רקנאטי ספיישל ריזרב 2009-2010

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

מוציאים שני יינות פרמיום ספיישל ריזרב חדשים, שאחד מהם כבר מתהדר בזהב ובציון פרקר 91

 יכולתי לבחור לאמר "שני הספיישל ריזרב החדשים של רקנאטי מצוינים", אבל בחרתי דווקא את עניין המדליות והציונים לכותרת המשנה, ולא בכדי.

שוק היין הישראלי נמצא במשבר 'מיתוני', והסלקטיביות של הצרכן הישראלי תלך ותגדל. לאנשים – כך אני רואה את זה – יהיה קשה יותר להכניס את היד לכיס, ולהוציא אותה עם שטר כתום של מאתיים ש"ח, עבור בקבוק . בתנאים כאלה, חשיבותה של ביקורת היין – וגם הציונים והמדליות – תעלה. "כן," תגידו, "זה שוב פעם קופר, מנסה להעלות בחשיבותו ולנסות להכניס עוד כמה שקלים לכיסו." אבל לא: אני באמת מאמין שתהליך המכירה של – כל – ילך ויהיה קשה יותר. לא רק בגלל המיתון, אלא גם בגלל שהשוק הולך ומשתכלל, וההיצע הולך ועולה, נהיה רב יותר ויותר.

רקנאטי ספיישל ריזרב 2009-2010 1

רקנאטי ספיישל ריזרב (צלם: שלמה שהם)

ואגב זה, עוד דבר: הרבה מאוד יינות שהפכו ל- 'Money Makers' – כאלה שנמכרים היטב, גם בלי שיעשו מאמצים מיוחדים, ורק בגלל שהפכו לסוג של מותג – ימצאו את עצמם בבעיה מסוימת: נכון, בהיותם מותג 'בטוח' הם מספקים סוג של הגנה תפיסתית לצרכן, אבל מצד שני הם עלולים להפוך למשעממים: כבר קנינו "את זה ואת זה" בעבר, אולי נחליף, או ננסה משהו חדש?" מבחינה זאת, 'הרי גליל אלון' ושות' – שמיד יוצא בציר חדש שלו – הוא 'המצאה מחדש' של יינות שכבר מתגלגלים בשוק, וגם "פרא" של רקנאטי הוא לא מעט עניין שכזה. ישנם יינות "קלאסיים" אחרים, שאולי כדאי שיחשבו על להמציא את עצמם מחדש.

אבל נחזור למדליות של הספיישל ריזרב של רקנאטי: היין האדום נושא מדליית זהב של תחרות Decanter, אחת מהטובות יותר בעולם, ומבחינה זאת הוא בין היינות הישראלים הבודדים שעשו את זה. בהעדרו של רוגוב, ציון 91 של פרקר (או קבוצתו) גם הוא לא משהו לזלזל בו, ורק אזכיר את ההילולה והשמחה שעשו ציונים דומים לאלה ליינות 'יתיר', בזמנו. אשכול הזהב גם כן צייד אותו במדליה זהובה, וגם זה הישג יפה.

אבל התרגלנו, מסתבר, ו- 91 פרקר כבר עושה עלינו הרבה פחות רושם.

אז איך היינות?

לא רעים בכלל.

רקנאטי ספיישל ריזרב הלבן (2010) טוב הרבה יותר מקודמו. הכיוון של הצמד שצברג-לווינסון מראה התבגרות יפה, והכווננות על משהו אלגנטי, שבהחלט מציג ומפגין מורכבות שמקורה לא מעט בהרכב הזנים. זהו יין שמקור הפרי שלו כולו בצפון – ממנרה וסביבותיה וגם מכרם בן זמרה. שרדונה-סוביניון בלאן וויונייה, שכל אחד מהם תורם משהו, אבל לא נשאר דומם. אהבתי מאוד את ה'גוונים' הירקרקים-סוביניוניים-מינרליים שיש בו, שעומדים יפה מול הקרמל החום שמתקתק את היין, ומול הפרי הטרופי שמכה באף הראשון. בפה הוא בעל גוף בינוני, עסיסי וחמיצות טובה. אפשר וראוי לשתות כבר עכשיו ואפשר לחכות עוד שנה. בהקשר הזה, מעניין יהיה לראות אם הצד המינרלי יתגבר בו, או שנשאר עם החלק השרדונאי/ויונייאי של היין. אין לי שום מושג. 149 ש"ח על המדף, משהו כמו 4200 בקבוקים שגם בהנתן המיתון, בוודאי יימכרו יפה.

רקנאטי ספיישל ריזרב 2009

קודם כל: לאר יהיה אדום בציר 2010. זה קשור לשרבים של בציר 2010, שלא עשו טוב לפרי האיכותי יותר של רקנאטי, ולכן מי שיזכה יהיה היין בסדרת הריזרב. הזנים הבורדולזיים, אומר עידו לווינסון, לא התמודדו היטב עם החמסינים של 2010. בעוד שהזנים הים תיכוניים נתנו תוצאות מצוינות (ראה סדרת "פרא"), הרי שהקברנה-מרלו ושות' היו לא מספיק חומציים. וחמיצות, להזכירכם, משפיעה הן על הטעם והן על אורך חיי היין.

הספיישל האדום 2009 מצוין. אין מה לחכות כאן לארומתיות מתפרצת – היין עוד לא שם – אבל כמו הרבה יינות ישראליים טובים, הוא נגיש כבר עכשיו. אם אתם עדיין מאלה שיוצאים למסעדה מדי פעם, תנו לו בדקנטר, והמתינו עם כוס יין לבן במנות הראשונות.

צבע סגול-אדום, כמעט שחור אטום. אף 'כהה', כבד, אבל סגור. הפה טעים ונגיש יותר. יש בו משהו משל עשבי התיבול – טימין, בעיקר – וחמיצות טובה ועדינה. טאניות טובה, מדויקת, ואולי טיפה רכה מדי לפאלט הישראלי חובב הבננות הירוקות.

בלנד של 70% קברנה סוביניון ומרלו, והיתרה של סירה ופטיט סירה. האחרון – מכרם ותיק בעמק יזרעאל, בואכה התענכ"ים. מסתבר שגם משם אפשר להוציא דברים טובים.

מחיר? נשאר פחות או יותר כמו בשנים עברו – 189 ש"ח לצרכן, ואתם מקבלים שתי מדליות זהב, 91 פרקר אחד ואת המלצתי: אחד הספיישלים הטובים ביותר של היקב, אולי הטוב יותר.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, יין, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

6 Responses to רקנאטי ספיישל ריזרב 2009-2010

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.