שוד עתיקות, נוצרים, גלוסקמות וחזונות

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

ידיעה על גילוי של גלוסקמא עתיקה, ותוכן הידיעה התחברו אצלי היטב לתוכנית טלוויזיה ששודרה אתמול בערוץ הראשון. מי שצופה בתוכנית על "הסודות היהודיים של הנצרות" אחרי 'מבט שני' (ימי שני בערב), לא יכול שלא להתעצב (אין לי מילה אחרת) אל מול חלק מהדברים שמתגלים שם. כאן, בידיעה הזאת, הכל מתחבר – ועל רקע הסטורי דומה

לא, אני לא מתיחס לניפוץ התיאוריות והיסודות ההסטוריים כביכול של הנצרות. לאלה, שידאגו בוותיקן. מה שאותי מעציב היא ההמחשה החוזרת ונשנית שגורם שוד עתיקות וסחר בעתיקות לא חוקיות, הן בארץ, והן בחו"ל. התוכנית של אתמול, על אבן חזון גבריאל, שמעוררת מחלוקת באשר למקור 'חזונו' של ישו, ומוחזקת ברשותו של אספן עתיקות בשם פרופ' דוד יסלזון, רק ממחישה את הבעייתיות שבסחר עתיקות לא חוקי.

אחת הבעיות הגדולות היא, שברגע שממצא הוצא מהקשרו, קשה מאוד לאמת את האותנטיות שלו, אבל לא רק, וגרוע יותר: קשה להבין ולחקור אותו, ולהסיק ממנו מסקנות. יסלזון, אגב, ייסד מרכז מחקר על שמו, ולא נכנס להסטוריה המשותפת שלו ושל רשות העתיקות.

הנה ידיעה על ממצא ארכיאולוגי אחר שהגיע לידי רשות העתיקות אחרי שהוצא ממערת קבורה, במהלך שוד. באורח פלא, גם הפעם הדברים קשורים לתקופת הנוצרים הראשונים, וגם כאן, אפשר אולי היה ללמוד ממנה הרבה יותר, לו היתה נחפרת בידי ארכיאולוגים מוסמכים. תקופת תחילת הנצרות היא מטבע הדברים תקופה פופולרית במיוחד, שמעוררת לא רק סקרנות, אלא הרבה מחלוקות, שמביאות לפוטנציאל 'מסחרי' גדול. המדובר בגלוסקמה בת 2000 שנה, של בת למשפחת הכוהנים הגדולים קיפא. היה דרוש מחקר ארוך של חוקרים מאוניברסיטת בר אילן ואוניברסיטת תל אביב, עבור רשות העתיקות, כדי לסכם את חשיבות הממצא ולאשר את מקוריותו.

גלוסקמת מרים

מרגע שממצא מוצא מחפירה לא מתועדת, הוא הופך חשוד בעל כורחו... צילום: בועז זיסו (קליק להגדלה)

הגלוסקמה העתיקה נושאת כתובת בארמית מתקופת בית המקדש השני:"מרים ברת ישוע בר קיפא כהנים מעזיה מבית אמרי".  החוקרים:  "חשיבותה העיקרית של הכתובת הינה בכך שהיא מציינת את ייחוסה של הנקברת – מרים ברת ישוע – אל משפחת קיפא, תוך ציון הזיקה למשפחת כוהנים ממשמר מעזיה מבית אמרי"  הכהן הגדול יהוסף בר קיפא התפרסם במיוחד בזכות מעורבותו בפרשת משפטו וצליבתו של ישו.

לפני כ-3 שנים הגיעה לידי היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות גלוסקמה מעוטרת הנושאת כתובת חרותה. הגלוסקמא נתגלתה על ידי שודדי עתיקות אשר בזזו קבר יהודי עתיק מתקופת בית המקדש השני.

בחקירה התברר כי מקור הגלוסקמה, ככל הנראה, במערת קבורה באזור עמק האלה שבשפלת יהודה.

במטרה לבדוק את האותנטיות של הממצא ואת משמעות הכתובת החקוקה, פנתה רשות העתיקות לד"ר בועז זיסו מהמחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן ואל פרופ' יובל גורן מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל-אביב.

שני המדענים פרסמו את תוצאות מחקרם, המסכם את חשיבות הממצא ומאשר את מקוריותו, בגליון 61 של כתב העת Israel Exploration Journal שראה אור בחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה.

