טעימה של כמה יינות מבציר 2009

יכול היה להיות יותר טוב, נגיד ככה… את טעימת היינות הבאים הביא עלי זאב דוניה. מה זאת אומרת "הביא עלי?" דוגמת יינות שהוא הביא לטעימה שלחו אותי למחסן שתחת למדרגות, ולטעימה של מה שמצאתי אצלי מהבציר הזה. דוניה אומר ש- 2009 בכלל לא רע, וביחוד פחות רע ממה שנראה בצילו של בציר 2008, שמסתמן והולך כאחד הטובים, אם לא "ה-".  אני לא משוכנע שהוא צודק: בציר 2009 היה מוכה קמחון, ומכות אביב באזור השפלה ומישור החוף. הוא גם החל קצת מאוחר יותר, והיה לא גדול בהיקף שלו. כנראה שזה עניין אינדיבידואלי, כמו תמיד.

על בציר 2009, אומר זאב דוניה כך:

בציר 2009 נמצא  בצלו של בציר 2008 הנחשב לאחד הבצירים היותר טובים בשנים האחרונות.  יחד עם זאת, הגדרת שנת בציר כטובה במיוחד או להיפך,  דבר המקובל בכל העולם, היא תמיד קביעה כללית. רוצה לומר שלמרות שהדבר לגיטימי ושימושי, יש תמיד פרמטרים נוספים המשפיעים על איכות היין של יקב זה או אחר.

אנטואן ולנון  מופקים מענבים  הגדלים בכרם בבר גיורא. כרם זה ניטע בשנת 2000.  התחושה היא שאיכות הענבים עולה במקצת כל שנה. יש משהו מאוזן יותר, שלם יותר, בפרי. תחושה זו נתמכת כמובן בעובדה ידועה, שאיכות הפרי משתפרת ככל שהכרם בוגר יותר.

על רקע זה אני מוצא שיינות אלה, אל אף היותם עדיין צעירים באופיין, ודרוש עוד קצת זמן ל"התמתנות ורגיעה", אינם נופלים מאלו של שנת הבציר הקודמת.

האלול, מושתת על ענבי קברנה סוביניון המגיע מהכרם של אייל מילס, במושב כרם בן זמרה. כרם זה שומר על איכות גבוהה, שנה אחר שנה. בבציר זה ירד % הקברנה בבלנד לטובת הפטיט סירה, בהשוואה לשנים קודמות.

רמת הטאנין  בכל היינות לא מבוטלת, (מזכיר קצת את 2003 בהיבט זה), דבר שיאפשר אולי, התיישנות / התבגרות מכובדת של היינות בשנים הבאות.

לקחתי שמונה יינות שונים, שכאמור, המשותף היחיד בינהם היא שנת הבציר. בחלקם יש קברנה סוביניון ובחלקם אין. חלק מהם מיקבים גדולים וחלק – מיקבים זערוריים ממש. בכוונה? לא. אבל יצא טוב. יצא משהו שהצרכן הממוצע עשוי להתקל בו.

בציר 2009: לאו דווקא מהגדולים ביותר, אם לשפוט לפי אלה וטעימות אחרות

ואלה היינות, מהקל – אל הכבד:

אנטואן 2009

ממסך של סירה, גרנאש ומורבדר: מעט אלכוהולי, עם ריחות עדינים של פרחים ופירות אדומים – פטל. קצת שמרים, ומשהו שמזכיר ויסקי. חביות אמריקאיות? חוץ מזה, אותו אף 'גואשי', מתקתק שיש לרוב היינות של זאב דוניה; אם ברט מפריע לכם – זה לא בשבילכם. הפה מתקתק, חלק וחריף, ובעל חמיצות טובה. גוף בינוני, סיומת בינונית ויבשה עם טאנינים טובים.

קריניאן ריזרב 2009

אין לי מזל עם היינות של בנימינה. צבע אדום-שחור עמוק, מבריק. אף לא מדהים, עם מעט מאוד פרי. הפה חלק, טאני ובעל גוף קל. סיומת מעט מרירה וחמיצות בינונית. בטעימה חוזרת הבחנתי בטעם אין לי שום דרך לתאר מלבד "לחם כבוש".

