בזלת הגולן: יינות חדשים ומעניינים

שני יינות שרדונה שונים לחלוטין, יין אחד עם 16% אלכוהול ובלנד חדש: בציר לא רע לעונת החגים הנוכחית

יינות בזלת הגולן זוכים ללא מעט הערכה בקרב חובבי היין בישראל. האופי הכבד, הכהיל שלהם, הוא ברור, בולט מאוד ולמרות שינויים בשנתיים-שלוש האחרונות, הוא עדיין מודגש לעיתים קרובות. לא הופתעתי לכן לגלות שהקברנה סוביניון בציר 2012 מכיל לא פחות מאשר 16% אלכוהול. אם הזכרון הרופף שלי לא מטעה  אותי, אין יינות כהילים מזה בישראל. לפחות לא בייצור סדרתי, של יקב בסדר גודל כזה.

בזלת הגולן יקב וואסט

בזלת הגולן: המרכז בצומת וואסט

אתחיל דווקא ביינות האדומים, וביין החדש של היקב: בזלת הגולן מאגמה 2012. זהו בלנד קברנה סוביניון מרלו, חדש ושונה מכל מה שאתם מכירים משל היקב; מזכיר מאוד את המגמה של יינות 2011.

התחושה בטעימה הראשונה של היין היא שלוי ושות' החליטו ליצור יין שהוא נטו כיף: ריחות קלים של פירות טריים, דובדבנים ומעט קליה על רקע הפרי הזה. בפה מתגלה יין בעל אופי כמעט איטלקי-אירופאי, עם חמיצות די גבוהה וגוף בינוני ומאוזן. התחושה הזו נשארת גם אחרי שהיין מתפתח (יפה) בכוס. הטאנינים טובים ובאופן כללי ה'בזלת הגולן מאגמה 2012' הוא "בזלת למתחילים", ולמי שרוצים יין יותר קל משל היקב, בהחלט. אני לא יודע אם ביקב יצרו גם גרסת רזרב של הבלנד, אבל בכל מקרה גם ליין הזה פוטנציאל יפה לשנים הקרובות.

הקברנה סוביניון 2012 של בזלת הגולן – הרגיל, לא הרזרב – עמוס טעמי פרי. להפתעתי הרבה, למרות ריכוז האלכוהול היחסית גבוה, הוא שתי לחלוטין. האלכוהול פחות מורגש מאשר בהרבה יינות "קלים" יותר מישראל – כאלה עם 14 – 14.5% – והתחושה הכללית היא של יין מאוזן. הקברנה סוביניון רזרב 2012, עם אותו אחוז אלכוהול, מרגיש מעט כבד יותר ומלא גוף, אבל גם הוא מאוזן מאוד. בשני היינות ישנו אותו אלמנט ירקרק-מנטולי, שהיקב היה ידוע בזכותו בשנותיו הראשונות. הוא מודגש יותר ב'רזרב', אבל נעים בשניהם. אלמנט ירקרק פחות נעים מצאתי ב'מרלו' 2012, שהיה לי נעים מאוד, מתובל ובעל גוף טוב.

יינות בזלת הגולן. צילום: יחצ

יינות בזלת הגולן. צילום: יחצ

יינות לבנים

בזלת הגולן שרדונה 2013 היה כרגיל נחמד: גוף בינוני ויין סימפטי אך ללא מורכבות מיוחדת. היין היותר מעניין הוא השרדונה נגב-גולן 2013 שנעשה מענבים שמקורם בשני אזורים שונים בארץ: גולן – כרמי היקב ה'רגילים', ונגב – כרמים ברמת נגב, שמעובדים על ידי הגרעין העירוני "כרם רמון", שיזם בשעתו אל"מ רוני מרום, מי שהוא היום ראש מועצת מצפה רמון. הכרמים האלה, שעל נטיעתם ועיבודם מפקח הכורם ערן "ננה" רז, מניבים פרי מהטובים ברמת נגב וענבים לבנים מהטובים בארץ.

הופתעתי מהמורכבות של היין, אני חייב לומר. יש לו גוף טוב, הוא רענן ועם זאת מלא ו'עסיסי'. הרעיון של ענבים מעורבים ממקורות שונים הוא לא רעיון חדש בוודאי, אבל הוא רק מחזק את התחושה שלעיתים קרובות יש יתרון ביין גנרי, יותר מאשר חסרון.

מחירי היינות נעים סביב 75 ש"ח ליינות הבסיסיים ועד 105 – 135 ש"ח ליינות הגבוהים יותר. המבחר הזול שמצאתי היה בבית המשקאות של נפתלי (לא כל המגוון).

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *