אמפורה מציגים את יין הדגל שלהם: ­מישל רולאנד אמפורה ולור

כבר חמש שנים ויותר שמישל רולאנד מייעץ ליקב אמפורה ומלווה את ד"ר ארקדי פפיקיאן וצוות הייננים הקבוע של היקב. עכשיו היקב מוציא יין שהוא כולו מישל רולאנד – ואי אפשר לטעות

רולאנד, כך נראה, נהנה להגיע לישראל: מזג האוויר טוב ולא קפריזי או בעייתי כמו בבורדו, ואם אין איזו מלחמה או שביתה של טייסי אייר פראנס, המקום הוא מאוד 'אגריאבל'. רולאנד רואה בישראל עדיין יצרנית יין צעירה, כמובן. אחרי 40 שנה במקצוע כיועץ וכאיש יין, הוא אומר שהוא יכול לסייע באפיון היין – לסייע ולא להכריח או לאכוף את הראיה שלו על הייננים ואנשי היקבים. בשנים האחרונות הוא הצליח לגלות את היין הישראלי ואפשר לומר שיש לו הערכה ליינות המקומיים שלנו ולשיפור שאנשים עושים ביינות שלהם. “עדיין אין כאן יינות גדולים,” אומר רולאנד, “אבל בתוך עשר שנים אפשר יהיה לבחון את היינות בראי הזמן ולהחליט שיש כאן – או אין –יינות גדולים.” אני לא יודע אם הוא מתיחס לעשור שנים שבו הוא יכיר יינות ישראליים, או שהוא רוצה לראות לפחות 30 – 40 שנה של כרמים והתנסות.

אחרי חמש שנים כיועץ, רולאנד – כיועץ לארקדי פפיקיאן, שהוא יינן היקב – משיק באמפורה את יין הדגל של היקב. זהו קברנה סוביניון מתובל ב- 10% סירה שמקורו בהרי ירושלים (פסגות, אני מניח) ובמנרה. מהיין יוצרו כ- 1100 בקבוקים (שלוש חביות) מבציר 2009: היין הראשון שיוצר כולו – מהכרמים לבקבוקים – תחת היעוץ של רולאנד.

יקב אמפורה

"התרגשתי פעמיים: בפעם הראשונה כשטעמתי קצרין 1996, ובפעם השניה שטעמתי את הבלנד הזה." ארקדי פפיקיאן (משמאל) מספר על הטעימה הראשונה של 'ולור' (צילום: אתר אמפורה)

הכוונה היא לייצר יין מצוין, אומר רולאנד, והבחירה בבציר 2009 הייתה קודם כל אפשרית, ורק אחר כך קשורה בזה שמדובר בשנה הראשונה שהוא 'ממש' ביקב: "זה היה בציר מצוין ולמרות שהאקלים בישראל הוא אקלים חם, עדיין ישנם הבדלים בין בצירים שונים." אומר רולאנד. "זה לא הבדל של קור או גשם, אלא הבדל של שמש: קיימות תקופות חמות או חמות מדי והשאלה היא לא רק עוצמת או גובה הטמפרטורות, אלא בעיקר העיתוי של התקופות החמות ובציר מתוזמן היטב."

לגלות את אמריקה הוא אולי לא מגלה לייננים המקומיים, אבל לפחות ישנה כאן אמירה: יש הבדל בין שנה לשנה.

מאז 2009 הבצירים היו טובים יחסית: 2010 היתה בעייתית ולא פשוטה לניהול, אבל טובה. 2011 – קרירה ולאחר שהתעלם (משכחה, כפי שמיד נראה) מבציר 2012, הוא אמר ש- 2013 היתה השנה הטובה ביותר מאז שהוא הגיע לכאן. אחד הזנים שהצליחו מאוד מבחינתו בבציר זה הוא קברנה פרנק, שבאופן כללי עושה טוב יותר ויותר במהלך השנים מאז שהוא מכיר את ישראל. אגב שיפור משנה לשנה, רולאנד מקווה שלא מדובר רק באקלים, אלא גם בעובדה שבינתיים הוא למד את השטח ואת עשיית היין בישראל. הזנים מתנהגים אחרת בישראל – מן הסתם – מאשר במקומות אחרים, ולרולאנד ישנה הפריבילגיה של עבודה באמפורה בכך שהוא יכול לעשות נסיונות לא רק במשטרי גידול שונים, אלא גם בחביות שונות או משטרי עשיית יין בכמויות שהן לעיתים כמויות קטנטנות.

אמפורה ולור 2009
קברנה סוביניון וסירה – הפעם, כאמור. בשנים הבאות הבלנד יכול להיות שונה והכוונה היא ליצור יין טוב; יין דגל. הבציר הבא שבו יהיה יין 'ולור' ("קטיפה,) הוא 2012, והוא יכיל מרלו וברברה. לאור ההצלחה של הקברנה פרנק ב- 2013, יש סיכוי לא רע שהזן הזה יהיה בבלנד שיבוא שנה אחרי – ב- 2013.

ליין זה, הענבים מגיעים משני מקורות: אחד בהרי ירושלים והשני – במנרה. הוא עבר יישון של לא פחות מאשר 42 חודשים בחביות בנות 300 ו-500 ליטר, צרפתיות. ריכוז האלכוהול הוא 15.3% – לא מעט, במיוחד ביין שעובד התיישנות כל כך ארוכה בעץ, גם אם הוא יחסית גדול.

האף יחסית סגור למה שציפיתי: הוא גם לא נפתח במהרה בכוס. הכוונה של היקב היא ליצור יין להתיישנות ארוכה ואפשר לחכות, גם לארומות, ככל הנראה (וזה נאמר בטוב). בפה – טאנינים טובים, עוצמתיים מלווים במתיקות כלשהי – אולי כזו שמזכירה דובדבנים באלכוהול – עם חמיצות גבוהה. האלכוהול מורגש בסיומת ויש לקרר את היין לפני ההגשה. טוב? אפשר לאהוב, במיוחד אם אתם אוהבים את הייננות של רולאנד, שבהחלט מצליח להוציא את המיטב – ב- 500 ש"ח לבקבוק.

ארקדי פפיקיאן אומר שהיין נולד בגלל דרישה ליין גדול וליין שיכול להתיישן שנים רבות. לאחר יצירת הבלנדים השונים ולאחר תקופת עבודה יחד, ביקב ביקשו מרולאנד ליצור את אותו יין דגל; יין שהוא כולו של רולאנד. האיש הסכים וכך נוצר ה'ולור'.

העבודה לצידו של רולאנד, הוא אומר, היא משהו שהוא יכול רק לאחל לכל עמיתיו ביקבים אחרים, ומקווה שכך יקרה: “אם בנאפה או במקומות אחרים בעולם עובדים עם רולאנד, אין סיבה שאותו דבר לא יקרה כאן.”

ה'ולור' של אמפורה הוא יין טוב, אי אפשר להתכחש לזה. האם שלוש שנים ויותר בעץ, ועוד שנה בבקבוק היא תקופה שיינות ישראליים צריכים או יכולים מבחינת פרי? ההחלטה של רולאנד ליישן את היין כל כך הרבה זמן היא מעניינת, ואומרת שמאוד יכול להיות שכן. בכל מקרה צריך לזכור שהענבים מגיעים מגב ההר וממנרה – שני מקומות עם איכות פרי גבוהה.

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *