ליד בית שמש: מנזר ביזנטי ולצידו בית בד וגת

מתחם ובו בית בד גדול, גת ופסיפסים שונים נחשף בבית שמש. הארכיאולוגית אירנה זילברבוד מרשות העתיקות מעריכה שהמקום שימש כמנזר

כבר הרבה זמן שבית שמש וסביבותיה לא היו בכותרות בהקשרים חיוביים: עמק האלה ידע מאבקים רבים בתקופה האחרונה, על שאלת הקף הגן הלאומי, הבניה והפקת נפט מפצלי שמן. היום התבשרנו על גילוי מתחם תעשייה חקלאית שלם מהתקופה הביזנטית, שככל הנראה היה חלק ממנזר מקומי.

נפגשתי עם הארכיאולוגית אירנה זילברבוד, שניהלה את החפירה, וחשפה את המקום בזמן שיא של 22 יום בלבד. זילברבוד, שזו לה החפירה ה- 160 שהיא מנהלת מטעם רשות העתיקות, אמרה שהמקום נחשף בסקר רגלי שנעשה באזור לפני התחלות בניה. "הסקר גילה בורות וראשי קירות. חשבנו שזה יהיה עוד אתר קטן, כמו האתרים הרבים שנחשפו באזור עמק האלה והוואדי הספציפי, אבל מהר מאוד גילינו שמדובר במשהו הרבה יותר גדול."

ולמרות הגודל והמורכבות של האתר, החשיפה המהירה?

"כן. ברגע שאתה יודע מה פחות או יותר עומד לפניך, אתה יכול להנחות את הצוות וגם לעורר את הסקרנות שלו. הפועלים נתרמים לעניין מתוך רצום פשוט לדעת מה הולך לצאת, ושיתוף הפעולה שלהם מעולה."

שיתוף הפעולה אכן ניכר עדיין בשטח, כיון שאחד החדרים לא נחשף עד הסוף, וזילברבוד, שבינתיים עברה לאתר אחר בסביבה, עדיין מפקחת במקום ומפעילה שם צוות קטן.

מדובר כאמור במתחם שלם, בשלושה מפלסים, שחולק לשני חלקים שאת שרידיהם אפשר עדיין לראות. החלק השלישי – הדתי – לא נמצא, ולא נמצאו במקום שרידים פולחניים כלשהם. "יכול להיות שהכנסיה היתה בקומה השניה של המבנה ואולי היא שכנה מחוץ לגבולות המתחם עצמו." אומרת זילברבוד, ומצביעה על שרידים חצובים באבן, כמה מטרים מערבה למתחם. "הפסיפס, המבנה המושקע ושרידי רעפים וחלונות שנמצאו במקום מזכירים מאוד שרידי מנזרים מהאזור ומהתקופה."

כעשרה מטרים מהמתחם ישנה גת גדולה למדי, עם משטח דריכה של כ- 30 – 40 מ"ר, מתקן בורג ובורות עמוקים, מרוצפי פסיפס ומדופנים. הגת עצמה נמצאה במצב סביר, אבל לא מדובר בגת משוכללת במיוחד.

המתחם הבנוי מחולק כאמור לשניים: חלק אחד שימש למגורים, והוא מורכב ממספר חדרים שכולם היו ככל הנראה מרוצפים בפסיפס. אחד הפסיפסים – ובו ציוריפה של אשכול ענבים – נמצא במצב מצוין, מאחד אחר נמצאו שרידים בלבד, והוא ישלח לרסטורציה (שחזור). בחדר אחר נמצאו יסודות של פסיפס, בלבד, כששרידיו נמצאו בשפוכת מחוץ למתחם: "המקום ננטש ככל הנראה בסוף התקופה הביזנטית, ומי שהתיישבו כאן – 10 – 20 שנים אחרי העזיבה – לא היו צריכים את הפסיפסים. מה שלא היה במצב טוב כבר אז פורק, והכל, יחד עם כלים ושברי כלים נזרק החוצה."

המתחם כולו עבר שינויים רבים אחרי שהשתלטו עליו הדיירים החדשים. חלקים ממנו – כמו הגת – הוצאו בכלל משימוש והועברו לשימוש משני. מספר פתחים ודלתות בוטלו והשטח כולו צומצם. הארכיאולוגים מצאו שבית הבד קיבל תפקיד חשוב יותר בתקופה הערבית ואף עבר שינויים, שאת חלקם הם לא יכולים להסביר: פתח נפרץ באגן השמן מצד אחד. פתחים שונים נסגרו והוגבלה הגישה למתחם מאחד הכיוונים, ואילו בית הבד קיבל פתח חדש, שמוביל ישירות אליו.

בסך הכל, יחד עם בורות האחסון (מרוצפים), הטאבונים ומערכת המים המשוכללת שבמפלס התת קרקעי של המתחם, זה נראה כאילו הוא שימש מוקד לרבים מהאתרים הקטנים שהתגלו בסביבה. אין ספק שמי שישב שם היה בעל אמצעים והון ויכול היה להשקיע במתקנים חקלאיים מעולים, ברצפות פסיפס מעוטרות וגם ידע לבנות במקום מבנה בעל קומה שניה. המקום ננטש סופית ככל הנראה במאה השמינית, בסופה.

מרשות העתיקות נמסר ש"הרשות ומשרד הבינוי והשיכון החלו בנקיטת האמצעים הנדרשים לשמירת האתר ופיתוחו כאתר ארכיאולוגי פתוח בלבה של השכונה החדשה שאמורה להבנות במקום."

קרדיטים:
צילום אוירי של המתחם – קרדיט צילום: חברת 'גריפין צילום אוירי', באדיבות רשות העתיקות
צילום כללי של חפירת רשות העתיקות באתר: צילום: אסף פרץ, באדיבות רשות העתיקות
תמונת הפסיפס הכללית – במרכזה אשכול ענבים הנתון בתוך זר פרחים. קרדיט צילום: אסף פרץ, באדיבות רשות העתיקות

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, שמן זית, תהיות שונות, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה