שרדונה לשבועות 2014

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

בזמן האחרון אנחנו יותר ויותר חשופים ליינות 'פריכים', בין אם מדובר בסוביניון בלאן או ויונייה, רוסאן או שרדונה. פתאום זה נראה כאילו זה כל מה שאנחנו מחפשים ביין לבן. האם אין מקום יותר לשרדונה כמו "של פעם"? אז הנה חמישה יינות שרדונה, מדורגים לפי עץ ואיכות

בניגוד לדעה הרווחת, השרדונה הוא עדיין אחד מזני הענבים הפופולריים יותר על הקהל הישראלי הכללי. יכול להיות שאנחנו חושבים שכולם מחפשים פינו גרי או סוביניון בלאן, אבל כמו שארה במאמר שיתפרסם מחר, המצב הוא לא ממש כזה. שרדונה וגוורצטרמינר הם שני הזנים הלבנים שיש אליהם כנראה הכי הרבה סימפטיה בקרב הקהל הישראלי, ולא בכדי: מהאחד אפשר להוציא יינות שמנמנים ורחבים, קלים לטעימה ולעיכול, ומהשני אפשר להוציא יינות ארומתיים מאוד, ומתקתקים, כמובן.

אז לכבוד שבועות – שהוא חג היינות הלבנים – הנה כמה יינות שרדונה, מדורגים לפי עוצמות העץ והחמאתיות שלהם; שני מאפיינים שלאו דווקא הולכים יד-ביד, למרות התובנה המתבקשת.

רקנאטי יסמין לבן 2013
אוקיי, לא לגמרי שרדונה, אלא שרדונה וסוביניון בלאן בבקבוק אחד, אבל סוג של "בוא נראה אם אפשר להוציא משהו שיכול להתחבב על כלל עמישראל, אפילו אם יש בו סוביניון בלאן".

אז אפשר: זהו יין ארומתי לתפארת, בעל אופי-אף מתקתק משהו, עם רמזים לתפוח והדרים. קצת קליה, קצת קוקוס… שמח. הפה עגול, מעט פאזי ומאוד מזמין. הסיומת טיפה מרירה, שמנונית וקצת חסרה במיד פאלט. בסך הכל זהו יין בעל חמיצות טובה, והוא מאוד אטרקטיבי. יש לשתות כשהוא קר!

שרדונה D גליל ללא עץ 2013
אף מאוד חמאתי. כשהיין קר, יוצאות ארומות הדרים טובות. הפה עגול, עם חמיצות גבוהה וקצת מינרליות ומליחות. זהו יין טוב, עם סיומת יבשה וארוכה, שיש לשתות יחסית קר.

כרמל ויניארדס שרדונה מרום גליל 2013
האף פרחוני, והפה ממשיך אותו יפה מאוד; ארומות וטעמים דמויי יסמין עושים את היין לנעים מאוד ורענן. כמו ברקנאטי, גם ביין הזה יש משהו קצת חסר במיד פאלט. הסיומת יבשה, די ארוכה ומתובלת. זהו היין הראשן ברשימה שאפשר לחוש בו גם בארומות עץ, אבל זה משהו שבין-לבין.  לשתות קר – לא מדי.

תשבי שרדונה יונתן תשבי 2013
זהו יין מכרם יחיד של היקב, ואם אני לא טועה הוא גם ראשון מזה חמש או שש שנים. בכל אופן, חלק מהענבים תססו בעץ וחלקם בנירוסטה. התחושה היא עדיין של יין שיש בו הרבה עץ, אבל הוא אכן שומר עדיין על רעננות. מאוד אטרקטיבי לפאלט הישראלי – מאוד מדויק מהבחינה הזו. שרדונה בהחלט מהנה וגם מחירו סביר (85 ש"ח) יחסית לכך שמדובר ביין מסדרה גבוהה של היקב. לשתות לא מקורר מאוד אבל עדיין לשמור בשמפניירה. יסתדר יפה עם מטבח מקומי, פחות – אני חושב – עם גבינות קשות מתישנות.

ברבדו שרדונה 2013
הכי הרבה עץ מכל החמישיה הזו, ללא שום ספק. מעט פאזי בפה, עגול, כבד וחמאתי. הפה מלא, עשיר וארוך, עם סיומת יבשה. היין בהחלט עשוי "כמו פעם באמריקה", עם לא מעט עץ חדש. מכל היינות הוא גם זה שירוויח מזמן נוסף בבקבוק – שנה לפחות. אחרי יומיים במקרר, על הפקק (בלי וואקום ועניינים), הוא עדיין מהנה, עם חמיצות טובה ומבנה ארוך וטוב. בסיומת יש לו מרירות מודגשת של קליפות הדרים, אבל זה בהחלט יין יבש וטוב.

תמונות יח"צ, אלא אם כן כתוב אחרת.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.