מהפכות נפגשות – בפעם השישית

זו הפעם השישית שבה נפגשים היינות של יקבי רמת הגולן ו'דרך היין' והאחים שקד. זו הזדמנות טובה לטעום מקצת מהיינות החדשים של רמת הגולן, לצד יינות שונים שבחר הצוות של 'דרך היין', כיינות תאומים או יינות שיש להם מן המשותף – זה מול זה

דניאל רוגוב היה זה שכינה את שני הגופים האלה – דרך היין ויקב רמת הגולן – כמהפכנים: הראשון – בכל נושא קמעונאות היין בישראל, והשני – באיכות היין בישראל. במרתף של סניף החשמונאים של 'דרך היין' נפגשים כך, מדי שנה, יינות נבחרים; מעין מחווה זה לזה.

צריך לזכור ש'שקד' היו המפיצים הראשונים של יקבי רמת הגולן, וכאשר פתחו את החנות הראשונה שלהם, בחשמונאים, הם אפילו חילקו בקבוק של קברנה סוביניון בציר 88' ללקוחות שהגיעו. טל וקובי שקד, בני הדודים, עמדו אז וחילקו את הבקבוקים לנכנסים. קובי היה אז בן 16, ואני לא בטוח שטל היה מבוגר הרבה יותר…

היינות שבחרו הפעם מהיקב וממרתף דרך היין היו כולם מעניינים. לא את כולם אהבתי – כמובן, מיזנטרופ שכמוני – אבל בכל אחד היה עניין. הראשונים שאיתם פתחו את הערב היו שמפניה NV רוזה של דרפייה וירדן ברוט רוזה, 2008.

שני היינות האלה לא מזהירים. הדרפייה נחמדה, בעלת מתיקות מדומה שלא עושה לה טוב, אבל לפחות יש בה אותם מאפייני-רוזה שיש בשמפניה: קצת פטל. לצד זה יש די הרבה שמריות, שבמפתיע חסרה לגמרי ברוזה של רמת הגולן. זאת, למרות שהיא שהתה חמש שנים על השמרים. לירדן ברוט רוזה ישנה חמיצות מאוד גבוהה, יובש חזק בסיומת והדוגמא שאני טעמתי הייתי – לטעמי – מחומצנת קלות. בטעימות אחרות שטעמתי את היין, הוא היה חביב, אבל נופל מאחיו הלבן דה לבן ולא מספיק מובהק כ'רוזה'.

בגזרת היינות הלבנים ה'רעננים' – קרי לא שרדונה בעץ – הפגישו את הירדן סוביניון בלאן 2013 עם פואי פומה של Henri Bourgeois, מגפנים צעירות, 2012.  הסוביניון בלאן של רמת הגולן הוא יין מצוין: 50 – 60 ש"ח, מחיר מעולה ליין. הוא קצת ירקרק, וטיפה מתקתק, אבל בהחלט טעים וטוב.

הפואי פומה היה לטעמי היין הלבן הטוב בטעימה הזו. בקבוק עולה 110 ש"ח, והוא שווה כל גרוש. יש בו ארומות של מלון ועשבוניות מצוינת באף רענן וארומתי מאוד. הפה יבש, עם חמיצות מצוינת.

משל אוליבייה לפלייב הביאו האחים שקד יין מסיינט אובין – בורגון. Saint-Aubin 1er Cru Sentier Du Clou 2009. זהו יין שהיה בחלקו הקטן בעץ – משהו כמו 20% – ואפשר בהחלט לחוש בכך, על רקע ארומות האפרסקים של השרדונה. זהו יין שלא הייתי מחזיק יותר, ואם כן, אז הייתי שותה לכל היותר בשנה הבאה. לעומתו, מרמת הגולן הגיע אחד היינות הוותיקים של היקב: השרדונה אודם, בציר 2012: הרבה יותר עץ באף ובפה, אבל היין, כמו בבציר האחרון לפניו, נעים וטוב. התחושה היא של יין לא עמוס מדי באף, ולמרות שארומות העץ מורגשות יותר בפה, הרי שהפרי עוד שם – וטוב. החמיצות גבוהה והיין מאוזן, בעל סיומת ארוכה וטובה (80 ש"ח).

בגזרת היינות האדומים, הראשון היה פינו נואר 2009 מסדרת ירדן: זהו יין מאוד ארומתי, בעל פרחוניות נעימה וקצת פלפל שחור. היין בכללו די חם, ולו הטעימה הייתה עיוורת, לא בטוח שלא הייתי אומר עליו שהוא סירה קל. כך או אחרת הוא עגול וקטיפתי ויבש בסיומת.

אחיו לטעימה היה Dujac Fils et Pere Gevrey Chambertin 2011. מתובל, מינרלי וקצת בעל מרירות בסיומת. יין אלגנטי וטוב.

רמת הגולן מרלו כרם קלע 2011: המרלו הזה הוא אחד הפייבוריטים שלי, מאז אני חושב בציר 2005 או 2006. גם הפעם היין הזה לא מאכזב או מכזיב, ואפילו יותר. הוא קצת ירקרק – אולי זאת השנה, או בציר טיפה מוקדם – אבל מעוצב ובנוי לתלפיות. הפה חלק, מלא פרי, טאני ומתובל. החמיצות טובה מאוד והסיומת ארוכה. זהו יין שצריך עוד זמן – שנתיים, אפילו שלוש.

מול ועם החיה הירקרקה של רמת הגולן הציבו השקדיות יין מפומרול: Chateau Bourgneuf 2011. 90% מרלו והשאר קברנה פרנק. פרחוני, דובדבני וקצת גרפיטי-מינרלי. האף עתיר פרי, אבל משהו ביין היה קצת בעטני. בכל מקרה – לקנות (320 ש"ח) ולהשכיב לכמה שנים טובות.

ירדן קברנה סוביניון כרם אל רום 2008, מגנום ולצידו Chateau Senejac, Cru Bourgeois Haut Medoc 2010 מגנום. האחרון הוא יין קלאסי ממש, עם טאנינים טובים ומוצקים ולא קשים מדי. האף קצת אדמתי, החמיצות טובה וזהו קרו-בורז'ואה בהחלט טוב. לעומתו, הירדן היה קצת אפוי, כבד, עם מעט ירקרקות. הטעימה של שני היינות האלה – זה לצד זה – הדגישה את האופי הזה ביין של רמת הגולן.  היין הושק ב- 2011, וכעת, שלוש שנים אחר כך, ובמגנום, הוא מזכיר מאוד את היין בצעירותו.

לקינוח, שני יינות קינוח: Ramos Pinto Vintage 2003 – יין משובח מאוד, אבל יקר להחריד (530 ש"ח), והקינוח ה'פורטוגלי' של רמת הגולן, הלוא הוא ה- T2 : זה היה מפתיע מאוד, מצוין ומורכב, עם סיומת מנטולית ומאוד מהנה.

סיכום? טעימה מעניינת ומפגש טוב, והיות והיקב ו'דרך היין' שומרים על רמת השקעה ועניין שנה אחרי-שנה, כדאי לשמור את הסיכום הזה בראש, ולהגיע לאירוע בשנה הבאה.

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה