שינויי אקלים והיין באירופה ובכלל

ההתחממות הגלובלית משפיעה כמובן גם על תעשיית היין. מה צפוי באירופה בעשורים הקרובים?

הרבה מאוד מדברים על מיקרו אקלים והבדלים במיקרו אקלים כעל הבדלים שמשפיעים מאוד על הטרואר של אזורים שונים. מחקרים שנערכו בשנות התשעים המאוחרות של המאה ה- 20, הראו כיצד, משלושת הפקטורים של אדמה, זן הענבים ואקלים, לאחרון ישנה ההשפעה הרבה ביותר על איכות היין. זו, כפי שהיא נמדדת במונחים של חומצה, סוכרים ואנתוציאנינים (פיגמנטים). זאת, לצד מחקרים שמראים כיצד אוכלוסיות של מיקרואורגנזימים – בין אם שמרים טבעיים ובין אם חיידקי קרקע – מתפתחות ומתקיימות בטרוארים שונים ובמקומות שונים בעולם. אין צורך למנות את עשרות ואולי מאות המחקרים שנעשו בעולם היין וניסו לנתח את עניין הטראור בעזרת ציוד כמו NMR ושיטות אחרות; מחקרים שניסו לאפיין פרופילים של טעמים ומאפייני טרואר בעזרת טכנולוגיות אלה. הכל, כדי למצוא טביעות אצבעות אופייניות לאזורי היין השונים.

מיקרו אקלים לעומת מקרו אקלים

שינויי האקלים שהעולם חווה בעשרות השנים האחרונות – בין אם חלק מהמחזוריות הטבעית ובין אם מעשה ידינו – משפיעים כמובן על הגידולים החקלאיים ועל הצמחיה בכלל. מחקריו של הקלימטולוג גרגורי ג'ונס, מהאוניברסיטה של דרום אורגון, הם בין המחקרים המקיפים והמשמעותיים ביותר בענף היין. ג'ונס, שבא ממשפחה של כורמים ומגדלי יין באורגון, בודק כבר שנים את השפעות ההתחממות הגלובלית על היין באורגון ובאזורים רבים באירופה. בין השארר הוא חוקר לעומק את פורטוגל דווקא, כיון שבתוך אירופה היא מושפעת אולי הכי הרבה מההתחממות (עליה גבוהה ביותר בטמפרטורה).

באחד ממחקריו האחרונים (פורסם ב- PNAS, לצערי ללא גישה חופשית), ג'ונס מראה שהטמפרטורה הממוצעת ב- 27 אזורי יין טובים באירופה עלתה ב- 2.3 מעלות פרנהייט בחמישים השנים האחרונות. די בעליה הזאת, אומר ג'ונס, לגרום לנזק בחלק מהאזורים האלה ולהביא לכך שחלק מהענבים כבר לא מתאימים להם. להזכירכם – מדובר בעליה של חצי מעלה עד 0.6 מעלות צלסיוס מ- 1940 ועד 2000 –  2020 (גלובלית).

אם ניקח לכן את התזה שאומרת שאקלים הוא גורם דומיננטי באיכות יין, נראה שלכאורה דבר זה 'הורג' את כל ענייני המיקרו אקלים בכל מיני אזורים רגישים כמו בורגון ועלול לשנות הרבה מאוד את פרופיל ה- cru למיניהם באזורים אלה ובמקומות אחרים באירופה. ג'ונס ואחרים גם מראים כיצד אזורי יין שלמים בפורטוגל וביוון הופכים למעשה לאזורים שלא מתאימים ליין, ובמקביל כמובן עולים אזורים אחרים:

מי ירוויח משינויי האקלים בחמישים השנים הקרובות?

יינות אוסטריה – בהחלט. יין מהלואר – בהחלט. אבל לא רק. אנחנו מתחילים לשמוע כבר על הצלחות של גידול יין במדינות כמו הולנד. היינות המבעבעים באנגליה הם כבר לא עניין לבדיחות ובעתיד נשמע יותר ויותר על דנמרק ושבדיה כמדינות שמגדלות יין. אותו קו גובה 50 צפון זז כבר יותר ויותר והעולם החדש הזה מראה גם פוטנציאל. אם בעבר הייתה גרמניה אזור היין הצפוני ביותר ליינות איכות, כיום כבר אפשר לדבר על הולנד, בלגיה אנגליה ודנמרק כאזור יין טובים ופינלנד כ"אנגליה של מחר". בהולנד ישנם היום 180 יקבים מסחריים והיא מייצרת 8,000 הקטוליטר של יין בשנה – כמות ייצור ששווה לתפוקה של דלתון או רקנאטי אצלנו. בשבדיה כבר יש כרמים בשטח של 50 הקטאר – 200 דונם – ולפני עשר שנים היה מדובר על חצר אחורית של איזה משוגע איפשהו על איזה אי נידח…

האירופים יצטרכו לשנות גישה

לפי חוקי ה- EU, אסור כיום לטעת כרמים מסחריים בחלקים שונים של אירופה, כולל למשל פינלנד. שם ישנן כמה עשרות חוות שבהן מגדלים כרמים כתחביב. זנים מיוחדים? יש: Bianca, Siegerrebe, Agat Donski  וגם  Frühburgunder- Pinot Noir Précoce, כפי שהוא מוכר בצרפתית. אלה מצטרפים לזני ענבים שמפתחים במיוחד לאזורים קרים – Cold-hardy grapes – שהם הכלאות של Vitis vinifera  עם Vitis labrusca  וכן  Vitis riparia.

