פסגות קברנה פרנק ועגור 'לים'

שוקי ישוב יורד לים? בערך, אבל קודם כל – על חדש של 'פסגות'

"פסגות" מוציא קברנה פרנק חדש, מודל 2010. המחיר – 90 ש"ח – נותר כמו שהיה בשנים הקודמות, דבר שהוא יפה ומשובב נפש, ללא ספק.

פסגות קברנה פרנק 2010

אני לא 'מת' על סגנון היינות של פסגות. הם לרוב כבדים מעודף שימוש בעץ, פירותיים מאוד ועל גבול המתוקים. ישנם כמובן יקבים גרועים ממנו במונחים האלה, אבל בכל מקרה, היינות לא קלים.

פסגות קברנה פרנק 2010 שונה במקצת מהיינות האחרים: הפרי (ממטע) יותר עדין כאן, נעים, ו'פתוח' יותר. החמיצות אמנם לא גבוהה, אבל האלכוהול במסגרת הסביר –  14.5% בקרוב – וגם העץ (13 חודש, אני מהמר שחלק לפחות בחביות משומשות) מתערב בחביבות בפרי, ולא ממסך אותו או אוטם אותו. במחיר מומלץ לצרכן (90 ש"ח, כאמור), אתם מקבלים כאן יין לא רע  בכלל, שטוב יהיה אם יניחו לו כחצי שעה בדקנטר, או ישתו ממנו גם למחרת היום. הוא מעט מתובל, חלק ובעל גוף בינוני.

עגור 'לים 2010'

אני אוהב את שוקי ישוב. הוא מיינני הגראז' הראשונים, ומהמעטים שנותרו כאלה, גם בפילוסופיה שלהם. ססלוב, דוניה וישוב הם מהבודדים שעדיין מדברים בשפה שמזכירה את זאת של בוני דון, ואם יש לך סבלנות לשמוע אותם, אזי תמיד יש משהו חדש ללמוד ממנו, או זווית חדשה להביט ממנה.

מי שמכיר את ההסטוריה האישית של שוקי (בחווה הסינית), יודע שיש בסיפור שלו משהו משל איוב. אני לא יודע אם טען כלפי אלוהיו אי פעם, או קילל את יומו, כמו שעושה איוב (אתם מוזמנים לקרוא, פרק ג'), אבל ליין החדש שלו הוא בוחר לצטט מהספר, ולא פחות מזה – משהו מתשובתו של אלוהים לאיוב.

"לים" הוא יין אדום יבש, בלנד של סירה ומורבדר (50:50), שכולו המאבק האישי, האיובי, של ישוב. "אני מאוד אוהב את ספר איוב, ואת התנ"ך בכלל", הוא אמר לי, אבל נראה שיש פה הרבה יותר מזה, אולי גם בתת-מודע. תווית הבקבוק הקדמית מציגה משהו שנראה כמו פרט מ'לידתה של ונוס' לבוטיצ'לי, אבל מיד ניגע בו, ונראה כיצד לא זאת הכוונה. על גבי התווית האחורית מצטט ישוב רק את איוב (ויסך בדלתיים ים; גיחו מרחם יצא. בשומי ענן לבשו וערפל חתלתו. ואשבר עליו חקי ואשים בריח ודלתים, ואמר עד פה תבוא ולא תסיף ופא ישית בגאון גליך').

המשפט הזה הוא חלק מתשובה ארוכה יותר של אלוהים לאיוב, והתיחסות שלו למה שאיוב אומר בתחילת הספר. בפרק ג' מקלל איוב את יום הולדתו ואת לילו, במשהו שנראה לאלוהים קצת, איך לאמר, אגוצנטרי. כדי להעמיד את איוב בפרופורציות, אלוהים מראה לו את סך הבריאה: מאיפה יכולת לדעת אם יום הולדתך היה ראוי או שלא, הוא שואל אותו: "אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ?" הלוא מעשה הבריאה הוא עניין גדול ומקיף, ומה שנברא לא שייך לאף אחד מסוים, כדי שיקלל אותו או כדי שדווקא בגללו ימחקו חלק ממנו. יש בו משהו אוניברסלי, שאפילו לא שייך רק לבני האדם. המשך המשפט – זה שישוב מצטט – מתיחס לים כאל משהו חי, וכמעט אנושי, שלמרות עוצמתו והחיוניות שלו, עדיין יש להגביל אותו. בתחילת הדרך 'עוטף' אותו אלוהים בערפל ומחתל אותו, אבל מהר מאוד הוא מבין שעליו להגביל אותו, ושם אותו מאחורי דלתיים סגורות – יבשה.

העניין האיובי והפניה לאלוהים נמצאים גם בתווית הקדמית של היין. האסוציאציה הראשונה – ואשאיר לכם לחפש את התווית – היא של אלמנט פשוט, שלקוח מאינספור תמונות ים: צדפה ש'יושבת' באחת הפינות של התווית, שנראית כמו פרט מתוך לידת ונוס. הרקע והגוונים מקורם בציור שונה לחלוטין, הרבה פחות אופטימי ויפה.

"הכלב" של גויה הוא אחד הציורים הגדולים של רב-האמן הספרדי, מן התקופה השחורה שלו, המורבידית-משהו. "לא יכולתי להתנתק מהציור הזה, כשביקרתי בפראדו," אמר לי שוקי ישוב, "וכשעבדנו המעצב ואני על התווית, הוא היה לי כל הזמן בראש."

גויה: הכלב (הקליקו על התמונה לפרט בהגדלה)

"הכלב" צויר ישירות על קיר ביתו של גויה, והצייר לא נתן לו שם, כיון שלא ברור בכלל שהיה מיועד לתצוגה. אחרי שבוודאי נאבק ככל שיכול היה, הכלב המתואר בו – טובע ספק בים, ספק בחול טובעני – מביט לשמים, מחכה לסוג של עזרה שלא מגיעה, וגם לא תגיע. "מאין יבוא עזרי", הוא שואל, לא מעט כמו איוב.

היין עצמו, כמו רוב היינות של יקב עגור, מהנה לשתיה ונעים מאוד. הוא יצא לשוק רק בעוד תקופה מסוימת, אחרי שבוקבק רק לאחרונה. יש בו פרחוניות נעימה, חמיצות מאוזנת ומדיקת ומשהו שמזכיר מליחות של ים. אולי זאת רק הסוציאציה שלי, ואולי לא.

צילום תווית "פסגות": איל קרן

הכלב של גויה: ויקיפדיה

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, תהיות שונות, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 תגובות בנושא פסגות קברנה פרנק ועגור 'לים'

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.