סמטוחה במרתף: אלרום 2001 ויער יתיר 2003

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

גשמים נדיבים מדי וצינור מפוצץ הציפו את מרתף היין, והתוצאה היא קצרינים מחוללים, יערות מנותקים והתנחמות בשני יינות שהתגלו כמצוינים: ירדן קברנה סוביניון אל רום 2001, ויער יתיר 2003

"…וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה:"

טוב: נח אני לא ממש, וכנראה שגם לא צדיק גדול, אבל ההצפה הזאת לא ממש מגיעה לאף אחד. כשפתחתי את מכסה התיבה – קרי, את הדלת למרתף שבו שוכבים היינות שלי – התגלו המראות המצורפים, והאמת שרעדו לי הידיים. לא הספקתי לנקות את כל הבקבוקים עדיין, אבל אתמול (שישי) בערב, הוצאתי שניים מאלה שכן ניקיתי. היה טוב. מדי פעם צריך איזו הצפה, מסתבר…

לפני שאני שוכח, ובלי קשר להצפה: אמפורה ריטון 2007. מישהו הביא לארוחה, והופתעתי מאוד לטובה. זה היה הבציר האחרון של גיל שצברג ביקב, והוא זה שעשה את התסיסות, ולדעתי גם את הבלנד. זה יופי של , ואם אתם מוצאים את הבציר הזה  – 2007 – שיחקתם אותה.

יקבי ירדן קברנה סוביניון אל רום 2001

זה יין ענק. אחד הטובים ששתיתי משל היקב, ללא שום ספק. רמת הגולן עושים יינות מצוינים, אבל באמת: שנתיים עברו מאז שהתלהבתי כל כך מיין של היקב, ודובר אז על מרלו קלע 2005. בכל מקרה, על האל רום 2001 כתבתי כך, ב- 2009  (בעקבות טעימה שערך היקב לפני אחת מתערוכות היין):

פלפל שחור, תיבול חזק וריחות שלישוניים שמתחילים לצאת. מאוד עגול במתקפה, ירקרק-קל. הטאנינים עוד שם, ואפשר עדיין להחזיק אותו אם רוצים, מבחינה זאת. הגוף מעט קל מדי. בכל אופן, הייתי מחכה עוד זמן, לתת לפרי לצאת ולטאנינים להתרכך, כדי להנות מהיין הזה במלואו.

עכשיו, שלוש וחצי אולי ארבע שנים מאוחר יותר, היין בהחלט במצב מעולה. אני לא חושב שמגיע לאלרום 2001 שיגידו שהוא "עכשיו בשיאו", כי יש לו עוד זמן. מה שכן, לא ברור לי מה עוד יכול להשתפר בו, מהשלב הזה: הירקרקות נעלמה. הוא מלא פרי, מאוזן פרפקט. חלק, משיי ממש ומלא אופי עם מעט משל אופי מתבגר: קצת פטריות יער, אולי מעט עור. אני לא יודע למה התכוונתי "גוף מעט קל מדי", כי הבקבוק הזה היה בדיוק במידה, מלא, אבל רחוק מלהכביד.  95 נקודות, אם הייתי מנקד, ואני לא מנקד.

יתיר, יער יתיר 2003

מה לא נאמר על היין הזה בשעתו? הוא היה ראש וראשון ליינות שדורגו על ידי רוברט פרקר בדצמבר 2007, ברשימה שנראתה כמו רשימת הגאולה של יינות ישראל. בזמנו הוא נחשב גדול ובומבסטי, עם הרבה מאוד פרי וטעמים "אמריקאיים" כאלה ואחרים. עכשיו, כמה שנים טובות אחרי הטעימה ההיא, מתגלה יין טוב מאוד, די רחוק מלהיות בומבסטי. הגוף טוב, החמיצות מעט נמוכה אבל טובה. אם חושבים על מה ש- 2003 היתה, ואיך נראה היה היין הזה בתחילת הדרך, הרי שהוא בהחלט במקום טוב.

סיכום? שני היינות מראים שהתזה שאומרת שיינות ישראלים הם חסרי פוטנציאל התיישנות היא רחוקה מלהיות נכונה. מדובר בשני קצוות של יינות פרמיום ישראליים – אזורית, "שנת-בצירית" וסגנונית – ושניהם מראים שאפשר בהחלט ליהנות מיין ישראלי, עשור וגם תריסר שנים אחרי הבציר.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין, תהיות שונות, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

1 Response to סמטוחה במרתף: אלרום 2001 ויער יתיר 2003

  1. פינגבאק: ביקורת מסעדה: פרונטו | יין בירה ואלכוהול - שגיא קופר: המרקקה היומית - The Daily Spittoon by Sagi Cooper

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.