ריצ'ארד ה- III: דיאטה ראויה למלך

מחקר שנעשה על שרידי עצמותיו של המלך ריצ'ארד השלישי מגלה שהוא אכל די טוב ובאופן כללי נהנה מחיים די טובים, עד שהמתח בצמרת שלח אותו אל הטיפה המרה…
מחקר חדש שנעשה על ידי ה- British Geological Survey בשיתוף עם חוקרים מאוניברסיטת לסטר, השתמש בשרידי עצמותיו ובשיניו של המלך האנגלי כדי לגלות לנו פרטים מרתקים על התזונה וסגנון החיים שלו. המחקר מגלה שלא רק שהמלך – האחרון לשושלת פלנטאג'ננט – שינה את הרגלי התזונה ומקום המגורים שלו בגיל צעיר, אלא שבשנים הבוגרות שלו הוא נהנה מאוכל יקר, עשיר מאוד, מלווה ביין רב.
ניתוח איזוטופים של העצם וחומר מהשיניים מגלה שהמלך ריצ'ארד ה- III (ריצ'ארד – ממלכתי בעבור סוס! – ה-III), שינה את התזונה שלו בשנתיים וחודשיים האחרונות לחייו, כאשר הוכתר למלך. המחקר ניתח חומרים משיניים, עצם השוקה וצלע אחת; חלקים שכל אחד מהם מתפתח בגיל אחר. החוקרים בחרו באיזוטופים שמלמדים על מיקום גאוגרפי,זיהום ודיאטה – סטרונציום, חנקן, חמצן, פחמן ועופרת – ומדדו את נוכחותם בשלושת האזורים בגוף:
השיניים, שמתפתחות בגיל צעיר, אישרו שריצ'ארד עבר בגיל שבע מטירת Fotheringay במזרח אנגליה. השוקה – שמייצגת ממוצע של 15 השנים שקדמו למותו – מגלה שריצ'ארד עבר בחזרה לאנגליה המזרחית כמתבגר או איש צעיר, ונהנה שם מתזונה שהייתה שמורה לאצולה בלבד: שעור גבוה של חלבונים באוכל, למשל.

הצלע – שמתחדשת במחזורים מהירים, כך שהיא מייצגת שנתיים עד חמש שנים לפני המוות – מגלה את השינויים המשמעותיים ביותר בדיאטה שלו, ואלה מייצגים את התקופה שבה מלך על אנגליה – שנתיים וחודשיים לפני שמת בקרב.
כיאה לבכיר שבאצילים, ריצ'ארד ה- III ניזון מבשר די אקזוטי, שכלל בשר ברבורים, עגורים וציפורים אחרות. כמו כן, הוא אכל הרבה דגי מים מתוקים: שילוב שהיה מקובל בזמנו, כיון שבשר דגים וציפורים לא נחשב היה כבשר, והיה מותר בתקופות הצום; כשליש מהשנה. בנוסף, כימיית העצם שלו מרמזת על כך שהוא שתה הרבה יותר יין בתקופת שלטונו, מאשר בתקופה שקדמה לכך. במשך מרבית שנות חייו הוא צרך כבקבוק יין אחד, כאשר בזמן שלפני מותו בקרב בוזוורת', לפני 529 שנים בדיוק (אוגוס 1485), הוא שתה כשלושה ליטרים של יין ביום.
סרט בערוץ 4 הבריטי
ערוץ 4 הבריטי יקרין סדרה דוקומנטרית על המלך והמחקר סביב השלד שלו, שהתגלה. המפיקים אתרו בחור אנגלי צעיר שסובל מאותה עקמת חזקה שהייתה למלך האנגלי (סקוליוזיס), הלבישו אותו בשריון בן התקופה ובדקו את יכולת התפקוד שלו בשדה הקרב. הם גילו שהמלך, למרות שבוודאי סבל מקוצר נשימה ועייפות במאמץ, יכול היה להלחם לא רע בכלל בעודו על סוסו. השריון תרם לזקיפות הקומה שלו, בעוד מבנה האוכף שהיה מקובל אז סייע בישיבה יציבה.
אם יש לכם IP Mask טוב, תוכלו לצפות בסרט כבר היום, לפני שידורו.
צילומים: אוניברסיטת לסטר ואלסוויר.

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה תהיות שונות, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *