דרך היין ורמת הגולן: המפגש השנתי

בפעם החמישית מביאים דרך היין ויקבי מיטב מהיינות שלהם, לטעימה משותפת שמעמידה אלה מול אלה יינות גדולים או אהובים של שני הגופים האלה

רוגוב (ז"ל) היה זה שנתן ליקבי רמת הגולן ול'דרך היין' מעמד של מהפכנים. ואמנ, תפיסת איכות היין של היקב, שנוסד ממש עכשיו, לפני 30 שנה, ותפיסת השיווק של 'דרך היין', שנוסדו לפני 20 שנה, הציבו רף די גבוה, שרק ממשיך ועולה.

רמת הגולן, אמר היום ארנון הראל, מנהל השיווק, ממשיכים להתפתח, וגם אחרי 30 שנה לא מפסיקים לחדש. הרבה מאוד מהמאמצים שלהם בשנים האחרונות הושקעו בפיתוח ולימוד כרמים, זנים חדשים וטכנולוגיות כרם חדשות וזאת לצד מהלכים שיווקיים שונים. יש אומרים שעכשיו הגיע זמן להוציא גם יינות בסגנונות אחרים, אולי עם פחות עץ או ב'משקל' נמוך יותר. אני לא בטוח – לדעתי יש מקום ליין מכל הסגנונות בשוק, אבל מעניין באמת מדוע היקב לא מוציא שרדונה ללא עץ למשל, דבר שהפך בשנתיים האחרונות לסוג של מגדלור בסגנון הייננות ה'חדש', וממתן אולי קצת את יחסי החבית לפרי. ואגב, בהקשר הזה דווקא מצאתי שינוי, לצד טעימה של יינות מתיישנים, שמוכיחים שלעץ ולהתיישנות בחבית יש מקום ותפקיד ואי אפשר לפסול אותם על הסף או לזנוח אותם רק בגלל 'גישות מודרניות' כביכול. הכל, כרגיל, הוא עניין של באלאנס.

השקדיות ודרך היין גם הם לא נחים על השמרים: סניף חדש ב'דיזנגוף סנטר' נפתח היום; דבר שדי היה חסר באזור מרכז העיר. במקביל, הם קיבלו את "תו אמון הציבור", וטל שקד אומר שמהיום הם גם ישימו דגש על איכות ובריאות היין הישראלי שהם מציעים בסניפים שלהם: יותם שרון, מי שיהיה היינן של 'טריו' – מותג היין של שקד – ואחראי גם למיזם מכלי היישון המיוחדים ששקד מביאים, יהיה היינן שאחראי לבדיקות האיכות של היינות השונים: "לא נהסס לבקש בדיקות מעבדה רציניות מיקבים, אם יהיה בכך צורך והן לא יוגשו לנו', אמר היום טל שקד: " זה מוצר מזון, ואם אין עליו פיקוח מבחוץ בידי הרשויות, נעשה אנחנו את המירב האפשרי."

אני מביא רשמי טעימה כלליים ביותר ממגוון היינות. חלק מהם עדיין לא בשוק וחלק לא למכירה. זו הצהרת כוונות או 'מראה מקום' של שני הגופים האלה, ובזאת חשיבות העניין.

מקצת יינות דרך היין

מקצת יינות דרך היין

ירדן, קברנה סוביניון 2010
טרום השקה: היין יצא לשוק אחרי החגים, פחות או יותר. קברנה טוב, די אלגנטי ונעדר ארומות וריחות ירוקים. בהחלט לא בומבסטי או כבד. ירדן ק"ס טוב, אם גם לא מרגש.

Robert Mondavi Winery Cabernet Sauvignon Napa Valley 2010, California
יין טוב. אמריקאי. פירות אדומים-כהים, קצת מנטוליות. רצוי לשתות עכשיו או בעוד שנה, נניח.

ירדן, מרלו כרם תל פארס, 2005, דאבל מגנום
היו יינות מרלו שהתרגשתי מהם יותר, משל רמת הגולן. מעט סימני גיל בצבע – ממש בשוליים. די חלק, עם טאנינים טובים. מוכן לשתיה, אפילו בפורמט הזה. הרבה פלפל שחור בסיומת. העץ טוב – יושב יפה, אם גם קצת מבוגר.

Chateau Grand-Mayne, Saint-Emilion Grand Cru Classé 2005 Double Magnum
בורדו מצוין. האף מקסים: מורכב, קצת מינרלי. הפה טאני, קצת מתובל. יש בו המון פריות אדומים כהים – שזיפים וכד' – עם קצת 'אבק' ואדמתיות.

