיווק.

חנתון שוכן בחלק הדרומי של הגליל התחתון, בתחום המועצה האזורית עמק יזרעאל. כך נקבע שמו של היקב – עמק יזרעאל – מקום שלא בהכרח מחובר אצלנו ליין בכלל וליינות איכות בפרט; בננות אולי לא מגדלים באזור, אבל התובנה היא כמובן להתרחק מאזורים נמוכים יחסית, חמים ולא 'מאווררים'.

ליקב אמנם אין כרמים באזור או מחוצה לו (הענבים בחכירה בחלקם), אבל תוכניות, לפחות בחשיבה, קיימות. אנחנו מכירים כרמים באזור – בתענכים – כך שהדברים לא לגמרי בלתי אפשריים.

למייסדים עליהם סיפרתי למעלה צורף ארי ארל: יוצר יינות קובננט שבקליפורניה, ואיש שחתום על לא מעט יינות איכות שנושאים תוויות מחיר מרשימות למדי ליינות כשרים. ארל מגיע ארצה ליעוצים וכיינן וגם כדי לייצר במקום את היין הגלילי-ישראלי של קובננט, שאני בטוח שעוד נשמע עליו בעתיד.

את היינות הבאים אתם יכולים לקנות ישירות ביקב, באמצעות אתר האינטרנט שלו. מלבד זה, הוא משווק את עצמו ברוח הזמן כפרוייקט סטארטאפ אה-לא קיקסטארטר. בינתיים ישנם 86 משקיעים באתר היקב, שהצליח לגייס כ- 20,000$, כ- 40% מהסכום שהוצב כיעד. בסוד אני יכול לומר, שגם אם הכסף לא יגוייס במלואו, היקב ימשיך להתקיים.

טעמנו מכל המגוון של היקב. הסיכום שלי הוא שהיינות טובים, אם גם לא מפתיעים או מרשימים. הבלנד האדום הוא הפייבוריט שלי בכל הטעימה ומכל המגוון, כאשר השרדונה והבלנד הלבן היו החלשים במגוון.

כל היינות כשרים.

יינות יקב עמק יזרעאל

יינות יקב עמק יזרעאל (יחצ, מתוך דף הפייסבוק של היקב)

עמק יזרעאל שרדונה 2013
ענבים משילה. תסס בעץ. היין חמאתי, חלק ועגול עם סיומת מתובלת. שמונת חודשי ההתבגרות והיישון בעץ הצרפתי בהחלט מורגשים. מה שפחות מורגשת לצערי היא חמיצות. הסיומת מעט מינרלית, אבל בסה"כ לשרדונה הזה ישנו אופי טרופי, חם. 85 ש"ח.

עמק יזרעאל בלנד לבן 2013
בלנד של גוורצטרמינר, שרדונה וריזלינג, בנירוסטה, עם צבע מעט בוגר וכהה. הגווירצטרמינר בהחלט שולט באף, שבסה"כ הוא טוב מהפה (קצת פאזי, עצי משום מה). 75 ש"ח.

עמק יזרעאל רוזה 2013
סירה – 60% וארגמן. יין די 'עבה', עם ארומות בשרניות וסיומת מינרלית ודי ארוכה. הוא עולה 70 ש"ח – מחיר הוגן.

בלנד אדום 2012
קריניאן (20%), ארגמן (20%) וסירה. הכוונה כאן היא ליצור יין מקומי-ישראלי, גם מתוך חשיבה ייננית ולא רק שיווקית-הצהרתית. האף די סגור, אבל לא נורא, כי נראה שיכול בהחלט להתפתח: הפה מצוין: מינרלי-תותי, עם פירותיות קלה ורעננה שלא מסתירה פירות שחורים מתחתיה. החמיצות מצוינת, ארוכה ומתובלת מאוד והטאנינים קצרים ורכים. 95 ש"ח, מחיר הוגן.

מכאן ואילך טעמנו שלושה יינות סינגל ויניארד אדומים. בעצם, מה שהיקב עשה הוא להפריד את שלושת הזנים שהוא משתמש בהם לבלנד, וליצור מהם שלושה יינות נפרדים, כשממילא הענבים מגיעים כל אחד מכרם אחר. אלה שלושה יינות טובים, אבל הבלנד – כמאמר הפתגם – עולה על סך רכיביו. היינות האלה למכירה רק ביקב ונעשו בכמות של 400 בקבוקים בערך. בשנים הבאות מתוכננות כמויות גדולות יותר מיינות אלה.

קריניאן בנימינה 2012
האף צריך להתעורר… הפה עגול מאוד ומתובל. מעט טאנינים אבל חריפות טובה וחמיצות גבוהה.

סירה עמק קדש 2012
אף מעט מחוזר – כבד מאוד, על הצד הבשל של הפרי. הסיומת טאנית, שחורה. הפה רך מאוד אבל נהנה ממבנה טוב וחמיצות טובה.

ארגמן בנימינה 2012
האף מעט ירוק, אבל הפה עשיר בפרי סגול (שזיפים, אוכמניות). הסיומת בינונית, עם חמיצות סבירה וטאנינים טובים.

סיכום: יקב עמק יזרעאל, כיקב חדש, מראה כיוון והיינות בהחלט סבירים.

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה טעימות, יין, יין, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה