עליהום על אלכוהול וילדים

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

בואו נפתור את כל בעיות העולם, הצעירים, המובטלים, הרוצחים והאנסים, על ידי זה שנחרים כל בקבוק בירה שנראה בחוף הים. נטיל עוד ועוד קנסות, נדבר על זה בכל תוכנית רדיו וטלוויזיה וניסע הביתה, לשבת מולה, נינוחים. עשינו כל מה שהיינו יכולים.

בתקופה האחרונה יש יותר ויותר מקרים איומים של אלימות, תאונות קשות ואירועי רצח או התאבדות, שקושרים אותם ישירות לאלכוהול. לא, זה לא שלא היו קודם, פשוט עכשיו התחילו לשאול "שתיתם?"  ומגלים שכן, בוודאי. בטח ששתו. הרבה ילדים וצעירים שותים, ושותים לא מעט. אבל האם זאת אשמת האלכוהול? המשקאות עצמם? ואולי זאת קודם כל הסביבה? אולי זה החינוך הכללי, והבית – או בית הספר – שדוחף לכיוון הזה? הלוא ילדים תמיד בחנו גבולות וסייגים. יכול להיות שהאלכוהול זה ה'גבול החדש'?

Designer Drinks ומשקאות אנרגיה

יכול להיות שהילדים של ימינו משועממים, ובגלל זה הם פונים לאלכוהול? יכול להיות שהכל. הצרה היא, שמי שצריך להקשיב, לא מוכן אפילו לשמוע.

ילדים לא צורכים 'סתם' . כן, הם מוצאים בירות וודקה, אבל זה לא בא "סתם". לילדים יש צורות שתייה מסוימות, שמשתנות עם הגיל באופן חד. אפשר לאפיין אותן, ואפשר לדבר איתם עליהן.

בואו נסתכל קצת על מאפייני צריכת מה שנקרא Designer Drinks.

משקאות 'מעוצבים', גילאים וצריכה. קליק לפתיחה

משקאות 'מעוצבים', גילאים וצריכה. קליק לפתיחה

מה הם המשקאות האלה? מדובר על משקאות מעורבבים, מה שקראו לו פעם RTD או אלכופופ, או משקאות אלכוהוליים יותר, שמתוכננים ובנויים כך שטעמי האלכוהול ימוסכו.

ילדים בגילאי 12 עד 15, שותים הרבה משקאות כאלה והם מודעים מאוד לעיצוב ולתדמית שלהם. הם לא קונים את המשקאות האלה מוכנים, בהכרח. השילוב של 'וודקה רד בול', הוא מעין משקה כזה. בגילאים האלה, במיוחד, הילדים שותים את האלכוהול מתוך מרידה ובחינת גבולות, אבל הוא לא טעים להם. לכן הם מערבבים אותו – בין השאר גם עם משקאות אנרגיה.

אפשר לראות שבגילאים מאוחרים יותר – 16 – 17 והלאה, צורכים פחות ופחות משקאות 'מוכנים', כי ההסתכלות עליהם היא כעל משקאות רכים או משקאות לילדים.

בישראל, תעשיית משקאות האנרגיה היא מהגדולות שתמצאו. כל פיצוציה מוכרת אותם במגשים של 24 פחיות, עם או בלי וודקה, וצריכתם הפכה מקובלת בארועים, חתונות ומסיבות. עד כדי כך העניין מקובל, שבמסיבות בת מצווה – ילדים בני 12 – מחלקים לילדים משקאות אנרגיה.

למה? אני לא יודע, אבל הורי הילדים המזמינים יודעים שזה מה שנעשה, כיון שזה חלק מהחבילה. ולא, לא מדובר בשכונות מצוקה או דרג ג'. מעמד ביניים, שכירים, לכל דבר.

אני בהחלט קושר בין משקאות אנרגיה ושתיית אלכוהול. היה צריך להגביל מכירת משקאות אנרגיה בגיל לא פחות מאשר אלכוהול ולאסור על מכירת pre-mixed בכלל שיתירו את פעילות בכרמים. ין – זה ח הכשרות ה, כמו שנעשה היום בארצות הברית, בכמה מדינות. השילוב בין אלכוהול וקפאין הוא הרסני והחיבור הזה רחוק מלהיות בריא, וכבר דובר על כך לא מעט.

הכל מתחיל בבית – בחינוך, ובין ההורים

מעניין עם כל קברניטי החקיקה חשבו פעם על התפקיד שיש להורים ולסביבה המיידית של הילד, כשמדובר בשתיה. כולם מדברים על לחץ חברתי, ועל זה שילדים מתחילים לשתות, כי החברים שלהם מאיצים בהם, או שהם שותים. חשבו פעם על השאלה מה היה קורה אם ההורים היו משקיעים בחינוך הילדים האלה? מאיפה זה מתחיל?

