אמרונה, קמפופיורין, Masi והתיישנות

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית
סנדרו בוסקאיני ואריק סגל (צרפת ישראל) בערב "מאסי תחת הכוכבים"

סנדרו בוסקאיני ואריק סגל () בערב "מאסי תחת הכוכבים"

מאסי תחת הכוכבים

מאסי קוסטסרה אמרונה 2006

אמרונה מצוין, עם אף בשרני מאוד. פה עגול, בעל חמיצות טובה וטאנינים רכים. זהו בעל גוף בינוני, משובח ולא עמוס מדי. הוא מלא פרי אדום ומציג אושר חושני ממש של טעמים.

טעימת ארכיון של יינות אמרונה וקמפיורין מראה שאמרונה הוא אולי לא יין להתיישנות, אבל הוא מתיישן מצוין…

ד"ר סנדרו בוסקאיני ("מיסטר מאסי", כמו שרבים קוראים לו לפעמים, בטעות – מאזי הוא שם מקום) היה גאה מאוד נוכח ההתלהבות הרבה שגילה הקהל שבא לטעום מיינות האמרונה שלו ומה'קמפופיורין, אותו 'סופר ונטו' שייצר לראשונה אביו, לפני כשישים שנה.

הטעימה הפעם התקיימה במלון 'אמריקן קולוני' בירושלים, שהיה אתר יוצא דופן מכל הבחינות…

סנדרו בוסקאיני , מאסי

סנדרו בוסקאיני בביקור קודם בישראל, בכרמי בזלת הגולן (קליק להגדלה)

מאסי (מבטאים מאזי) הוא ככל הנראה היקב בעל הפרסטיז'ה הגדולה יותר באזור ונטו, בכל מה שקשור ביינות אמרונה. בוסקאיני עשה במשך השנים לא מעט לקידום סגנון היין הזה ולהעלאת האיכות שלו. הוא עבד ועובד גם היום מול רשויות היין באיטליה, ועם יצרנים אחרים באזור. יוזמת "משפחות האמרונה" שלו, שבה חברים היקבים המשפחתיים הגדולים והמוערכים של האזור, היא רק דוגמא אחת. "לא קל להגיע לשיתופי פעולה כאלה," הוא אומר, "במיוחד באזור שבמשך דורות רבים לא היו לו הרגלי ייצור מודרניים, או שטרח במיוחד לקדם את המוצר המפורסם ביותר שלו, האמרונה." כדי להמחיש את הקשיים שעמדו ועומדים בפניו, הוא סיפר על הטעימה הראשונה של אמרונה שניסה לארגן עבור ה- Masters of Wine Institute בלונדון: "האנשים האלה, כשאתה מארגן טעימה עבורם, היא צריכה להיות מיוחדת ומאוד יחודית. אתה לא יכול לבוא 'סתם', עם יינות שיש עכשיו בשוק, אלא עם איזו טעימת רוחב או עומק טובה. כשאירגנתי טעימה עבורם, ניסינו למצוא יינות אמרונה מתיישנים ולא הצלחנו: הבציר הוותיק ביותר שהיה לרוחב היצרנים היה בציר 2000. אנשים פשוט לא החזיקו ארכיונים כמו שצריך."

בוסקאיני על היין שלו

בוסקאיני על היין שלו, באווירה קצת רשמית יותר... (קליק להגדלה)

קוסטסרה אמרונה מאזי 1997

צבע טוב. אפר, טבק, קצת חמצון, לצד (שוב אותו אופי) – גרעינים שחורים… חמיצות מצוינת. בפה יש גם קצת שקדים, אך הוא מעט כהיל וקצת חם בגרון. יין טאני, במפתיע לגילו.

אמרונה הוא סגנון יין שנופל קצת בין כסאות: לא מעריכים אותו כיין ולא כבעל יכולת התיישנות, אולי בגלל הסגנון המתקתק, הכבד שלו. הוא עשוי בטכניקה לא שגרתית בעולם היין, שבו כל מה ששונה מייננות סטנדרטית (בציר, התססה, סחיטה, יישון) גורם להרמת גבה, ולזלזול כלשהו. צריך עוצמה של בית שמפניה, אם אתה רוצה שהיין שלך, שעובר איזושהי מניפולציה לא שגרתית, יעבור את מחסום האיזוטריה, ויתקבל כ'יין של ממש'.

מהבחינה הזאת, לבוסקאיני לא היו חיים פשוטים, כאשר התחיל לטפטף את האמרונה כיין יוקרתי של ממש. היום הדברים שונים, אבל עדיין – זהו יין שצריך הסברים, וצריך הבנה וצריך שיוכיחו שהוא יכול לעמוד בשורה אחת עם היינות הגדולים של איטליה.

בוסקאיני משקף ומקדם תפיסת יין של עולם ישן: הוא אומר "האמרונה הוא יין שבגרסאות כאלה ואחרות היה כאן תמיד, מימי הרומאים." הצורך, וזאת כבר פרשנות שלי, להעלות את ריכוז האלכוהול באזורים צפוניים, היה כנראה משהו מאוד שורשי והוא קדום – גם הרומאים בוודאי רצו יין קצת יותר משמח, כשעברו ממרכז איטליה, לצפונה.

קוסטסרה אמרונה מאזי 1995

ענק! פשוט ענק. מורכב, מלא רבדים. אף פירותי, עם גוונים של שוקולד, פטריות וקרקעית יער. מבנה מצוין בפה. יין פשוט יוצא מהכלל.

אבל אם לחזור לבוסקאיני, מתחת לשפם שאין לו, שומעים שהוא לא אדיש – וזה בעדינות – ליינות וליינני העולם החדש. אהבה גדולה לאוסטרלים אין לו, נגיד ככה, והפרוייקט שלו בארגנטינה – ארץ 'איטלקית' של עולם חדש – הוא פשרה שבוודאי ניסה לעשות, כשהוא מביא ייננות אירופית לאמריקה. משום מה, חשבתי לעצמי תוך כדי המצגת שלו, אני לא רואה את בוסקאיני עושה יין עם גאלו או ברינג'ר.

לבוסקאיני יש כבר נסיון עם חידושים ותחדישים: ב- 1972 הוא לקח את מושכות היקב מאביו. "שנה איומה", הוא אומר, "מכל הבחינות אי אפשר היה לעשות בה יין ראוי." אם '72 היתה איומה, אזי 73' היתה טעות שלו: "אמרתי לאבא שלי שאני הולך לעשות destemming של הענבים, ולהוציא את הגבעולים מתהליך התסיסה. 'בני', אמר לי אז אבא שלי, 'אל תעשה את זה, כי תאבד טאנינים שיש בשזרות, וצריך אותם ליין.' לא שמעתי לו, והתוצאה היתה אובדן של שנת בציר טובה."

שנות בציר טובות הוא הקונספט שמביא איתו הד"ר בוסקאיני הפעם, לישראל. הערב, שעד היום נערך במקומות ספורים בעולם (ולראשונה בכלל בשנת 2009), הוא תולדה של מקרה חד פעמי בינתיים: שנתיים של בצירי 'חמישה כוכבים', בזה אחר זה.

קוסטסרה אמרונה מאזי 1990

עדיין קצת טאני, אבל פחות מרשים. מה שמעניין הוא, שעם זאת שהוא קצת שטוח – או חסר משהו – הוא עדיין מאוד טעים. זה יין שאפשר להתיישב עליו ולגמור את הבקבוק בלי להרגיש. תלונות לחוד – ושתייתיות לחוד.

ההגדרה של בצירי חמישה כוכבים היא הגדרה של מאזי. לפני כמה שנים ייסד בוסקאיני קבוצת טועמים, או קבוצה טכנית, שתהיה לה אחריות ו- say בייצור היין. נכון, מי שעמד לרשותו אז היה הגורו של עולם האמרונה – נינו פרנצ'סקטי, שעוד נדבר בו – אבל הוא העדיף קבוצה טכנית, על פני אדם אחד כיינן.

