יין קל – קשה למכירה

מה יש ליינות דלי אלכוהול שהם לא מצליחים? האם זה הכל עניין של תדמית, או שהשאלה טמונה בטעמי היין? האם זה בגלל שארומות 'אובדות'? האם יש סיכוי ליין קל אלכוהול (או דל-אלכוהול) בשיח הנוכחי?

בשנתיים-שלוש האחרונות אנחנו רואים לא מעט יקבים שמצהירים על כך שהם מכוונים ליצירת יינות ישראליים בעלי תכולת אלכוהול נמוכה. 'נמוכה יותר', אני צריך לומר, כיון שכל עוד הטבע מאפשר לנו לעשות רק מה שהוא מאפשר, הרי שיינות בעלי תכולת אלכוהול נמוכה של ממש יהיה קשה לעשות בישראל. למרות כל הדיבורים, ריכוז האלכוהול הממוצע ביינות עדיין ממשיך ועולה ואם לא, אז הוא לא יורד.

גם בכרם ובמיוחד ביקב, ייצור יינות יבשים בריכוז אלכוהול נמוך הוא עניין טכנולוגי די יקר. בכרמים מדובר בניהול חקלאי מוקפד, יקר מבחינת כח אדם וכזה שדורש ליווי הדוק יותר של היינן על הנעשה בכרמים.  ביקב מדובר במערכות סינון או סירקוז שאינן זולות לרכישה ותפעול. במצב השוק הישראלי ובהקף שלו, אף אחד מהייננים שאיתם דיברתי על הנושא לא הראה בכלל כוונות להכנה לעניין. אולי דברים נמצאים בתהליך, אבל אני לא יודע עליהם.

מצד שני, אנחנו לא רואים יבוא של יינות דלי אלכוהול שנעשו בשיטות טכנולוגיות, להבדיל מיינות שמסורתית הם כאלה (וינו ורדה, יינות לא יבשים וכד'). לו הייתה דרישה, היו מיבאים בוודאי.

מחקר חדש של Wine Intelligence סקר את מותגי היין דל האלכוהול בעולם, והוא מראה שלמרות כל הדיבורים על הסכנות שבשתיית אלכוהול בריכוז גבוה ולמרות הדרישה הכללית למוצרי מזון בריאים יותר, עדיין, יין ללא אלכוהול או בעל אלכוהול מופחת הוא עדיין עניין שולי.

סטיבן לייסי, מנהל המחקר של Wine Intelligence, אומר שאחת הבעיות היא פרגמנטציה של השוק מבחינת תקינה: באירופה – ובישראל לפי התקן שעדיין לא תוקן – משקה יכול להקרא יין רק מעל 8.5% אלכוהול. בארה"ב ריכוז המינימום הוא 7% (עד 22%!) ובקנדה דרוש ריכוז של 9%. מתחת לזה אפשר לקרוא ליין "light". בנוסף, בחלק מהמדינות – בריטניה למשל – המס על יינות 'קלים' נמוך יותר, ובחלק מהמדינות המצב אינו כזה.

הבעיה השניה היא בעיית איכות היין ואיכות היין הנתפסת: חלק גדול, אם לא רוב, הצרכנים בשוקים השונים עדיין רואים – בצדק רב – ביין בעל ריכוז אלכוהול מונמך (או נמוך) יין נחות, דבר שהוא מכשול עיקרי בקטגוריה.

אני לא יודע איך נעשה המחקר, אבל יש לי הרגשה שמדובר היה בשאלות סגורות, בנוסח "עד כמה אתה מסכים עם האמירה הבאה: איכות יינות קלים נמוכה יותר משל יינות רגילים." זה, או שאלות בסגנון הזה.

אני מניח שגדולים וטובים ממני עשו את המחקרים הנכונים ופתחו את השאלה לדיון בקבוצות מיקוד שונות, אבל ההרגשה שלי בעניין היא אחרת.

מלבד הקטע המצ'ואיסטי – "אה, הו-הו, אני שותה 16.5 אחוז בלי בעיה!" – נראה לי שיינות קלים יוצרים אצל הצרכן סוג של צְרִיר הַכָּרָנִי (ביטוי נפלא – דיסוננס קוגניטיבי): דורות על גבי דורות חינכו אותנו שיין הוא מוצר טבעי. המוצר הכי טבעי. מייצרים אותו מענבים ותו לא. צרכנים רבים יזדעזעו אם ידעו על חומרי ההצללה שמשתמשים בהם, או על כך שמוסיפים אנזימים או חומרי הזנה לשמרים. על Frutarom Style Additives אין בכלל מה לדבר, וראו כמה רחוק הלכו בעולם כדי למנוע הוספת סוכר או חומצות ליין. עניין התוספות הוא אחד מהסודות השמורים והכמוסים ביותר של עולם היין, כולל התוספות הלגיטימיות.

עכשיו באים לצרכן ושמים מול עיניו את היינות הקלים:

– "היי, תראה מה עשינו בשבילך: יין עם 5% אלכוהול בסך הכל! עכשיו אתה יכול לגמור חצי בקבוק ועדיין להרגיש אחלה. כוס כפולה ועדיין לא יראו את זה על הגזרה שלך! איזה עננים שמנו על התווית? ובלון פורח! לא מגניב?" (וכל תוויות היינות הקלים הן תוויות "מגניבות").

– "אה… וואלה. רגע: איך אתם עושים את זה?"

– "אנחנו מסננים את האלכוהול החוצה לגמרי ואז מוסיפים בדיוק כמה שצריך…"

– @#@!??

"מוציאים"? "מוסיפים?" עוד מניפולציות של יצרנים גדולים ותאגידים? לא תודה. אני יודע שהרבה אלכוהול זה לא ממש בריא, אז אשתה קצת פחות. אני יודע שאסור לנהוג תחת השפעה, אז אשתה כוס בירה, במקום, תודה."

יהיו בוודאי מי שיגידו ששום צרכן לא שואל את עצמו את השאלה הזו – איך אתם עושים את זה. אני לא חושב: יינות בריכוז אלכוהול נמוך מכוונים בשלב זה בדיוק לקהל ששואל את עצמו שאלות. זה בדיוק הקהל ששואל את עצמו "מה אני מכניס לפה" ובדיוק זה שקורא את כל המאמרים בתחום ועוקב אחרי חידושים והמצאות.

אני בשיא הרצינות שואל את עצמי: לו הייתי מתיישב במסעדה, והיו מציעים לי שתי כוסות יין 'קל' במחיר כוס אחת של יין רגיל, האם הייתי הולך על הדיל? האם הידיעה שאני עדיין יכול ליהנות מעוד כוס יין ולעלות על הכביש תפתה אותי יותר מכוס יין אחת של נוזל שאני בטוח בו – בכל האספקטים שלו? אני לא חושב.

אם אכן שם קבור הכלב – ואני מאמין שכן – אזי "השיטה הישראלית" של ניהול כרמים וגידול יין לריכוז אלכוהול נמוך היא שיטה נכונה. גם עבודה מתאימה ביקב ושיטות טבעיות שלא מדברות על "הוצאה והוספה", ממברנות וסרקזות, הם כיוונים טובים לפי התפיסה הזו. ליין קל יש דרישה – המחקר של Wine Intelligence מראה את זה בברור – אבל חייבים להתגבר על אותו צריר הכרני ולהשאיר את הדברים טבעיים ככל האפשר.

כל הצילומים – יח"צ ומודעות.

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, תהיות שונות, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה