רקנאטי 'פרא': קצת עדכוני טעימה

פאנלים וולטאיים ליקב או לבית

טעימה נוספת של שלושת יינות ה'סדרה הים תיכונית' של

לא שלא יכולתי להסתפק ברשמי הטעימה של שלושת היינות האלה, שפרסמתי ממש לאחרונה, אבל שווה לאמר עליהם כמה מילים נוספות.

קודם כל: אני אוהב את הקריניאן (2010). יותר מהסירה/ויונייה? פחות? לא בטוח. בתוך הסדרה ה'חמה' הזאת, והיא חמה בגלל הזנים, שמורגלים באקלים חם, הקריניאן בלט לי היום באופי שונה מאוד, שהזכיר יינות צרפתיים בעשיה שלו. אף בשרני טוב, מתיקות קצת גבוהה (כן, כן…) חמיצות מאוזנת ולא בולטת בהשוואה לשניים האחרים והמון פירות יער מפוטלים שכאלה. הוא מתפתח מעניין בכוס, קצת מזיע, נותן הרבה עור, טבק וסיגארים (וטיפה ברט). זה לא יין גדול, בהחלט לא, והסירה-ויונייה כנראה מורכב ממנו, אבל הוא מקסים מאוד. 140 ש"ח. לשתות עכשיו, בהחלט.

רקנאטי 'פרא': קצת עדכוני טעימה 1

חמישיית רקנאטי: נועם יעקובי, לני רקנאטי, אורי שקד, עידו לווינסון והמנצח ג' שצברג

עכשיו, אחרי שהורדתי את העניין הזה מהלב – סוג של וידוי, לאמר שאתה "אוהב את הקריניאן", לא? – אני יכול להתפנות לשני האחרים.

ה- סירה ויונייה (כולה 3% ויונייה, ולכן בהחלט "סירה") 2010 מעושן באף, ויש בו סירה מהצד הכבד יותר, הפחות פרחוניץ מה שיותר מעניין הם גווני הוויונייה שיוצאים די בקלות בפה, דווקא, ועושים את היין למעניין על הצד החביב ביותר שלו. יש פה משהו דבשי, שיטתי (מהמילה שיטה – אקציה) שכל כך אופייני לזן הלבן, ואם הוא לא דבשי, אז הרי הוא 'משמשי'. הטנינים מאוד מעודנים והחמיצות גבוהה למדי.

רקנאטי 'פרא': קצת עדכוני טעימה 2

סירה ויונייה ריזרב (צילום שגנבתי מאלדד לוי)

היין הזה הוא איפשהו בין הקריניאן הקל יותר, יחסית, לפטיט סירה-זינפנדל 2010, עב הגוף וכבד המשקל.

זהו יין די חריף וטאני. העץ יוצא ומתבטא כאן, אבל משולב יותר ממה שזכרתי מהטעימה הראשונה של היין, ב- ישראויין אקספו. החמיצות גבוהה למדי, בעיקר בבליעה. ישנו משהו קצת פרחוני, נעים, והסך-כל הוא של יין מאוזן וטוב, שאפשר לשתות אותו עכשיו, או לחכות איתו קצת.

כל היינות עשויים עם סביבות 13.5% אלכוהול, עברו תשעה חודשים ויותר התיישנות בחביות צרפתיות 'בורגון' (כך שהם פחות חביתיים), והפירות נבצרו יחסית מוקדם, בין השאר כדי לשמור על האלכוהול בתחום של 13%.  בסך הכל זאת סדרה טובה לרקאנטי, של יינות בעשייה חדשה ליקב, פחות בומבסטית וקלה יותר לשתיה ולהנאה.

מה שקצת פוגם בשמחה הוא עניין המחיר. יבולים נמוכים באופן אבסורדי והתעסקות עם כמויות קטנטנות של יין לא באים בזול: 110 ש"ח – 140 ש"ח ליינות.

שגיא קופר
פורסם בקטגוריה יין, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.