המחקרים לא מוחלטים במסקנות שלהם, בעניין הזה. כשמסתכלים על אלימות מתבגרים בדייטים ועל הקשר בינה לבין שתיית אלכוהול, מגיעים למסקנות מעניינות. מחקר שפורסם רק עכשיו מראה שיש קשר בין שתיית אלכוהול כבדה, אלימות בדייטים כלפי בת הזוג אצל בני נוער שבאו מבתים אלימים – אלימות במשפחה – או אלימות בין חברים. המעניין הוא שאלימות בשכונה או אלימות במפגשים בין בני אותו גיל לא השפיעה על הקשר שבין צריכת אלכוהול ואלימות כלפי בני או בנות הזוג. אלה דברים לא פשוטים, אבל מראים שיש קשר מיידי בין הסביבה לבין כל התופעות הקשות שאנחנו רואים.

ואגב, אם מדברים על התנהגות ואלכוהול, ועל זה ש'הילד לא אשם, זה האלכוהול, הוא לא יכול היה לשלוט בעצמו': גם פה, עדויות של שוטרים וצופים מראות שגם מי ששותה עד הגעה לאלימות ונטילת סכין, עדיין מודע לכוחה של השררה. ברוב המקרים, שוטר שמגיע למקום או סמכות מזוהה אחרת יכולים לעצור את הארוע בלי להפעיל אלימות. התערבות דומה של אדם זר, חבר או הורה לא משפיעה באותו אופן, ומכאן שהשיכור בהחלט מודע למעשה – ותוצאה. בהקשר הזה נעשה לפני כמה שנים מחקר פסיכולוגי בקנדה, שהראה בדיוק את הנקודה הזאת.

תחת כל עץ רענן

הרבה מדברים על הצורך בהסדרת נקודות המכירה לאלכוהול. המצב היום הוא בלתי נסבל: לא ייתכן שכל פיצוציה תהיה מוקד למכירת משקאות, כל קיוסק וכל חנות מכולת פינתית. אפילו הירקן שלי מוכר אלכוהול – מיין ועד ליקרים (מחורבנים) שמייצר איזה יצרן עלום שם באיזה חור. אז לא צריך ללכת לכיוון של חנויות ממשלתיות – זה רדיקלי ולא דמוקרטי, אבל צריך להסדיר את הדברים ברישוי עסקים. איזו סיבה יש לכך שתחנת דלק צריכה למכור משקאות? למה?

זה נראה נורא, שמוכרים אלכוהול תחת כל עץ רענן, אבל האם זה באמת חשוב?

מחקר שנעשה באוסטרליה הראה חשיבות מעורבת לסוג הנקודות בהן נמכר אלכוהול, על אלימות משפחתית בסביבה. במאמר על ה"אקולוגיה של אלימות משפחתית", מספרים החוקרים שצפיפות בתי מלון (מוטלים ובהם פאבים) היתה קשורה ביחס ישר לאלימות בתוך המשפחה, ואילו צפיפות מסעדות ובארים לא היתה קשורה לכך. באוסטרליה, צפיפות חנויות שמוכרות אלכוהול ארוז – כמו פיצוציות – לא היתה קשורה לאלימות בתוך המשפחה.

האמנם?

מחקר אוסטרלי אחר מסביר שיש קשר, אבל הוא לא קשר ליניארי, ולכן קשה יותר להראות אותו. המסקנה של החוקרים האלה היא שהממשל צריך לווסת את מספר נקודות המכירה ולהסדיר אותן בהתאם להבנה שלא מדובר בקשר ישיר ופשוט. אבל גם המחקר הזה וגם מחקר אחר שנעשה בוושינגטון די סי (מהערים היותר אלימות בארה"ב) שמראים קשר בין צפיפות חנויות אלכוהול ועליה באלימות, מדברים על ההקשר (context): לא בכל שכונה הדברים מתנהגים אותו דבר, ולא כל אוכלוסיה מושפעת באותו אופן מנוכחות אלכוהול בה.

נראה לי שזה מספיק לפעם אחת. לא דיברתי על מה שאפשר לעשות – כמו תוכניות חינוכיות ומעורבות רפואית ופסיכולוגית וטיפול שונה במי שמגיעים שיכורים לידיו של החוק או הממסד הרפואי. זה – פעם אחרת.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה אלכוהול, תהיות שונות, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.