חדרים פרטיים במסעדות וברים

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

מי צריך חדר פרטי לבילוי במסעדה או בבר, ולמה בכלל התפתחו המוסדות האלה, של חדרים פרטיים?

חדרים פרטיים נולדו למעשה בפאבים ובארים של המאה ה- 19, תקופה שבה לא נאה היה שנשים מבלות בפאב או בבאר. אז התפתח מושג ה- Tap Room, שבו היו כל עם והגברים, וחדרים סגורים, שבהם יכלו בני המעמד הגבוה וגם נשים, להסתופף. היום, הרבה מאיתנו שואלים את עצמם "מי צריך חדר פרטי במסעדה?" מה הרעיון שמאחורי הדלתיים הסגורות? האם זה רק פוזה, או שיש בכך יתרון אמיתי?

ובכן, לחדרים פרטיים ישנם לא מעט יתרונות. חלק גדול מהם קשור בעובדה שאתה יכול לנהל ארוחה או כל סוג אחר של מפגש עם חברים, עמיתים לעסקים או בני משפחה, בלי שיפריעו לכם.

מסעדות רבות משקיעות לא מעט בעיצב החדר הפרטי, סוגרות אותו בדלת טובה ואטומה לרעש. דלתות פנים כאלה יכולות להיות לא רק מחסום אקוסטי טוב, אלא גם אלמנט עיצובי, שמשתלב היטב בחלל המסעדה.

מיקום החדר הפרטי שונה בין מסעדה למסעדה: ישנן מסעדות שבהן החדר הפרטי ממוקם מיד ליד הכניסה, סמוך לעמדת המארחת או המלצריות. הרעיון כאן, הוא שהאורחים לא חייבים לעבור את כל המסעדה, כך שכולם יראו מי בדיוק נכנס ומי הוזמן.

במסעדות אחרות החדר הפרטי ממוקם בירכתי המסעדה, במקום שאליו אפשר להגיע בדרך כלל בדרך קיצור כלשהי, שעדיין שומרת על הפרטיות של אורחי החדר הפרטי.

האם החדר הפרטי ממוקם תמיד במפלס הכניסה של המסעדה?

לא תמיד. שיקולי מקום ועלויות שכירות מביאות מסעדות רבות למקם את החדר הפרטי בקומה שניה או קומת גלריה במסעדה. כבר יצא לי לאכול גם במרתפים ואפילו בחדרים פרטיים שהיו ממוקמים בחצר האחורית של המסעדה. לא, לא ליד הפחים, אלא ביציאה לגינה מטופחת, כמובן. בכלל, תחושת המרחב והנוף שנשקף מאותם חדרים פרטיים משתנה גם הוא:

במסעדות שבהן החדר הפרטי ממוקם במרתף, משקיעים לרוב בכל מיני טריקים אדריכליים כדי לייצר תחושה של מרחב או גובה. אותו דבר קורה גם עם חדרים פרטיים בגלריות: אלה נמוכות יותר ממרבית המסעדות ולמעשה ממוקמות מעל למחסן או אפילו מעל למטבח המסעדה; חללים תחתונים שבהם הגובה פחות חשוב. גם פה אגב, דלת פנים מעוצבת "אישית" טובה יכולה לשנות תחושות: רוחב יפה או אלמנטים 'אנכיים' יכולים לעשות הבדל גדול בתחושת הגובה.

נוף? לא תמיד יש… הוא יכול להיות נוף למסעדה, בעיקר כאשר אין ברירה, כיון שעדיין רוצים לשמור על פרטיות. במסעדות בקומה שניה או גלריה ראיתי כבר נוף לים או לחוץ, אבל ברוב המקרים החדר הפרטי סגור לגמרי, ואין ממנו נוף או אפילו מבט אל המסעדה. קצת חבל, בעיקר לגבי מי שסובל מקלסטרופוביה.

מה קורה בברים?

קצת נדיר יותר. חדרים פרטיים בבארים שימשו בעבר כחדרי מעשנים. היום כבר לא – או כמעט שלא – מלבד בכמה מסעדות, שהקצו חלל לבר, והפכו אותו לבר למעשנים. חוקי או שלא – לא זה המקום. בכל מקרה, לחדרים פרטיים בבארים ישנם אותם יתרונות שיש לחדרים פרטיים במסעדות, אבל הקהל הוא בוודאי שונה.

 

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה תהיות שונות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.