חינוך חזק מול הורות דעתנית

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

בימים טרופים אלה מתנהלת מלחמת חורמה בין יושב ראש ועד ההורים של בית ספר טל בראש העין, לבין מנהלת בית הספר. הדברים הגיעו עד כדי כך, שמשרד החינוך כבר בשלב האחרון לקראת העברתה של המנהלת, ופיטוריה, הלכה למעשה. מדובר במנהלת שנכנסה לתפקידה בשנת 2008, אחרי שהועברה מעיר אחרת, בה נסגר בית הספר שלה.

אני לא יכול – זה גם לא מעניין – להכנס לעניין ה"מי צודק", ומה הרקע לכל העסק. האבחנה האישית שלי היא, שמנהלת בית הספר היא ככל הנראה אדם  נוקשה מדי – ולא מספיק פוליטי – כדי להתמודד עם ועד ההורים של בית הספר, ועם מנהל מחלקת החינוך של העירייה. בסופו של יום, אם תפוטר, יהיה זה על רקע "משבר אמון" שיש לה עם "ההנהגה ההורית" (כמו שקוראים היום לוועד ההורים – וגם על זה יש לי לאמר משהו שלא יפה להגיד), משבר שבגללו היא לא יכולה לנהל את בית הספר, כי הוא פשוט 'מפריע לניהול התקין של בית הספר'.

 

רוצים מורה כזאת, או מורה אחרת?

הלוואי עלינו מורה כזאת? (צילום אילוסטרציה: istockphotos)

הדבר היחיד שאומר הוא שהבסיס לכל הבלגן הוא ככל הנראה משולש:

  1. מינוי המנהלת נעשה על ידי משרד החינוך בלי התייעצות עם הרשות המקומית
  2. הרצון של מנהלת בית הספר להפריד בין חשבון הבנק של ועד הורי בית הספר וחשבון הבנק של הרשות המקומית (משהו שחייב להיעשות, לפי הנהלים, ולא נעשה)
  3. החלטה שעשתה לפני כשנתיים, בדבר מינוי מורים לכיתות א', שלא מצאו חן בעיני ההורים

ועד ההורים העביר באימייל את פסק הדין של בית הדין לעבודה, בהליך ביניים שבו ביקשה מנהלת בית הספר לעצור את כדור השלג שיביא בסופו של דבר להדחתה מהתפקיד וככל הנראה לפיטוריה. בית הדין לא קיבל את בקשתה, בגלל סיבת "אי האמון". מפסק הדין עולה נקודה מעניינת:

היכולת של מנהל בית ספר להתמודד עם אוכלוסיית ההורים – ולא היכולת המקצועית שלו – היא זאת שתקבע אם הוא יישאר בתפקידו או שלא. "תהיה נחמד ורגיש", אומר בית המשפט למנהלת בית הספר, גם אם אתה מקצועי. חכם – ולא צודק:

(ב.)       המבקשת מנסה לטעת את שורשי המשבר בעמדתה ביחס לבעיות בניהול חשבון הבנק וביחס ל'הפסקה המתוקה'. לטעמינו ולכאורה בלבד, יהיה זה פשטני לתלות את מערכת היחסים רק בכך. לראיה, שנת תשס"ט התנהלה כמעט כולה על מי מנוחות עד אותו משבר סביב איוש צוות ההוראה לעולים לכיתות ב'. יובהר, כפי שגם הבהירה מנהלת המחוז לנציגות ההורים בפגישה מיום 24.8.10, המדובר בהחלטה מקצועית של המבקשת ואין להורים זכות להתערב בה. אך, גם פעולה בתחום הסמכות צריכה להיעשות ברגישות וקל וחומר צריכה להיעשות מבלי שתביא למשבר חמור.

באמירה של בית המשפט, עולה אמירה לא נעימה, שמניחה בצד שיקולים של ניהול תקין; מנהלת בית הספר הלוא טענה – אולי שלא במפורש ואולי לכאורה – שהרשות המקומית עשתה יד אחת עם ועד ההורים מטעמים פסולים: טעמי מינוי ואולי חשבון בנק שנוהל שלא כהלכה. במקום זה, בית המשפט אומר "משבר חמור" בין המנהלת ובין ההורים הוא זה שקובע.

אני לא יכול להימנע מלחשוב (מצטער) ולעשות הקבלה בין המישור הזה, שמתקיים בתחום החינוך, ומישורים אחרים, שבתחום הרפואה, למשל.

לעיתים קרובות מאוד אני מגלה כניעה של פציינטים ורופאים להתערבותם של רבנים שונים בהליכים טיפוליים של פציינטים. בביקור באחת ממחלקות האישפוז, לאחרונה, שמעתי את הרופא מדווח בסבלנות אין קץ ל'רבי' של המטופל. ההתלבטות הייתה לא בין דרך טיפול אחת לשנייה, אלא אם לא לשלוח את החולה לטיפול 'רוחני'. משהו מסוג ניקורי יונים בטבור. במרפאה אחרת – מרפאת שיניים – נוהלה שיחה בין אורטודנט לרב, שהיה צריך לשכנע אותו שיש בכלל לבצע טפול אורטודנטי בנערה. הנימוקים שמאחורי הקו היו נימוקי צניעות: שמא הנערה עושה את  הטיפול מסיבות של יופי, או משהו כזה… כל אלה, בלי להתייחס להשפעה הרבה שהיתה לאותם אפלולי-חשיבה שהשפיעו בזמנו על בני משפחתו של אבי כהן ז"ל.

הקונפליקט הזה הוא לא רק קונפליקט שבין כוחות החושך והאור, או קונפליקט שבין בעלי אינטרסים מנוגדים. זה קונפליקט שיהיה תמיד בין הצד המקצועי ואנשי המקצוע, לבין נבחרי העם, או בין הרשות המבצעת, לבין הרשות המחוקקת. בין היינן – שרוצה דבר אחד – ומנהל השיווק, שרוצה דבר אחר.

הצרה שלנו היא שבעלי מקצוע אפשר להחליף, אבל אי אפשר להחליף את העם:

(13) . במקרה של בית ספר X, התמונה הלכאורית המצטיירת היא של אוכלוסיה חזקה ודעתנית אשר לא מושכת ידה ממעורבות בחיי בית הספר. ברי, כי אוכלוסיה שכזו יוצרת קושי ואתגר לעומד בראש בית הספר. אך מנהל בית ספר חייב שיהיה בעל הכישורים להתנהל גם מול אוכלוסיה שכזו, ולו מן הטעם שאין אפשרות מעשית להחליף את ההורים ואת האוכלוסיה.

כל זה, למרות ש" המדובר בהחלטה מקצועית של המבקשת ואין להורים זכות להתערב בה", ולכן לכאורה ההורים היו יכולים להביע את מחאתם, ולקחת אחורה, משלא נענו. הם היו יכולים להוציא את הילדים שלהם מבית הספר ולהעביר אותם, אם הדברים לא נראו להם.

לפי השיטה הזאת, של 'כישורים חברתיים', צריך להחליף את הרופא או מנהל המחלקה שלא מצליח להתנחמד מספיק לבני המשפחה של הפציינטים. גם קצין המשטרה – שאותו לא יאהבו בני המשפחה של העצורים – חייב יהיה ללכת הביתה, אם לא"ישכיל".

השאלה שלי היא פשוטה: בהינתן שאנחנו רוצים מערכת חינוך טובה, ובהינתן המקום שבה היא נמצאת היום, מה אנחנו צריכים להעדיף על מה, ועד כמה: מקצוענות דעתנית, או הורות דעתנית?

 

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה תהיות שונות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.