רקנאטי ספיישל ריזרב 2008

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

לני , אורי שקד ונועם יעקובי יכולים לחייך בנינוחות. לא, '' עדיין לא אורזים ועוברים לרמת רזיאל, אבל הם ממשיכים ומייצבים את עצמם בעשיריה הראשונה בישראל

גיל שצברג ועידו לווינסון היו אתמול חגיגיים במיוחד. לווינסון אפילו הלך וקנה חולצה חדשה, כדי להתייצב, חגיגי מכף רגל ועד ראש, להשקת הספיישל ריזרב 2008 של יקבי רקנאטי.

היתה סיבה מיוחדת לעניין הזה – לחגיגיות הקטנה – והיא לא קשורה רק במפגש עם כמה ""אושיות "", במסיבת העיתונאים. ה- SR2008 הוא הראשון שהיקב מוציא, שהוא כולו שצברג את לווינסון. בציר 2007 נעשה בחלקו הגדול על ידי לואיס פסקו – היינן הראשון של רקנאטי – והצוות הנוכחי קיבל אותו לידיו כבלנד מוכן, כשבידיו נותרת ההחלטה איך ומתי להוציא אותו מההתיישנות בחביות.

גיל שצברג - מימין - ועידו לווינסון

גיל שצברג - מימין - ועידו לווינסון: טנקים ביקב, לא בכרמים. (צילום אורן ש.)

השינוי הסגנוני ברקנאטי מורגש היטב עם היין הזה, כמו עם יינות קודמים שיצאו לאחרונה ובשנתיים האחרונות. יינות קלים יותר, מבוססים פחות על פרי רחב וכבד ויישון ארוך בחביות. נעלמו כמעט לחלוטין הגוונים הירקרקים, שאפיינו מאוד את היינות של פסקו, לצד ההדגשים על החביות. גם האלכוהול נדמה שקצת נמוך יותר, והכל, כך נדמה, הופך קל יותר לקבלה: ממעמד של יין שנוחת עליך בעצמה ומכריח כל מנה בארוחה לנגן כינור שני ולהתאמץ לבלוט, הוא הופך לסוג של מקהלה או שלישיית ליווי מפרגנת: כזאת שמצליחה לעזור לסולן לעבור את הקטעים הקשים, ולהשאיר לו את הבמה במקומות שבהם הוא מתבטא היטב. ישנם יינות כאלה, שמזכירים חשבון שמחליקים לך בסוף ארוחה טובה: כן, אתה יודע שהוא שם, ואתה יודע שקצת הגזמת ואולי קצת פספסת את התקציב של סוף החודש, אבל נהנית, וקיבינימט – חיים רק פעם אחת. הוא בא, משתלב היטב עם האוכל וכאילו נעלם ולא הספקת אותו, אבל בתמורה קיבלת חבילה טובה, שנהנית ממנה.

SR2005

עם הפתיחה, ליין יש אופי ועוצמת פרי מוכרת משנת הבציר הזאת, שהיתה מרשימה בזמנו. יש לו עוד דרך וזמן – חמיצות טובה ופרי – עם מעט ירקרקות פסקואית אופיינית. הרבה דובדבנים, המון פלפל שחור ורוחב טוב. קטיפתי ומתובל. אם יש לכם ממנו – שימרו עליו לעוד שנה או שנתיים – אך לא יותר.

SR2006

שנת המלחמה ההיא – מלחמת לבנון השניה – לא עשתה טוב עם אף אחד מבוצרי צפון הארץ, ובמיוחד עם מי שהכרמים שלו שימשו כחניוני טנקים. המרלו ממנרה והקברנה סוביניון מקדיתא סבלו מהעדר טיפולים מתאימים והשנה לא גדולה. היין שם, כן, אבל לא משהו. היה בו הרבה פרי אדום, בשעתו – ומזה נשאר רק מעט, ממוסך בהרבה אפר וקופסת סיגרים. טאני מאוד ומתובל, עם חמיצות טובה, אבל הפה חסר במיד פאלט והיין משאיר תחושה של חוסר סיפוק.

SR2007

האף יחסית סגור, אבל לא בלתי מורכב: אפשר להרגיש שיש שם משהו, שעכשיו אולי רדום: אף טיפה פרחוני, מאוד נעים, וטיפל'ה ירקרק. חמיצות גבוהה וטאניות יחסית גבוהה (נמוכה מזאת של 2006), עם פחות ריכוז מה- 2005. דומה שיש בו פחות אלכוהול אבל לא מעט משהו נעים, שמתחיל כאילו לצאת. טיפה מינרליות בסיומת.

SR2008

חביות בורגון (225 ליטר), רובן המכריע חדשות. הבלנד, אומר גיל שצברג, נעשה אחרי טעימות עיוורות של החומרים השונים, בכמה שלבים. חביות מצוינות  שסומנו, בלי קשר למוצא הזני של היין, ובלנדים שנעשו בלי קשר לנוסחא מסוימת (ה'רגילה' היתה ק"ס ומרלו). התוצאה? ממסך של חמישה זנים: מרלו, קברנה סוביניון, פטיט סירה, שיראז וקברנה פרנק.

ליין יש צבע סגול-שחור, ממש אטום, והאף הראשון בשרני להפליא, כבד ו'סגול' – קצת פרחוני. הפה חלק וקצת מתקתק, עם חמיצות מצוינת, שהשתלבה יופי – כמו אותו חשבון ממזרי. זהו יין די רחב, טאני למדי, עם סיומת בינונית-ארוכה, מעט מינרלית.

 מחיר: 180 ש"ח.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.