מאסי אמרונה

אמרונה בציר 2007. בינתיים בישראל - 2006 (קליק להגדלה)

בכל אופן, אותה קבוצה טכנית טועמת את היינות ומדרגת אותם לפי דרגות איכות – מ- 1 עד 5 כוכבים. כדי שבציר יהיה בציר גדול, וזה משהו ששונה ויחודי לסוג יינות האפסימנטו (ייבוש אשכולות באוויר), צריך שעונת הגידול תהיה טובה מאוד, ושגם תקופת הייבוש  של הענבים תהיה טובה: שניתן יהיה להגיע לדרגות הצימוק הנכונות של ענבים בלי שהם מתקלקלים, בעצם. שנים משובחות כאלה היו רק בודדות:

1964, 1983, 1988, 1990, 1995, 1997, 2006 ו- 2007.

קוסטסרה אמרונה מאזי 1988

אולי קצת נחלש, אבל עדיין יין יפה, ואפילו מרשים. הוא בעל עפיצות טובה, ארומתי ומעניין. ויש לו אפילו עוד זמן, אם אתם אוהבים יינות מתישנים, בעלי אופי בגיר.

לכבוד הרצף שנוצר בשנתיים האחרונות ברשימה, מקיימת מאזי את טעימת הכוכבים המדוברת.

הטעימה הזאת בנויה מטעימה של יינות אמרונה מבצירים מעולים, לצד טעימה של יינות קמפופיורין מבצירים אלה, או בצירים קרובים להם באיכות. בעוד שהסיפור של האמרונה מוכר, יש משהו שצריך לספר על הקמפופיורין, לפני שסוגרים את הכתבה. זה קשור לפרנצ'סקטי, ולבציר 1964.

campofiorin

סופר ונטו: קמפופיורין IGT (קליק להגדלה)

Nino Franceschetti היה היינן של מאזי במשך שנים רבות, ואחראי לא מעט להצלחה של היקב. כמעט עשור לפני שסנדרו בוסקאיני קלח על עצמו את ניהול היקב, זיהה פקנצ'סקטי את בציר 64' כבציר משובח ואיכותי במיוחד. הוא לקח גפת של אמרונה והוסיף אותה לוולפוליצ'לה, וכך יצר את הריפאסו הראשון, ואת מה שיהפוך לאחד המותגים המזוהים ביותר עם מאזי: קמפופיורין.

היין הזה, שנמכר בישראל במחיר של 95 ש"ח (ארה"ב – 17$), הוא בהחלט מציאה הסטרית, בכל מה שקשור בתמורה לאיכות ואיכות. הטעימה שהביא בוסקאיני הראתה שיינות אמרונה אכן יכולים להתיישן – ולהתיישן יפה ,ברוב המקרים, אבל ההפתעה האמיתית היתה יינות הקמפויורין. בציר 2007 הוא פנינה שאני יכול רק להמליץ לחטוף אותה. בצירי 1997 ו- 1995 עמדו יפה ועברו את מבחן הזמן with flying colours.

קמפופיורין 2007

אף מדהים, עץ מתוק וטוב, משולב יפה – אבל זה לא העניין. יש כאן הרבה פרי אדום, מתוק, עשיר מאוד, עם דובדבנים וטיפה ירקרקות נעימה. קל לחוש בארומות של אפר, כנראה מהחבית. הפה חלק מאוד, משכר ומאוזן, עם חמיצות משובחת. זהו יין מצוין לאוכל – גבינות קשות מתובלות ותבשילי בשר איטלקיים אופייניים.

קמפופיורין 1997

ארומות שניוניות בולטות, עם קצת קרעית יער. קצת מחומצן, אבל בקטע טוב, של התבגרות. חמיצות טובה ואותו אופי של דובדבנים שיכורים. יין מעניין, מתובל, שנותרה בו עסיסיות.

קמפופורין 1995

הרבה בשר, שוקולד שחור, עץ בוגר, ו… דובדבנים. גוף מצוין, אלגנטי. למרות גילו הוא לחלוטין בר שתיה, ואפילו יותר מזה. המועדך עלי מהשניים.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 Responses to אמרונה, קמפופיורין, Masi והתיישנות

  1. מאת גל‏:

    שגיא לא ציינת מחירים לחלקם…
    ובכן?

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.