וורטמן שמבור 2009

וורטמן הוא יקב קטנטן שנמצא בכרמל. לחי וורטמן, בעלים ויינן, יש אפילו כרם קטן מאחורי היקב, ובו, על מדרון הפונה לים, נטועות גפנים של קברנה סוביניון, קברנה פרנק ופטי ורדו. בכל מקרה, היין כאן מקורו בגפנים בכרמל ובשפיה. בלנד של 54% קברנה סוביניון, והשאר מרלו ושיראז. זה יין נעים, בעל צבע יחסית צלול. האף ירקרק והפה חלק, קל וטאני. הסיומת מזכירה דובדבנים והיא לא ארוכה במיוחד, אבל מהנה. היקב עורך מכירה בסוף השבוע האחרון של מרס, וכדאי לבוא ולנסות.

מישר #41, בציר 2009

מיקב מישר, דווקא ה- 40:60 הוא היין שהייתי בוחר לשתות אותו: קברנה:שיראז נחמד, לא מחייב ובמחיר הגיוני של 75 ש"ח. הבעיה היא שהוא מבציר 2008… מהבציר שלפנינו, ה- 41 הרבה פחות מוצלח: בלנד של שיראז (45%), מרלו וקברנה סוביניון (10%), כולם מכרמי היקב בסביבות גדרה. זה יין מעניין, שמשחקים בו בערבוביה ריחות ירוקים, ריחות של דובדבנים וקצת עור. הצרה היא, שעם הזמן בכוס, העור מפנה מקומו לריחות פחות נעימים, שמזכירים יותר כרוב כבוש. הפה חלק וקל, לא ממש מזמין במתקפה. חמיצות בינונית וסיומת בינונית.

יקבי , גמלא קברנה סוביניון 2009

צבע אדום, כמעט שחור ומבריק. באף יש משהו מנטולי, שמרענן את היין. הפה לא קל, עם די הרבה עץ, אבל המנטה והחמיצות הטובה של היין, 'משחררת' אותו. סיומת טאנית ויבשה מאוד. האמת? לא בהכרח הייתי שותה השנה.

בזלת הגולן קברנה סוביניון 2009 ('ארד')

כן, כן, אני יודע: יואב לוי בוצר בבציר מאוחר, המון פרי ולא מעט עץ. בלה, בלה בלה: זה יין מצוין, ואל תתנו לאף אחד לקלקל לכם את ההנאה. כן, יש בו לא מעט עץ והמון פרי בשל ועסיסי, אבל הוא טעים, קיבינימט. יין טוב, חלק מאוד ובשרני. מפריע לכם קצת אלכוהול גבוה? תאכלו משהו, ותחזרו לבקבוק.

סוסון ים אלול 2009

מכיל 80% קברנה סוביניון מהכרם של אייל מילס, בבן זמרה. מלווים אותם פטיט סירה וסירה, באחוזים קטנים. צבע שחור, אף מלא מנטה, שחור ומרוכז: מזכיר דובדבנים שחורים. טאני במידה טובה – לא יותר מדי – עם חמיצות גבוהה. סיומת ארוכה, שלוקחת אליה את הדובדבנים השחורים לכל אורכה. לשמור.

סיכום?

לא קל, במיוחד שהטעימה היא אקלקטית לחלוטין, אבל התחושה שלי היא, שאם תרצו משהו טוב מהבציר הזה, תצטרכו לחפש לא מעט. המלצות סופיות?

מהטעימה הזאת:

  • סוסון ים אלול 2009
  • בזלת הגולן קברנה סוביניון 2009
  • יקבי רמת הגולן גמלא קברנה סוביניון 2009
  • וורטמן 'שמבור' 2009 – בזכות הקלילות

מטעימות אחרות:

צרעה שורש 2009

הרי גליל 'אלון' 2009

ברקן אסמבלאז' צפית 2009

יינות של 'גוש עציון', שלא יצאו עדיין לשוק

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

7 תגובות בנושא טעימה של כמה יינות מבציר 2009

  1. מאת נעמה‏:

    כמה דברים מעניינים בעיניי:
    1. האיכות של השנה היא משהו שלפעמים מתגלה רק כמה שנים אחרי. בעיניי 2007 היא דוגמא קלאסית לכך.
    2. על מה ומהו הצורך לדרג את השנים לפי איכות?
    3. ההבדלים בין צפון הארץ למרכזה הם עצומים (מיקום הענבים ולא היקבים…). על פי דוניה 2008 היא שנה וואו! ואילו בצפון אני לא חושבת שהיא נחשבת למדהימה, בטח לא הכי טובה אי פעם.
    4. ובגלל סעיף 3 להכריז על שנה כטובה או לא נראה לי כוללני עם ההבדלים העצומים בין אזורים וזנים.
    5. כרגיל, סחתיין על הרצינות.