לדנמרק ישנה כבר הכרה כמדינת יין. בשנת 2000 קיבלו הדנים את האישור הזה מה- EU וכיום ישנם 65 ואולי יותר מגדלי יין 'רשמיים' בעוד אגודת הכורמים הדנית (או איך שהם מכנים את עצמם) כבר מונה 1,400 חברים . המדינה אגב, מחולקת לשלושה איזורי יין עיקריים, וגם שם רואים התפתחות עם הזמן: כמעט שליש מהכרמים של דנמרק ממוקמים היום במרכז ובצפון יוטלנד, וזאת בהשוואה לכ- 10% בלבד לפני שמונה או תשע שנים.

אנחנו מסתכלים על העניין הזה קצת ברגשות מעורבים: התתחממות בכרמם תחייב את האירופים להשקות את השטחים שלהם או לעשות הצללות כדי לקרר את הגפנים. אצלנוכבר משקים מתחילת הדרך, אבל השקיה באירופה תמיט אסון על תעשיית היין. האם יהיו להם הקצבות למים? עניין ה- DOC שכן או לא מתיר השקיה הוא כמובן דבר שניתן לשינוי, אבל הפרקטיקה: האם מישהו חושב שיצרן יין באירופה יכול להעמיס עוד עלויות מים וטפטפות, נניח, על עלויות הייצור הגבוהות שלו?

אפשר לרוץ ולהשקיע במניות של נטפים, אם רוצים, אבל יכול להיות שנראה את עלייתם של זני הרון וזנים אחרים באירופה ובצפון אמריקה. אין ספק שבכל העולם מחפשים כבר היום זנים שיש להם התאמה לטמפרטורות גבוהות ולגידול בתנאי עקת מים או מליחות גבוהה. שם הייתי מחפש את העתיד ואולי גם את עתיד המחקר האגרוטכני הישראלי. מצד שני, מה יהיה על בורגון ללא פינו נואר, ומה יהיה על טעמי היין שיגיעו משם? האם אנשים ימשיכו לקנות את יינות בורגון גם בעתיד?

ואם לא יטעו זנים חדשים, אילו פתרונות אחרים אפשר לחפש?

העברות כרמים? הצללות ונטיעות בשטחים מוצלים, או כאלה שמקבלים פחות אור. שטחים גבוהים יותר ומפנים שונים. אלו הם חלק מהפתרונות. גם פה, ה'טרואר' המוכר והחביב של טובי האפלסיונים ישתנה. המיקרו אקלים אולי יהיה משמעותי, אבל הוא יהיה שונה ובמקומות אחרים.

אין ספק שליצרני היין האירופים המסורתיים – צרפת, איטליה, ספרד – ההתחממות פרושה בעיה כלכלית.  בעוד שעדיין קיימת מחלוקת בדבר היקף ההשפעה של ההתחממות הגלובלית על ייצור היין באירופה, עדיין, רוב הסמנים מראים הפשעות מרחיקות לכת על סגנון היין וייצורו.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23792579

שנטוע כרמים או חיפוש אחרי טרוארים אחרים, שינויי זנים וצורך בהשקיה, כל אלה עולים כסף, והרבה.  אין פלא לכן שהבתים הגדולים משקיעים כבר היום – כל עוד הם יכולים וכל עוד ישנו מי שימכור להם – בשטחי גידול באזורי יין מיועדים באנגליה ובצפון אירופה. שיתופי פעולה של יצרני יין מהעולם הישן עם יצרנים מהעולם החדש – במיוד עם דרום אמריקה – לא באים מאיזה חזון יינני או פילנטרופיה. המקור לדעתי הוא התבוננות קרה ומחושבת ותכנון של עתיד היין האירופי. ההמיספרה הדרומית מתחממת – בינתיים – פחות, העלויות שם נמוכות יותר ויין תמיד אפשר יהיה להוביל באוניות, גם אוניות מפרש. לנו, כחובבי יין, המשמעות היא שיום אחד יציעו לנו אולי יין דני או פיני במסעדה, אחרי שנתלונן על טעמים ריבתיים בפינו נואר האחרון הבורגונדי שטעמנו.

תמונות: אתר אוניברסיטת דרום אורגון ומאמרים שונים.

קריאה נוספת

גרגורי ג'ונס באתר האוניברסיטה של דרום אורגון

Future scenarios for viticultural zoning in Europe: ensemble projections and uncertainties

The Vineyard Yeast Microbiome, a Mixed Model Microbial Map

 Climate change, wine, and conservation

 Effect of artificial shading on the tannin accumulation and aromatic composition of the Grillo cultivar (Vitis vinifera L.).

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, תהיות שונות, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה