הרדד אוגרטה: ספרד בטיב טעם

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

רשת הסופרמרקטים טיב טעם מייבאת כבר כמה וכמה שנים את היינות של יקב אגורן אוגרטה. רוב היינות הם יינות ריוחה, אבל ככל הנראה יצטרפו אליהם השנה גם יינות מקסטיליה, מיקב חדש של אוגרטה, בשם קאמה (Kame). טעמתי מגוון מתוך היינות הוותיקים בארץ, לצד החדשים, ויש בהחלט על מה ללכת

על הרדד אוגרטה כתבתי כבר באריכות לא פעם, במקומות אחרים. הן בוואינט והן ב"בקבוק", בשעתם, כך שהסיפור במלואו נמצא ברשת. כדי בכל זאת להשאיר אתכם כאן, ולא להטריח אתכם למקומות רחוקים, הנה תקציר הענינים:

מדובר ביקב שהחל את דרכו בשנת 1870 באזור ריוחה אלבסה יותר כיקב של כורמים. הסיפורים משתנים, אבל זהו הדור החמישי של בני משפחת אגורן שמנהלים את הקבוצה, כיום בת שלושה מותגים או יקבים. ויטורינו, אב המשפחה הנוכחי (דור 4) הוא זה שלמעשה פרץ את הדרך והפך את עסקי היין לעסקים העיקריים של המשפחה. לצד ויטורינו שיחק תפקיד בהסטוריה של היקב גם חותנו – מרטין סנדויה – ששמו עוד יעלה כאן.

מלבד יקב, יש למשפחה גם בית מלון בן 20 חדרים, שנמצא לא רק בלב הכרמים, כמו שנהוג בהרבה יקבים מהסוג הזה, אלא ביקב עצמו. סנדרה אאויו (Aullo), מנהלת המכירות של היקב, שביקרה כאן בארץ השבוע, מספרת שהמלון נפתח לא רק אל הכרמים, אלא בחלקו אל חדר החביות ממש. לא יכולתי שלא לחשוב על מרכז המבקרים החדש של ברקן, ועל האופציה של לשהות לילה או שניים מעל לחביות הברנדי שם…

כרמי היקב בריוחה פונים דרומה ונהנים מחום השמש, בעוד שהם מוגנים מרוחות צפוניות על ידי הסיירה דה קנטבריה. האדמה אדמת חימר אבנית. הכרמים אינם מושקים ונבצרים מכנית.

Kame Blanco Macabeo 2012
היקב החדש של אגורן, עם כרמים בקסטילה. זהו היין הלבן, מתוך שלושה, והוא עשוי כולו מקבאו, אותו ענב שמשמש בדרך כלל בסיס לקווה. היין עצמו רענן, נעים מאוד ובעל חמיצות טובה ולא אגרסיבית מדי. פרחוני ומתקתק מעט באף ומזכיר מאוד את הטעם של קווה טובה, בלי בועות. ככל הנראה שיגיע ארצה.

Kame Tinto 2009
בלנד של טמפרניו, קברנה סוביניון וסירה, פחות או יותר בחלקים שווים, עם 5% פטי ורדו. מעניין, אפשר לאמר: מבע אדום-סגול כהה, אף מאוד ארומתי ומעניין, אפשר לחוש בקלות בארומות של הסירה – ליין יש בשרניות טובה, וקצת פלפל לבן. הפה חלק, טיפה חלש במתקפה, אבל לא נורא. הסיומת בינונית-ארוכה עם חמיצות גבוהה וטובה ומעט מרירות בסיומת. שישה חודשים בחביות; מודרני ונעים מאוד. ייתכן וגיע גם כן ארצה (7.5 יורו בספרד, לצרכן).

Kame Muscat 2012
חצי יבש פלוס – 25 גרם סוכר לליטר על 11.5% אלכוהול. זה מוסקטו נעים, בסך הכל, אבל לא משהו שאין לנו כאן בארץ, בכמויות גדולות, ובמחירים קטנים.  היתרון הגדול שלו אולי הוא שהוא נעים ומאופק ולא מתוק ומעיק.

ליינות היקב בריוחה

Cosecha Ugarte 2010
100% טמפרניו מהכרמים הצעירים יותר של היקב, שגם הם בני 25 שנה ויותר. אף טוב, נקי ומודרני. הפה חלק במתקפה, מעט טאני. מרירות די חזקה בפה וסיומת חומצית-בינונית. זהו יין טוב, שנמכר בטיב טעם לרוב בסביבות 30 – 35 ש"ח, תלוי בעיתוי.

Crianza Ugarte 2009
אף מצוין. ארומות טריות, רעננות, עם הרבה פירות יער, וקצת רמזים לקליה (וניל, בעיקר), עם סיומת מאוד ארוכה וחמיצות משובחת. זהו יין שעשוי (היטב) ליצוא ונותן תמורה מצוינת למחיר (2X84 ש"ח). הקריאנצה היה משהו כמו שנה בחביות – בעיקר אמריקאיות עם ראשים צרפתיים – והוא עשוי 92% טמפרניו ו- 8% גארנצ'ה. גפנים בנות 40 – 50 שנה.

Dominio Ugarte 2008
מעניין: זה יין יחסית קל ליינות ריזרבה (שנה בעץ, שנתיים בבקבוק), מאוד חלק ופחות אקספרסיבי ממה שהייתי מצפה מה"תואר". למרות שהוא סגור, מתקבלת פה ארומה של פרי בשל וטעמי קפה וקצת ירקרקות, באף ובפה. הייתי משכיב לשנתיים-שלוש ויש להניח שהייתי נהנה ממנו מאוד. 78 ש"ח. משני הבצירים בריוחה, אגב – 2008 ו- 2009 – עדיף ה- 2009.

Martin Cendoya 2008
טמפרניו, גראציאנו ומזואלו (80:15:5). 14 חודש בעץ מעורב, אמריקאי וצרפתי (חביות בנויות מעורב), שש שפיות ו- 22 חודשים בבקבוק. באף: קצת לקריץ ושזיפים – פובידל – שיוצרים תחושת מתקתקות, שמתאזנת בפה עם חמיצות מעולה.  טאננים טובים ותחושה של יין שנעשה היטב, עם הרבה 'כוונה'. היין הוא מחווה לחותנו של ויטורינו אגורן, שהיה בעצמו כורם ובעל כרמים, שצורפו לנחלת המשפחה. מחיר? 129 ש"ח. בדיחה, ליין באיכות הזו. (29 יורו בספרד).

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.