    • מאת שגיא‏:

      נעמה – קודם כל תודה על התגובה.
      לא הבנתי את עניין ההשוואה של שנות בציר. תמיד משווים, לא? אחרת איפה הכיף, וההשקות השחיתויות וכל זה 😉 . . .

      ברור שאזור א' יכול לחוות בציר טוב, ואחר לא, במיוחד בישראל, שיש בה הבדלי אורך ואפילו גובה וקצת קרקעות. הצרה היא, שאנחנו כצרכנים לא רואים את מה שהייננים והכורמים רואים: לצערי כי רב, לעתים קרובות ההבדלים בין השנים מכוסים על ידי טכניקת הייננות, עד שההדבל בינהן הופך לגחמה של היננן, יותר מכל דבר. ויכוח ישן, לא?
      רמת הגולן אוהבים מאוד את 2008: אין כמעט סדרה או סוג יין, שהם לא הוציאו בו יין מהשנה הזאת. אז אולי בגליל לא היה ברור כל כך המצב? אבי פלדשטיין הוציא עכשיו 'רכסים' מהבציר הזה, ובאמת נראה מה יצא (אגב ייננות אישית).
      וחוצמזה, תודה על כל הדגים, כמובן.

  2. פינגבאק: רשימת פסח 2012 | יין בירה ואלכוהול - שגיא קופר: המרקקה היומית - The Daily Spittoon by Sagi Cooper

  3. מאת נעמה‏:

    חשבתי שאתם העיתונאים שונאים השקות… לפחות כך היה ניתן להבין מהרוח שנשבה ברשת בזמן האחרון.
    עניין ההשוואה הוא טבעי ואנושי וכך הלאה אבל עדיין מוזר כי יותר מעניין לדעתי לדבר על אופי השנה והסיבות לשוני, שאת רובן אנחנו יכולים רק לנחש, ואז יבחר לו כל אחד את הסגנון החביב עליו. הדרוג יוצר היררכיה מאולצת. הרי מלפפון הוא לא "יותר טוב" מקישוא. הוא רק שונה ממנו.

    • מאת sagi‏:

      במקרה הזה, אחלוק על האלגוריה, כי מלפפונים וקישואים – למרות שהם שניהם דלועיים, כידוע – עדיין רחוקים זה מזה מרחק רב יותר משנות בציר אילו מאילו. זאת, למרות שבהינתן מצבנו הנוכחי, שבו לירקות ולפירות אין יותר טעם, אזי ממילא אין הבדלים וגו' וגו', כך שיתכן ויש כן קרבה 'בצירית' בין השניים.
      מאוד מבלבל.
      אני כן חושב שיש מקום ל'שנה טובה יותר או פחות'. נכון שלעיתים זה עניין של סגנון, אבל לעיתים רבות לא פחות, גם האיכויות משתנות: יותר מורכבות, יותר יכולת התיישנות (מה אומר 'התגוונות') של היין, יותר רעננות וכד'.
      יכול להיות שיהיה מי שיעדיף יין פחות רענן, ויש כמובן מחלוקת לגבי טעמים ירוקים או 'עץ' וכד', אבל בטוח שיש קריטריונים של איכות, שאין מחלוקת עליהם, לא כך?
      פסח שמח!

  4. מאת נעמה‏:

    הייתי לפני כמה ימים בטעימה של יינות משנה שהוגדרה "השנה של המילניום". ועם זאת, לא נפלתי… אבל אני טיפוס מריר וקשה לריצוי.
    לגבי קריטריונים של איכות שאין עליהם חולק… לא יודעת, בכנות. פעם חשבתי שכן. היום זה נראה לי חמקמק מאוד.
    חג שמח!

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.