הגלוסקמות הן תיבות אבן קטנות ששימשו יהודים לקבורה משנית של עצמות; הן נפוצו בקברים בארץ-ישראל למן שלהי המאה הראשונה לפנה"ס ועד לראשית המאה השנייה לסה"נ. חזיתה של הגלוסקמה שנמצאה מעוטרת בדגם צמחי מסוגנן ומעליו כתובת ארמית ארוכה, בכתב היהודי:

מרים ברת ישוע בר קיפא כהנם מעזיה מבית אמרי (אפשרות קריאה נוספת היא: מרים ברת ישוע בר קיפא כהן ממעזיה מבית אמרי)

בסיכום מחקרם של ד"ר בועז זיסו ופרופ' יובל גורן, הם כותבים: "חשיבותה העיקרית של הכתובת הינה בכך שהיא מציינת את ייחוסה של הנקברת – מרים ברת ישוע – אל משפחת קיפא, תוך ציון הזיקה למשפחת כוהנים ממשמר מעזיה מבית אמרי". קיפא הוא שם אביו של ישוע, וסבה של מרים. מנוסח הכתובת ניתן ללמוד שהוא נמנה עם משפחת כוהנים מפורסמת שפעלה במאה הראשונה לסה"נ. אחד מבני המשפחה, הכהן הגדול יהוסף בר קיפא, התפרסם במיוחד בזכות מעורבותו בפרשת משפטו וצליבתו של ישו.

מעזיה / מעזיהו, הוא האחרון בכ"ד משמרות הכהונה ששירתו במקדש בירושלים. רשימת המשמרות שנקבעו בימי דוד המלך מופיעה במקרא בספר דברי הימים א (דברי הימים א, כד, יח). ברשימת החותמים על האמנה בימי נחמיה נזכרים בין השאר: "מעזיה בלגי שמעיה אלה הכהנים" (נחמיה י, ט).  זו הפעם הראשונה ששם המשמר מעזיה מופיע בממצא האפיגרפי מימי הבית השני. מן הכתובת ניתן לראשונה ללמוד שמשפחת קיפא השתייכה למשמר מעזיה.

שמות משמרות אחרים, כגון אביה, אלישיב, בלגה, דליה, הקוץ, שכניה, חזיר, יהויריב, יכים (יכין), ישבאב, ידועים מן המקורות ההיסטוריים והאפיגרפיים של תקופת הבית השני, ובכלל זה מכתובות שהתגלו בקברים.

את הסיומת "מבית אמרי" ניתן לפרש בשני כיוונים:

האפשרות הראשונה היא שבית אמרי היא שמה של משפחת כוהנים – בני אמר (עזרא ב, לו-לז; נחמיה ז, לט-מב) שעל צאצאיהם נמנו אנשי משמר מעזיה.

האפשרות השנייה היא שמדובר במקום מוצאה של הנקברת או של המשפחה כולה. יתכן ששם היישוב הקדום השתמר בשמו של הכפר בית אומר שבצפון הר חברון. בכפר זה ובח'ירבת כופין הסמוכה, אותרו שרידי יישוב יהודי מימי הבית השני ומזמן מרד בר-כוכבא.

לאור הכתובת שעל הגלוסקמה מתבקש עתה לבחון את הקשר בין השמות קיפא – משפחה נודעת שהתגוררה אולי בבית אמרי / בית אומר – לבין ח'ירבת כופין, שאולי משמרת את שמה של משפחת קיפא.

מכיוון שהגלוסקמה לא נתגלתה בחפירה ארכיאולוגית מבוקרת, ובשל חשיבותה המדעית המיוחדת, בוצעו בדיקות מיקרוסקופיות באמצעות ESEM/EDS (Environmental Scanning Electron Microscope / Energy-Dispersive Spectrometer) שמטרתן לבחון את מקוריותה. נבדקה הפטינה המכסה את הדפנות, תוך התמקדות בפטינה המכסה את הכתובת. הבדיקות קבעו שהכתובת מקורית ועתיקה.

ברשות העתיקות מצרים על כך שהממצא החשוב, שנשדד ממקומו המקורי, הוצא מההקשר הארכיאולוגי שלו ובשל כך, לעולם לא ניתן יהיה לדעת את סיפורה המלא של מערת הקבורה. למצער, השודדים מחקו למען בצע כסף דפים שלמים מההיסטוריה התרבותית של הארץ.

תמונת הגלוסקמה צילום: בועז זיסו, אוניברסיטת בר אילן.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה תהיות שונות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 Responses to שוד עתיקות, נוצרים, גלוסקמות וחזונות

  1. מאת זיו‏:

    אחלה פוסט. אתה מתבזבז רק על בירות 🙂

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.