ירדן, מלבק 2010
הירדן הכי חדש שתמצאו: אחרי כמה שנים שהיקב עושה יין מהזן הזה, הוא החליט להוציא אותו השנה לשוק. מלבק מאוד נעים, כבד יחסית ליינות המלבק הישראליים האחרים שתמצאו. חלק ופרחוני עם סיומת טובה. לשתות עכשיו.

Chateau Lagrezette, Cahors 2009, France
חדש אצל האחים שקד. היקב אמור להציג בארץ הצגה יסודית של היינות שלו אחרי החגים. הרבה בשרניות ו'נקניק' באף הראשון. קצת עץ. הפה טוב – טאני-בינוני, מתגבר לטאני יותר לקראת הסיומת, שבה קצת אגוזיות וחמיצות גבוהה. צריך דקנטר ארוך. היקב הזה הוא אחד הקאור'ים המעניינים שיש, אגב.

ירדן, קברנה סוביניון כרם אל רום, 2007, מגנום
הטוב ביינות רמת הגולן שהובא לטעימה. יין גדול אמיתי. באמת מרגש: טאנינים מטורפים, גוף יוצא מהכלל במבנה שלו והנאה צרופה, אם גם צעירה עדיין בפורמט הזה. יכול להיות שגם בבקבוק רגיל היין עדיין לשמירה.

Almaviva 2010 Magnum, Chile
מאוד טכני. נקי, טוב, לא מרגש. משהו קצת ירקרק ביין. הוא מהנה ועגול ונותן חוויה טובה.

ירדן, סירה כרם מורדות אביטל, 2007, מגנום
היין סגור לגמרי. מה שכן – לא כבד ומסיבי כמו בפורמטים הרגילים. לא הייתה כאן גם המרירות והחמיצות שאפיינה את היין לפני שנתיים, בטעימה מפורמט רגיל. כתבתי אז שזה לא יין פשוט חייבים לתת לו זמן, וזה עדיין כך. נראה.

אלאן גריו: סירה במיטבה

Domaine Alain Graillot, Crozes Hermitage 2011 Magnum
הכוונה בתחילה הייתה לפתוח 2007 מהיין הזה, והנה הגיע 2011. האף יוצא מהכלל: סירה כל כך אופיינית לרון, עם כל פרחי היסמין, הקצת מאובקות הזו והקלילות בהתרשמות הראשונית. זו מלווה בארומות של דיו ועוד פרחים סגולים. הפה עגול במתקפה ומסמן כיוון, אבל החמיצות בשלב הזה מרחיקה לשמיים ממש. זה לא יין לשתייה עכשיו – בטח ובטח שלא מפורמט גדול כל כך.

לבנים

הוגש הבלאן דה בלאן 2007 של רמת הגולן שהיה מצוין – אני מוכן לשתות כל יום, ולצידו רודרר, שגם אותה אין לי שום התנגדות לשתות בכל הזדמנות. לצידם היו גם:

Olivier Leflaive, St Aubin Premier Cru 2008
יין יפה. מתחמם ונפתח בכוס מאוד לאט לשרדונה 'חם' ופרחוני מצד אחד, עם קצת אגוזים, מהכיוון השני. מאוזן, עם חמיצות טובה.

ירדן, קצרין שרדונה, 2011
כאן אולי ההפתעה הגדולה שלי: מי שלא אוהב את הקצרין שרדונה עשוי בכל זאת לאהוב את היין הזה. עץ? יש, אבל בריכוז ובכמות הרבה יותר מתונים. הפרי – אננס ואגסים – והעץ יושבים כאן מצוין זה עם זה והיין באמת מקסים. יינות במיטבה מהסגנון הזה; עולם חדש – כן, אבל רחוק מאוד מקליפורניה.

 

 

 

Share
שגיא קופר
פורסם בקטגוריה טעימות, יין, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות בנושא דרך היין ורמת הגולן: המפגש השנתי

  1. מאת רני שהם‏:

    בקווים כלליים מסכים עם ההערות שלך.
    מנקודת המבט הסובייקטיבית שלי:
    לגבי השרדונה – הקצרין לטעמי עדיין "כבד" מדי, עמוס חמאה ועץ. לא משהו שאקח הביתה לשתות בכיף, בניגוד לבורגונדי.
    הסירה מורדות אביטל הוא היין שלקחתי איתי הביתה. יין טוב מאוד שימשיך עוד להשתבח לפני שאפתח אותו.
    את הק"ס אלרום הייתי לוקח, אלמלא המחיר…
    המלבק לא באותה ליגה, אבל טעים ומעניין.
    המרלו כרם תל פארס קצת מתוק ופירותי מדי לטעמי, הבורדו שהתמודד מולו היה טוב בהרבה, בלי לקחת בחשבון עלויות…

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.