Fusion יינות לבנים לשבועות ולכל ימות השנה

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

שלושת היינות הלבנים של Fusion כבר מוכרים בחלקם בשוק המקומי, אבל לדעתי זו הסקירה הראשונה שלי של שלושתם יחד, זה לצד זה

אחד ממיזמי היין הייחודיים שקמו כאן בשנים האחרונות הוא Fusion, של דורון יצחקי, מי שהחל את דרך היין האישית שלו כיינן של יקב טוליפ. לא הרבה אחרי ייסוד היקב הוא נסע ללמוד ייננות באוסטרליה, וכאשר חזר משם הוא דווקא נפרד מהיקב המשפחתי, והקים את מיזם Fusion.

מדובר בקונספט של נגוסיאן, שעושה יינות בעצמו, מיינות בסיס קיימים. ההבדל הגדול אולי מנגוסיאנים אחרים, הוא שהוא מייצר את היינות בכל מיני מקומות בעולם, ולא רק במדינה שלו עצמו. יצחקי מאתר יצרני שיהיו מוכנים להעמיד לרשותו את כל המכלים והחביות שלהם – בלי יוצא מהכלל – כדי שיוכל ליצור מהם בלנדים אישיים, שיתאימו לו ולקהל הישראלי. באופן הזה הוא עשה יינות ראשונים באוסטרליה, אחר כך בספרד, באיטליה ובצרפת – באלזס, למעשה. התוספת האחרונה הייתה מגרמניה, מאזור ריינהסן. כיום כמויות היין הן יחסית קטנות – בוודאי יחסית למה שהיה בתחילת הדרך – מה שמקל בוודאי על ההתכנות העסקית של המיזם.

יינות פיוז'ן

מצוינים כולם לאוכל מקומי או אסיאתי, מתובל: שלושת יינות פיוז'ן הלבנים (איל קרן)

פיוז'ן ריזלינג 2011
זהו המשך ליין מבציר 2009, שכבר אין להשיג יותר, יין שלישי שפיוז'ן מייצרים באותו יקב (וילהלם לובנשטיין). שפייטלזה חצי יבש, אבל מאוד מעודן בכל הקשור במתיקות, ומאוזן. האף סגור בתחילה ומגיע ליין עוד קצת זמן בבקבוק, אולי אפילו עוד שנה. המינרליות מתפתחת בעדינות ואין ספק שהמטרה כאן לא הייתה להציף את האף בבנזין רק בגלל שכתוב "ריזלינג" על התווית, אלא לייצר משהו אמיתי, ואם אפשר אז שיתאים – סגנונית – לקהל המקומי. יש קצת דבש באף, מעט פירות קיץ מתוקים והפה מעט פאזי, עגול ושמנוני. השמנוניות נמשכת גם בסיומת, שהיא עצמה טובה וארוכה.  69 ש"ח לצרכן, בהחלט מחיר הוגן.

פיוז'ן פינו גרי 2012
קצת מאכזב, אבל האמת היא שאני לא ממש קנדידט ליינות פינו גרי או פינו גריג'יו. האחרון אמור לתת יינות רעננים מאוד ועדיין לא מצאתי אחד כזה בכל מה שטעמתי בשוק המקומי. לעומת זה, הפינו גרי שטעמתי בישראל עד כה (ואודה שלא הרבה) לא היה ממש spicy או בעל גוף מלא ומרשים כמו כמה דוגמאות שטעמתי בחו"ל.

אחרי כל ההקדמה הזאת אומר כך: הפינו גרי של פיוז'ן מעט מתוק מדי למרות חמיצות די גבוהה. הסיומת בהחלט מתובלת, טובה, רעננה, אבל בדרך אליה יש משהו שצריך יותר גוף. היצרן הוא Cleebourg – קואופרטיב אלזסי לא בלתי מוכר. 79ש"ח, לקרר היטב וללוות באוכל מקומי.

פיוז'ן גווירטרמינר 2012
אף דבשי, ורדני, מתקתק – כל מה שרוצים מהזן הזה לפי הספר, כשהוא על הצד הפירותי-טרופי שלו. הפה עגול, רחב יחסית עם חמיצות בינונית וסיומת מתובלת. זהו גווירצטרמינר בהחלט טוב, עם אופי של יין נעים שלא גולש לשום גוזמא זנית. מקור: אלזס, מאותו יצרן – קלייבורג. 79 ש"ח – בהחלט קניה טובה, במיוחד במה שיש לגווירצטרמינר המקומי להציע…

בחזית היינות האדומים של היקב, ישנם שני יינות מבצירים מתיישנים שעדיין יש מהם במלאי: הקריניינה (בלנד של טמפרניו וגרנאש) מבציר 2005 והשיראז-מרלו 2005. שני היינות עדיין חיים ונמכרים במחיר של 90 ש"ח לבקבוק. הספרדי במיטבו – ואולי גם יכול להתיישן הלאה. האוסטרלי עדיין מחזיק בפירותיות שלו, עם אותה רמת בשלות קצת בוגרת. הסתכלתי ברשמי טעימה שלי מ- 2013, וראיתי שגם אז חשבתי עליו אותו דבר. יכול להיות שזה פשוט האופי של היין?

היינות ניתנים לקניה באתר פיוז'ן. תוכלו לטעום אותם באירוע שבועות של יקב טוליפ ("Tulip world white"  – יינות לבנים מהעולם ביקב טוליפ; 30-31 מאי), שבו יתארחו גם היינות האלה.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.